אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות נזקי ממון· הרב איסר זלמן מלצר

פרק י · הלכה ט

הלכה ח

אין הבהמה נסקלת אם המיתה עד שנתכוונה להזיק למי שהיא חייבת עליו סקילה, אבל שור שהיה מתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם, נתכוון לעכו"ם והרג לישראל, נתכוון לנפלים והרג בן קיימא פטור מן המיתה, ואם היה מועד הבעלים חייבין בכופר או בקנס אם המית עבד ואע"פ שהרג בלא כונה הואיל והוא מועד לזה.
הלח"מ בפ"א מהל' חובל הל' ד' כתב דאף דהרמב"ם פסק בפ"ד מהל' רוצח הל' א' דמתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור מ"מ פסק גבי שור דחייב משום דסתם מתני' הוא בשור דחייב, ואף דבגמ' אמרינן מתני' דלא כר"ש היינו דגם גבי שור איכא ברייתא דמתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור, ובזה לא קיי"ל כר"ש אבל גבי אדם קיי"ל דפטור מדתנא דבי חזקי', ולא מקשינן בזה מיתת השור למיתת בעלים, ומה שאמרו כאן בגמ' דמקשינן היינו לר"ש אבל סתמא דמתני' סברה דלא מקשינן, רק בטעמא דלא מקשינן בזה מיתת בעלים למיתת השור לא כתב הלח"מ, ונראה דהיכי דלא נתכוין להרוג כלל שפיר מיפטר גבי שור דלא חשוב מעשה היכי דלא נתכוין ועמש"כ בפ"ב הל' י', אבל היכי דנתכוין להרוג את זה והרג את זה בודאי חשיב מעשה רציחה, אלא דאדם מיפטר משום גדר טעות דכיון דלא נתכוין להרוג אותו ואילו היה יודע לא היה הורגו פטרה התורה מקרא דוארב לו וקם עליו עד שיתכוין לו, אבל גדר טעות לא שייך אלא באדם ולא בשור, דבשור לא שייך אלא מכוין ואינו מכוין וכונת רציחה שפיר מקריא אפי' נתכוין להרוג אחר.
והנה כבר כתבנו בהלכה ז' דדעת הרמב"ם דהיכי דלא שייך טעמא דאדם גבי שור לא אמרינן כמיתת בעלים כך מיתת השור, וכמו שכתבו התוס' בסנהדרין דף ע"ח אליבא דרבא דמחייב בשור טרפה, אלא דלשיטת התוס' רב אשי פליג ע"ז ואנן קיי"ל כרב אשי, אבל לדעת הרמב"ם דטעמא דפטור דטרפה הוא משום דכמת הוא חשוב, א"כ גם לדעת רב אשי נוכל שפיר לומר דהיכי דליכא טעמא לא אמרינן כמיתת בעלים כך מיתת השור, ולכן סובר שפיר הרמב"ם דבשור חייב נתכוין להרוג את זה והרג את זה:

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות נזקי ממון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה