אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות נחלות· הרב איסר זלמן מלצר

פרק י · הלכה ו

הלכה ה

צוה המוריש ואמר ינתן חלק הקטן לקטן, ומה שירצה יעשה בה הרשות בידו, וכן אם מנה המוריש אפוטרופוס על הקטנים קטן או אשה או עבד הרשות בידו, אבל אין ב"ד ממנין אפוטרופוס לא אשה ולא עבד ולא קטן ולא עם הארץ שהוא בחזקת חשוד על העבירות, אלא בודקין על אדם נאמן ואיש חיל ויודע להפך בזכות היתומים וטוען טענתם ושיש לו כח בעסקי העולם כדי לשמור נכסים ולהרויח בהן ומעמידין אותן על הקטנים בין שיהיה רחוק בין שיהיה קרוב לקטן, אלא שאם היה קרוב לא ירד לקרקעות.
צוה המוריש ואמר ינתן חלק הקטן לקטן, כתב המ"מ דזהו ממה שאמרו הפעוטות מקחן מקח במטלטלין בשאין להם אפוטרופוס אלמא שאין ב"ד מעמידין להם אפוטרופוס בכל גוונא, ועוד נתבאר פ' מציאת האשה שאם הנכסים ביד קטנה עושה היא מהן רצונה, ואע"פ שאין משם ראיה ברורה מ"מ כן הדבר מתבאר בסוגיות דמצוה לקיים דברי המת, והרשות בידו להניח נכסיו ביד קטנים, וכתב הלח"מ על מה שכתב נתבאר בפ' מציאת האשה, אולי כתב כן על מה שאמרו המשלש מעות דאין נותנין לה כשהיא קטנה, ומשמע דוקא משום דיש שליש, אבל צוה האב ליתן היו נותנין לה, ומ"מ כתב דאין זו ראיה דדילמא נקט שליש לומר דאפי' בגדולה אין נותנין, ובפלוגתא דר"מ ור' יוסי, וכתב עוד במה שכתב המ"מ מדין מצוה לקיים דברי המת דאין מזה הכרח ולא ראיה, ולא כתב טעם לדבריו, אך כונתו הוא מזה שהתוס' בגיטין דף י"ג בד"ה הא לא משך, הקשו דמאי פריך דהא מצוה לקיים דברי המת, וכתבו בשם ר"ת דלא אמרינן מצוה לקיים דברי המת, אלא בדבר שהושלש מתחלה לכך ביד שליש, והאריכו בזה הרמב"ן והרשב"א והריטב"א מכמה מקומות דיש בהם דאמרינן מלד"ה ויש דלא אמרינן, וכתב בשם הרא"ה דלא אמרינן מלד"ה אלא היכי שמצוה לאחרים לעשות וקבלו עליהם או ששתקו והי' סיפק בידם לעשות ולדבריו גם כאן שייך מלד"ה.
והנה שם בפ' מציאת האשה במשנה דהמשליש דתנן המשליש מעות לבתו והיא אומרת נאמן בעלי עלי יעשה השליש מה שהושלש בידו, ופליגי ר"מ ור' יוסי ומוקמינן בגמ' בגדולה מן האירוסין, כתב הרמב"ם בפיהמ"ש יעשה שליש מה שהושלש בידו הוא שיעשה בו מה שצוה האב ואין שומעין לה ואין נותנין לבעל שום דבר. וזה כשהיא מאורסת, אבל אחר הנשואין הרי היא עושה מה שהוא רוצה, אלא אם היתה קטנה, כי אין מחלוקת ר"מ ור' יוסי אלא בגדולה מן האירוסין עכ"ל, ומבואר מדברי הרמב"ם דמה דתנן יעשה שליש מה שהושלש בידו, וכתב על זה הוא שיעשה בו מה שצוה האב, דהך דינא הוא דין קבוע, ואין חילוק בין גדולה לקטנה. ורק אם בתו רוצה לשנות ממה שצוה האב, בזה פליגי ר"מ ור' יוסי ובגדולה מן האירוסין, לכן יש לומר דיסוד דברי הרמב"ם בהלכה שלפנינו הוא מהך מתני' דהמשליש, ומפרש דהך דינא דיעשה שליש מה שהושלש בידו, והוא שיעשה מה שצוה האב, ולכן אף דאפשר דלא שייך כאן מלד"ה כיון דלא הושלש בידם על זה, יש לומר דזה הוא דוקא אלא היכי דבעיקר זכות הממון צריכים אנו לטעם במה זכה המקבל, אבל כאן הא כתב הרמב"ם ינתן חלק הקטן לקטן, וא"כ זהו חלקו בודאי, אלא דבסתמא אין נותנים לקטן בלא אפוטרופוס, וכיון שכתב הרמב"ם דיעשה בו מה שצוה האב וכיון שאנו דנין כאן על מי שהממון בידו או על ב"ד שבידם ליתן או שלא ליתן, חשבינן זה לענין קטן כמו בדין משליש, שיעשו כמו שצוה האב, דלענין זה הוי גילוי דעתו ורצונו הלכה קבועה ואין חילוק בין גדולים לקטנים.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות נחלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה