אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות נזקי ממון· הרב איסר זלמן מלצר

פרק יב · הלכה ו

הלכה ד

המוצא בור וכסהו וחזר וגילהו בעל הבור חייב וזה האחרון פטור.
השגת הראב"ד: המוצא בור וכו'. א"א בכדי שידע עכ"ל.
עיין במ"מ שחולק על הראב"ד וסובר דחייב גם אם לא ידע דהיה לו לחוש שמא יבוא בעל הכיסוי ויטול כיסויו, וקשה לי לפי דברי המ"מ דבעל הבור חייב אפי' קודם שידע דהא רבינא מוכיח מברייתא דמצניע קוצותיו דמכסה בורו בדליו של חבירו ובא בעל (הבור) ונטל דליו חייב בעל הבור וקמ"ל דלא נימא דהוה ליה לאודועי כדאיתא שם, והיינו דלא נימא דליפטור בעל הבור דמדלא הודיעו לא הו"ל למיסק אדעתי' שנטל דליו, וכתב הרמב"ם זה בהלכה ט' ואם אפי' כיסה בעל הכיסוי בעצמו ונטל כיסויו חייב בעל הבור ולא אמרינן דבעל הבור אין לו לחשוב שנטל כיסויו קודם שיודיענו, א"כ כ"ש היכי שכיסה בכיסוי שאינו שלו והנה יש מקום לומר דלא שייך כאן הוי ליה לאודועי דבשלמא כשבעל הבור בעצמו כיסה לכן כשבא בעל הכיסוי ונטל כיסויו יש הו"א לומר דהוי ליה לאודועי, אבל כשבעל הבור לא חשש כלל לכסות בורו א"כ למה נאמר הו"ל לאודועי, אכן יש מקום לומר יותר דאפי' אם היינו אומרים גם כאן הסברא דהו"ל לאודועי לא שייך לפטור בעל הבור כיון שהוא לא כיסה אין לפטרו בטענת אונס אפי' נימא דחשב דבודאי בעל הכיסוי לא נטל כיסויו, ובאמת עמדתי כבר בספק זה בפ"א ה"ל א' אות ט"ז וי"ח אם בעל המזיק לא שמר מזיק שלו, ואחר שמרו והזיק באונס כגון שחתר אם נוכל לפטרו בטענת אונס,
וארווחנא בזה דאף דמדעת הרמב"ם לא נוכל להביא ראיה לחיוב משום דיש לומר דכאן לא שייך כלל טענת הוי ליה לאודועי, וכן אינו סובר שהיה לו לסמוך דמי שכיסה את הבור מכיון שרצה לכסותו לא יטול את כיסויו, וכמו שכתב המ"מ דלא היה לו לסמוך ע"ז, אבל מדברי הראב"ד דסובר דאינו חייב אלא בכדי שידע מוכח עכ"פ דאף שבעל הבור לא שמר כלל בורו מ"מ פטור כשהיה לו לסמוך שהלה לא יטול את כיסויו אכן בדעת הרמב"ם יש לומר שאפי' אם בסברא יש מקום לסמוך שלא יטול את כיסויו מ"מ אינו נפטר בטענה זו כיון שהוא עכ"פ לא שמר בורו כלל וכנ"ל:

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות נזקי ממון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה