אבן האזל על משנה תורה, הלכות נזקי ממון· הרב איסר זלמן מלצר
פרק יב · הלכה יח
היה חופר בבור ונפלה הבהמה בתוך הבור מקול החפירה ומתה, אם נפלה מלפניה חייב מאחריה כגון שנבעתה וחזרה על עקבה לאחור ונפלה ומתה פטור, שנאמר ונפל עד שיפול דרך נפילה, נפלה לפניה מקול החפירה חוץ לבור ומתה אין ב"ד מחייבין אותו, ואם תפס הניזק אין מוציאין מידו, ואם נפלה לאחוריה חוץ לבור ומתה או הוזקה בעל הבור פטור.
השגת הראב"ד: חוץ לבור וכו'. א"א נראה לי כל הסוגיא אינה נצלת מן השבוש, ואולי חזרה היתה שנסתפק לו הלכה כרב או כשמואל וכתב למעלה כשמואל, ועכשיו בא לפסוק כרב, מ"מ שבושים יש כאן שאם נתקל בבור מקול החפירה ונפל חוץ לבור לרשות הרבים פטור, ואם נפל לאחוריו בבור זהו הספק שאמר שאין ב"ד מחייבין אותו.
עיין בלח"מ וקוטב תירוצו הוא דאף דפסק כרב משום דתני רב חנניא לסיועו לרב מ"מ בדין להבלו וכ"ש לחבטו פסק כשמואל ובנפל לאחורי הבור דפטור היינו משום דכתיב ונפל עד שיפול דרך נפילה, ורק דרב סבר דרך נפילה ממש וגם אגובה לא מחייב, ולשמואל אגובה מחייב דהוי קצת דרך נפילה ונתקל בבור ונפל לאחוריו חוץ לבור גם לשמואל לא הוי דרך נפילה, אבל לפניו הוי דרך נפילה, ומה דפסק דהוי ספק בנפל לפניו חוץ לבור הוא דכיון דדין זה מוכח רק לשמואל דמפרש לאחריו דפטור חוץ לבור ולפניו חוץ לבור חייב, אבל לרב דמפרש למתני' דזה וזה בבור לא מוכח דלפניו חוץ לבור חייב ולכן הוי ספק אם נפסוק בזה כשמואל כיון דבפירושא דמתני' ס"ל כרב, והנה עיקר מילתא לומר דהרמב"ם עצמו מסופק בזה אם נפסוק כשמואל בהך דינא ומזה עשה ספיקא דדינא אינו מרווח כלל, דאין דרך הרמב"ם לעשות ספיקא דדינא אלא מאבעיא דגמ' או אם יהיה פלוגתא ויהיה ספק כמי לפסוק.
והנה המרכבת המשנה הביא מה דאיתא בירושלמי כפי גירסת הר"א פולדא וז"ל אמר ר' ינאי לתוכו בין שלפניו בין שלאחריו חייב, חוצה לו לפניו חייב לאחריו פטור, וכן בתוספתא איתא לפניו מקול הכריה חייב לאחריו מקול הכריה פטור, בבור ושיח בין מלפניו בין מלאחריו חייב, ואחר שהאריך כתב וז"ל הדרן למילתא דהך ספק שנסתפק רבינו בנפל לפניו חוץ לבור, למד מהתוספתא והירושלמי הנ"ל דמשמע דמתני' בנפל חוץ לבור ואפ"ה לפניו חייב, וכן יש לפרש ג"כ לשון הש"ס דידן אלא היכי דמי לאחריו מקול הכריה דפטור דנתקל בבור ונפל לאחורי הבור חוץ לבור, אבל לפניו שפיר מודה שמואל דחייב אפי' חוץ לבור ודלא כפירש"י דמפרש דלפניו היינו תוך הבור ולאחריו היינו חוץ לבור, ועיין בפיהמ"ש לרבינו דמשמע ג"כ דדוקא לאחריו חוץ לבור הוא דפטור איברא דיש כאן חזרה וכו' עכ"ל, והנה אף שהאיר עינינו בדברי התוספתא והירושלמי אבל דרכו בבאור ספיקו של הרמב"ם לא אבין כלל ולא באר בזה מאומה, דאדרבא כיון דבירושלמי ובתוספתא איתא להדיא דחייב בנפל לפניו חוץ לבור ותירוצא דשמואל מפרש הרמב"ם ג"כ דלפניו חייב, וכן מפרש בפיהמ"ש וא"כ איזה ספק יש כאן ואף דבזה חזר מפיהמ"ש דפסק דלאחריו בבור פטור כרב משום דתני רב חנניא לסיועי לרב אבל בלפניו חוץ לבור אין טעם לפטור, ואף דלרב בודאי פטור משום דקרקע עולם הזיקתו ולא עדיף מנתקל בגובה ונחבט בקרקע, אבל לדידן דפסקינן בזה כשמואל אין טעם לפטור בנפל לפניו חוץ לבור.
איברא דיש לומר דמירושלמי ותוספתא אין ראיה דע"כ מפרשים מתני' דזה וזה חוץ לבור אבל לדידן דקיי"ל כרב דזה וזה בבור נוכל לומר דחוץ לבור פטור אפי' לפניו, אבל עכ"פ אין שום מקור מנין לקח הרמב"ם לעשות ספיקא דדינא.
ונראה לומר בזה דלא כהמרכבת המשנה ודלא כהלח"מ בפירושא דתירוצא דשמואל דשניהם מפרשים דלשמואל לפניו חוץ לבור חייב, והמרכה"מ הביא דרש"י מפרש דלשמואל פטור בנפל לפניו חוץ לבור דלפניו היינו בבור ולאחריו היינו חוץ לבור אבל לא ידעתי איפוא מפורש זה בפירש"י, אולם בתוס' דף נ' ע"ב מוכח להדיא דלשמואל בנפל חוץ לבור בכל גווני פטור, וכן באמת משמע פשטות דברי הגמ' דלא הזכיר בתירוצא דשמואל שנפל לאחריו אלא שנפל לאחורי הבור, וכן מוכח להדיא מה דאמר רב לפניו לפניו ממש לאחריו לאחריו ממש מוכח דלשמואל אינו לפניו ולאחריו ממש אלא לפניו בבור ולאחריו חוץ לבור, וכן כתב להדיא המאירי בש"מ ואף שזהו דלא כפיהמ"ש ע"כ נאמר דאף דבפיהמ"ש באמת פירש דלשמואל רק לאחריו חוץ לבור פטור, אבל בחבורו פירש כפשטות דברי הגמ' דלשמואל לפניו פטור, ומה דפסק דהוי ספק היינו משום ר' ינאי דירושלמי דכיון דר' ינאי סבר להדיא דלפניו חוץ לבור חייב, ואף דפירושא דמתני' אינו כר' ינאי אבל בזה גם כשמואל לא מוכח מתני' דהא מפרש הרמב"ם מתני' כרב דזה וזה בבור, אבל בעיקר דינא דנפל לפניו חוץ לבור הא חזינן עכ"פ דלשמואל פטור ולר' ינאי חייב, ומה דלרב בודאי פטור זה לא נכנס בחשבון משום דרב הא סבר להבלו ולא לחבטו ואנן קיי"ל דכ"ש לחבטו, אבל שמואל ור' ינאי זהו מחלוקת שלא מצא הרמב"ם איך לפסוק ופסק לספיקא דדינא.
והנה המרכה"מ העיר מה דברישא כתב הרמב"ם במתה הבהמה ובסיפא בנפלה מאחוריה חוץ לבור כתב ומתה או הוזקה, וכתב ע"ז דבסיפא כיון דנתמעט גם לשמואל מונפל עד שיפול דרך נפילה פטור בין במתה בין בהוזקה, אבל בנפלה לפניה ונחבטה בשפת הבור כמש"כ הרמב"ם בפי' המשנה היינו שנחבטה בחוליא שסביב הבור דאם הוזקה גם בלא הבור חייב משום תל קטן דחייב אם הוזקה, ומלבד שדבריו אינם מתקבלים כלל דמאן יימר דשפת הבור מכוין הרמב"ם לחוליא שסביב הבור, בפרט שבהלכותיו לא זכר גם שפת הבור והזכיר רק לשון הגמ' נפלה לפניו מקול החפירה חוץ לבור, אך מלבד זה לא אדע מה הועיל ומה יתרץ בנפלה לאחריה בתוך הבור דפטור משום דכתיב ונפל למה כתב שם הרמב"ם ומתה.
ע"כ נראה דמה דממעטינן מקרא דונפל עד שיפול דרך נפילה לא ממעטינן אלא במתה ולא בהוזקה וכמו שור ולא אדם דממעטינן דוקא במתה משום דקרא במיתה משתעי, וע"כ דאף דעכ"פ ליכא קרא לחייב בנזקין מ"מ כיון דמסברא צריך לחייב גם אדם ורק דהוה גזה"כ שור ולא אדם אמרינן דגזה"כ אינו אלא במיתה ולא בנזקין, וא"כ ה"נ הא דממעטינן מונפל עד שיפול דרך נפילה היינו דוקא במיתה ולא בנזקין ואף דרב נמי למד מקרא דונפל כדתני רב חנניא לסייעו לרב וסבר דלהבלו ולא לחבטו אפי' בנזקין לא דמי דרב למד מקרא על סברא דאמרינן דלא חייבה תורה בור אלא להבלו ולא לחבטו משום דקרקע עולם הזיקתו ולכן אפי' בנזקין פטור אבל לשמואל הוי רק גזה"כ כמו שור ולא אדם, ולכן לא אמעיט אלא מיתה ומה דבנפלה לאחוריה חוץ לבור פטור גם בהוזקה היינו משום דהרמב"ן כתב דהא דפוטר שמואל בנפל חוץ לבור הוא משום דאמרינן דמקול הכריה נפל, אבל לדעת הרמב"ם לא נוכל לומר כן, דאי טעמא דשמואל דפטר משום דמקול הכריה נפל, א"כ למה כתב הרמב"ם בזה אם מתה ולא בהוזקה כמו בנפלה לאחוריה חוץ לבור, וע"כ דסובר דבנפל לפניה חוץ לבור נפלה נמי ממה שנתקלה בבור. ואף דבנפלה גם מקול הכריה, אמרינן כי ליכא לאשתלומי מהכורה משתלם מבעל הבור כדאמר בגמ', ואף דגמ' מיירי בנפל לתוך הבור דאיכא אנא תוראי בבירך אשכחתיה כבר כתב הרמב"ן במלחמות דאמרינן כי ליכא אפי' בלא אנא תוראי בבירך אשכחתיה וראיה משור ושור פסוה"מ שנגחו.
נמצא דהא דפטר שמואל בנפל חוץ לבור הוא נמי משום קרא דונפל וכל זה בנפלה לפניה אבל בנפלה לאחוריה כיון דאין דרך ליפול לאחוריה ע"י תקלה אלא משום ביעתותא וכמו שכתב הרמב"ם כגון שנבעתה וחזרה על עקיבה לאחור ונפלה, ולכן אף דאם נפלה באופן זה בתוך הבור אינו פטור אלא משום קרא דונפל דהא אפילו אם מחמת כורה חייב משום כי ליכא לאשתלומי אבל אם נפלה חוץ לבור מחמת כורה לא שייך לחייב כלל ונמצא דגם לדעת הרמב"ם דברי הרמב"ן קיימין בנפלה לאחוריה חוץ לבור, ועיין מש"כ עוד בפי"ג הל' ג' -