אבן האזל על משנה תורה, הלכות נזקי ממון· הרב איסר זלמן מלצר
פרק י · הלכה ז
שור שהוא טרפה שהרג את הנפש או שהיה השור של אדם טרפה אינו נסקל שנאמר וגם בעליו יומת כמיתת הבעלים כך מיתת השור וכיון שבעליו כמת הם חשובין ואינן צריכין מיתה ה"ז פטור.
השגת הראב"ד: שור שהוא טרפה וכו'. א"א ואם בפני ב"ד הרג נהרג משום ובערת הרע עכ"ל.
עיין במ"מ שכתב דיש לחלק דובערת לא כתיב אלא באדם, וכבר הקשו עליו מגמ' מפורשת בחולין דף ק"ל דאמר שם והא בעי אתויי לבי דינא ולקיומי ובערת הרע מקרבך.
והנראה ליישב דברי הרמב"ם דבאמת לכאורה צריך ביאור מה שהוסיף וכתב וכיון שבעליו כמת הם חשובין ואינן צריכין מיתה דהא בסנהדרין דף ע"ט ליתא כלל בגמ' סברא זו, ואדם טרפה משום דהו"ל עשאי"ל, וצריך לומר בכונת הרמב"ם דלגבי שור של אדם טרפה לא מסתבר לומר דפטור משום כמיתת בעלים כך מיתת השור, כיון דמה דבעלים אין חייבין מיתה הוא משום דהוי עשאי"ל וליכא עדים אבל על השור כשהרג הא שפיר יש עדים דלא הוי עשאי"ל, וכבר כתבו כן בתוס' בטעמא דרבא דמחייב בשור טרפה, אבל באמת אותו הטעם הוא נמי בשור של אדם טרפה, ולכן כתב הרמב"ם כאן טעם אחר דגבי אדם טרפה לא שייך מיתה כלל דכמת הוא נחשב, ובאמת דבריו מוכרחין בגמ' דאמר טרפה שהרג בפני ב"ד חייב שלא בפני ב"ד פטור, בפני ב"ד חייב דכתיב ובערת הרע מקרבך, וקשה דלמה צריך להזכיר טעמא דובערת הרע מקרבך דכיון דבפני ב"ד ליכא טעמא דעשאי"ל ממילא חייב מיתה כדין כל רוצח, וע"כ דדין מיתה כדין כל רוצח ליכא לגביה כיון שכמת הוא חשוב, אלא דמ"מ איכא טעמא דובערת הרע, אלא דשלא בפני ב"ד פטור דגם על ובערת הרע צריך עדים וכיון דליכא עדים פטור, וכן בהא דאמר רבא עדי טרפה שהוזמו נהרגין פירש"י דכתיב ובערת הרע מקרבך ומ"מ סבר ר"א דאין נהרגין לפי שאינן בזוממי זוממין.
ולכן סובר הרמב"ם דעיקר הטעם דאמרינן דשור של אדם טרפה שהרג פטור משום דכמיתת בעלים כך מיתת השור אינו משום הא דפטור משום דהוי עשאי"ל דזה לא מהני לגבי שור כיון דלגביה איכא עדים, וכיון דלגבי אדם טרפה נמי שייך מיתה אם היה הורג בפני ב"ד, לכן גבי שור אף שלא הרג בפני ב"ד צריך להיות חייב דהא ליכא חסרון דעדים, וע"ז פירש דכמת הוא חשוב, ואף שהורגין אותו משום ובערת הרע מקרבך אבל דין מיתה ליכא גביה, וכיון דמיתת השור הוקש למיתת הבעלים אינו חייב השור מיתה אלא היכי דאיכא גבי בעלים מיתה ולא היכי דאיכא ובערת הרע, ולכן סבר רבא דבשור טרפה לא שייך למעט מיתת בעלים, כיון דבבעלים נמי אם הוא טרפה חייב עכ"פ משום ובערת הרע, ורב אשי סבר דשור טרפה שהרג נמי פטור משום כמיתת בעלים, דאף דבעלים אם הרגו חייבין משום ובערת הרע, מ"מ ההיקש דכמיתת בעלים הוא לדין מיתה ולא לדין ובערת הרע, וכיון דאם היו הבעלים טרפה ליכא גבייהו דין מיתה גבי שור נמי ליכא מן הדין דין מיתה וממילא ליכא נמי ובערת הרע, ולפי"ז מבואר דאפי' הרג בפני ב"ד בין שור טרפה בין שור של אדם טרפה פטור, דליכא כלל דין מיתה בשור כזה, אבל היכי דאיכא דין מיתה בשור שפיר איכא נמי מצות ובערת הרע מקרבך: