אבן האזל על משנה תורה, הלכות נחלות· הרב איסר זלמן מלצר
פרק י · הלכה ה
מי שמת והניח יורשין גדולים וקטנים צריך למנות אפוטרופוס שיהי' מתעסק בחלק הקטן עד שיגדיל, ואם לא מנה חייבין בית דין להעמיד להן אפוטרופס עד שיגדילו שבית דין הוא אביהן של יתומים.
השגת הראב"ד. מי שמת והניח יורשין גדולים וכו' עד שיגדל. א"א והוא שחלק להם בחייו, שאם לא חלק יניח הכל ביד הגדולים והם ישביחו לאמצע וטוב להם עכ"ל.
כתב המ"מ על דברי הראב"ד וז"ל, ואני אומר שאף דעת רבינו כן שאם הגדולים רוצים לעמוד בשתוף עם הקטנים, והם אנשים שמשביחין הנכסים יעמדו כן, וזהו שכתב למעלה בסמוך רצו לחלוק וכמו שכתבתי, וכן נראה ממה שנתבאר פרק תשיעי, אבל אם אין משביחין הנכסים טוב להם לקטנים שיחלוקו ולא יתפרנסו כולן מן האמצע, וכמו שיתבאר פ"ט בבבא המתחלת מי שמת והניח בנים גדולים וקטנים וכן עיקר. עכ"ל.
והנה מה שכתב המ"מ וזהו שכתב למעלה בסמוך רצו לחלוק וכמו שכתבתי, הוא מה שכתב הרמב"ם בהל' ד' מי שהניח יתומים מקצתן גדולים ומקצתן קטנים ורצו לחלוק בנכסי אביהן, וכתב שם ע"ז המ"מ וז"ל, וכתב ורצו לחלוק שאם לא רצו אלא שיהיה בשתוף בין הגדולים אין ב"ד נזקקין להם, אבל נראה שהם שני ענינים, ענין אחד אם טוב לקטנים שיעמדו בשתוף עם הגדולים ויהיו נזונים ומתפרנסים יחד או שיחלוקו, וזהו מה שכתב הרמב"ם בהל' ד' ורצו לחלוק, אבל כאן בהל' ה' לא הזכיר ענין חלוקה אלא ענין מינוי אפוטרופוס לקטנים, וזהו באמת אינו מוכרח כלל דאם טוב להקטנים להיות בשתוף עם הגדולים שאין צורך לב"ד למנות אפוטרופוס אפי' אם הם בשתוף הא כתב הרמב"ם בפ"ט הל' י"ב, והמ"מ הזכיר זו ההלכה במה שכתב וכן נראה ממה שנתבאר פ' ט', והרמב"ם כתב שם מי שמת והניח בנים גדולים וקטנים, אין הגדולים מתפרנסים פרנסת הקטנים, ולא הקטנים נזונים מזונות הגדולים, אלא חולקים בשוה והוא מתני' בדף קל"ט, ומבואר דבסתמא אין זו טובה להם שיאכלו ויתפרנסו יחד משום דגדולים צריכים יותר פרנסה שהוא בגדים וקטנים יותר מזונות, וא"כ מי ישגיח על זה האם ב"ד יוכלו להשגיח על כל הירושות, וע"כ דב"ד צריכים לעשות אפוטרופוס לקטנים, ומה דתנן וכן כתב הרמב"ם אלא חולקין בשוה יש לפרש שזהו חלוקה גמורה של הנכסים, אבל באמת לא משמע כן דמה חידוש הוא שיחלוקו בשוה ודאי אם יחלוקו יחלוקו בשוה, ולכן יותר נראה דכונת ההלכה שהשכר שמכניסין הנכסים יחלוקו בשוה, ולא נאמר דכל זמן שלא חלקו הנכסים יוציא כל אחד מה שצריך אף שהוצאות של זה יותר משל זה.
ולכן זהו שכתב הרמב"ם דמי שמת והניח יורשין גדולים וקטנים צריך למנות אפוטרופוס, והיינו האב המוריש ימנה אפוט', ומה שכתב שיתעסק בחלק הקטן אין הכונה חלק מבורר היינו אחר שיחלקו הנכסים דהא לא כתב יחלקו הנכסים, אלא דהכונה בכל אופן צריכים הקטנים שיהי' להם אפוט' בין שיעמדו בשתוף, בין שיחלקו צריך שיהי' אפוט' שישגיח על חלק הקטנים ולכן נראה שהראב"ד באמת חולק על הרמב"ם וסובר דכל זמן שלא חלקו אין צורך למנות אפוט', ולכן כתב והוא שחלק להם בחייו, אבל הרמב"ם סובר דאפי' לא חלקו והם בשתוף צריך למנות אפוט' לחלק הקטנים אפי' שהם בשתוף בהנכסים עם הגדולים, וכמו שבארנו דצריך להשגיח על הגדולים שלא יטלו יותר ממה שמגיע להם, וכמש"כ הרמב"ם בפ"ט שהבאתי למעלה.