אבן האזל על משנה תורה, הלכות נזקי ממון· הרב איסר זלמן מלצר
פרק יב · הלכה טו
עשה תל גבוה ברשות הרבים ונחבטה בו הבהמה ומתה, אם היה גבוה עשרה טפחים חייב לשלם, ואם היה פחות מעשרה פטור על מיתת הבהמה, אבל אם הוזקה בלבד חייב לשלם נזק שלם, ואפילו בתל גבוה כל שהוא או בחפירה כל שהיא, שהנזק בכל שהוא דבר מצוי וידוע ואין המיתה בכל שהוא מצוייה והרי הוא כמו אונס.
בתוס' דף ו' ע"ב בד"ה לשמואל אגובה נמי מחייב, כתבו ע"כ בנתקל בגובה ונחבט בקרקע, דאי בנחבט בגובה מודה רב דחייב כמו באבנו וסכינו ומשאו וכו', אבל מלשון הרמב"ם שכתב ונחבטה בו הבהמה, וכן בהל' ט"ז כתב או על חביטתה בתל מוכח דמפרש דנחבט בגובה, ומשמע מדבריו דדוקא בכה"ג חייב, אבל נפלה מן הגובה לקרקע דהוי כמו נתקל בתקלה ונחבט בקרקע פטור, ולכאורה הוא כמו שפסק בפי"ג הלכה ג' דדוקא נתקל ונחבט בתקלה חייב, אבל כבר הקשה שם הלח"מ מהא דהוחלק במים שהקשו בתוס' ותירצו דאיירי שנחבט בקרקע שהמים נשפכין עליה דדמי לקרקע הבור, ומדברי הרמב"ם שם בהל' י"ב לא משמע כן, דכתב סתם והוזק בקרקע דמשמע אפי' הוזק בקרקע שלא נשפך עליו המים חייב, ומוכח דנתקל בתקלה ונחבט בקרקע חייב.
ולכן בארתי בהל' י"ח לחלק בין מיתה לנזקין דגבי מיתה אינו חייב אלא בנחבט בתקלה, וזהו מש"כ הרמב"ם כאן ובהלכה ט"ז נחבט בגובה משום דמיירי במיתה, אבל גבי הוחלק במים בפי"ג הלכה י"ב דמיירי בנזקין חייב אפי' נחבט בקרקע, ומה שכתב שם בהל' ג' נתקל בקרקע ונחבט בתקלה בארתי שם לנכון, ובטעם החלוק בין מיתה לנזקין בארתי בהל' י"ח בארוכה.
ומה שהקשו בתוס' דא"כ לרב נמי ליחייב כמו באבנו וסכינו ומשאו דחבטא דידיה, יש לומר כמו שפי' הראב"ד הובא במלחמות דחפר מצד אחד של גבשושית שהוא משופע מכל צדדיה וחתכה מצד אחד ונעשה גובה שאפשר ליזוק בו, וכן פי' הר"ר יהונתן הובא בש"מ.
אכן צריך ביאור מה נ"מ בזה בין גובה גבוה י' או פחות מי' כיון דנחבט בגובה, ונראה דכיון דעיקר הנפילה הוא מצד רגלי השור שנתקל בקרקע ונפל ונחבט בגובה, ולכן אם הגובה גבוה י' יש כאן חבטה של י' מרגלי השור הנופל עד ראש הגובה, אבל בפחות מי' אין כאן חבט של י':