אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות נזקי ממון· הרב איסר זלמן מלצר

פרק יב · הלכה יב

הלכה י

החופר בור עמוק י' טפחים ובא אחר והשלימו לכ' ובא אחר והשלימו לל' כולן חייבין, חפר הראשון פחות מי' אפי' טפח ובא האחרון והשלימו לי' בין שחפר בו טפח או שהגביה בנין על שפתיו טפח זה האחרון חייב, סתם טפח שהוסיף או שסתר טפח שבנה ה"ז ספק אם כבר נסתלק מעשה ראשון או עדיין לא נסתלק.
כתב הלח"מ וז"ל ואיתא בברייתא דהיכא דסייד וכייד האחרון חייב, ומוקי לה בגמ' שלא היה לו הבל למיתה והוסיף בו שיעור הבל למיתה, ולא הזכירו רבינו משום דהוא דומה לבור ט' והשלימו לי', וכיון דהתם חייב האחרון ה"ה הכא שעשה האחרון ההבל שהאחרון חייב עכ"ל, ואף שדבריו לכאורה פשוטים מ"מ אינו מסתבר שהרמב"ם ישמיט ברייתא מפורשת, וביותר שלא הוזכרה ברייתא זו גם ברא"ש וטור וחו"מ.
והנה כשנעיין בדבר נמצא דהלכה זו אינה פשוטה דבשלמא למ"ד להבלו ולא לחבטו ודאי הוא פשוט דדמי לבור ט' והשלימה לעשרה, אבל למ"ד להבלו וכ"ש לחבטו א"כ לא מיבעי אם הוזק מחבטו דודאי אינו מוכרח דמהני מה דעבד בתרא שיעור מיתה להבלו שיפטר הראשון לענין היזק מחבטו, אלא אפי' הוזק מהבלו מ"מ יש מקום לומר דלא דמי לבור ט' והשלימה לעשרה דכיון דבסברא צריכים להיות שניהם חייבין לענין נזקין, ורק דילפינן מקרא דוהמת יהיה לו דהאחרון דעבד שיעור מיתה חייב גם לענין נזקין, היינו דוקא בבור ט' דקמא לא עבד שיעור מיתה כלל ואינו בעל הבור לענין מיתה, אבל בסייד וכייד דראשון הוא ג"כ בעל הבור לענין מיתה מחבטו א"כ אפי' בהוזק מהבלו מנלן דראשון מיפטר כיון דמיירי דהיה בו הבל לנזקין, ואם נאמר דמ"מ כיון דלענין הבל פטור הראשון לענין מיתה, גם לענין נזקין לענין הבל האחרון חייב, אכתי קשה דודאי יש בזה חידוש יותר מחופר בור ט' ולא הו"ל להרמב"ם ולכל הפוסקים להשמיט ברייתא זו.
והנה עכ"פ צריך להעמיד דההיזק היה מהבלו אם לא נחדש דאפי' אם היה היזק בחבטו מ"מ כיון שהאחרון הוסיף מיתה לענין הבל האחרון חייב, וחפשתי בראשונים בזה ומצאתי לבעל ההשלמה שכתב דמיירי שהיה הבור בספוגין של צמר דליכא חבטה, והעיר שם המפרש דמדברי רש"י ותוס' שלא פירשו כן ופירשו רק שהיה רחבו יתר מעמקו מוכח דלא צריך לזה, ובשיטת רש"י ותוס' אולי יש לומר דסברי דאף דאיכא חבט מ"מ כיון שהאחרון הוסיף שיעור מיתה לענין הבל שלא היה מקודם נקרא האחרון יותר בעל הבור, אבל זה בודאי חידוש גדול כמו שכתבתי והו"ל להפוסקים לאתויי הך ברייתא, ע"כ צריך לומר דהך ברייתא סבר להבלו ולא לחבטו, דהא כתב הרשב"א בהא דהרי"ף פסק כרב משום דתני רב חנניא לסיועי לרב, וכתב ע"ז הרשב"א דהאיכא ברייתא אחריתא דבבור בין לפניו בין לאחריו חייב ואמר לך שמואל תנאי היא, וכיון דאיכא תנאי א"כ שפיר נוכל לומר דהך ברייתא סברה נמי להבלו ולא לחבטו, אבל לדידן דקיי"ל להבלו וכ"ש לחבטו אפשר דלא מהני סייד וכייד שיתחייב האחרון בנזקין אפי' הוזק מהבלו כיון דעכ"פ גם הראשון עבד שיעור מיתה ע"י חבטא וכמש"כ.
ומה דלא הביא הרי"ף ברייתא זו אף דסובר להבלו ולא לחבטו, אכן הרי"ף לא הביא גם ברייתא דחופר בור עשרה ובא אחר והשלימה לכ', איברא דבעל המאור כתב דהרי"ף השמיט הרבה עניני בור, אבל הרמב"ן שם במלחמות כתב דלא השמיט, וא"כ קשה אמאי השמיט הני תרי ברייתות, ונראה דהרי"ף יסבור כאיכא דאמרי דאמר רב זביד הא והא רבי, וא"כ לדידי' אין חילוק לרבנן בין חופר בור ט' והשלימה לי' או חופר בור י' והשלימה לכ', ולרבנן גם בזה אחרון חייב אף דעבד קמא שיעור מיתה וממילא ודאי בסייד וכייד דאחרון חייב וברייתא הא קאי אליבא דרבי ובאין בה הבל לנזקין, וכיון דקיי"ל כרבנן ממילא השמיט הרי"ף שתי הברייתות, ומצאתי בספר ההשלמה שכתב כן דלאיכא דאמרי לרבנן אין חילוק ובכל גווני אחרון חייב, ומבורר דעת הרי"ף דפסק בכל מקום כאיכא דאמרי, ודעת הרמב"ם משמע דכיון דללישנא קמא מוקמינן לברייתא דחופר בור י' אליבא דרבנן וגם מסתבר טעמא לומר דרבנן לא פליגי אלא בחופר בור ט' לכן לא פסק כאן כאיכא דאמרי:
-השמטות ומלואים-
במש"כ לעיל בד"ה ומה, דלאיכא דאמרי בגמ', לרבנן אין חילוק בין חופר בור ט' והשלימה לי' או חופר בור י' והשלימה לכ' ולרבנן גם בזה אחרון חייב אף דעבד קמא שיעור מיתה, ראיתי שכן מפורש ברש"י ד"ה הא והא רבי ופרש"י דאילו לרבנן כי היכי דפטרי חופר ט' מנזקין פטרי נמי הכא לקמאי.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות נזקי ממון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה