אבן האזל על משנה תורה, הלכות נזקי ממון· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ט · הלכה יג
ניזק שתפס בהמה שהזיקה לגבות חצי נזקו מגופה נעשה עליה ש"ש לנזקין ואם יצתה והזיקה (הרי) הניזק הראשון חייב בנזקיה והבעלים פטורים.
כתב המ"מ זה נלמד מהסוגיא אשר שם וברור הוא וכ"כ בהלכות, אבל באמת אין הדבר פשוט שהתוס' והרא"ש וכן רבינו אפרים ובעה"מ חולקין ע"ז שכתבו דהא דאמר בגמ' דבתפסו ניזק נעשה עליו ש"ש לנזקין אינו אלא לר' ישמעאל, אבל לר"ע לא נעשה ש"ש, והיינו דלא נעשה שומר כלל ועיין מש"כ הש"ך בסי' קע"ו ס"ק ט"ז, והגר"א ז"ל בסי' ת"א סק"א במה דכתב הרמ"א דעות החולקים על הרמב"ם כתב וז"ל, וי"א, תוס' ד"ה כגון כו' מדדחיק לאוקמי בב' תנאי ורמב"ם ס"ל כפירש"י שם עכ"ל, והנה לפירש"י עלינו לומר דחולק בעיקר הסברא על התוס' והרא"ש וסובר דאפי' אי תורא דשותפי נינהו מ"מ כשתפסו הניזק נעשה ש"ש על חלק השני, ויש לומר עוד דאפי' אם נימא בשני שותפין כשמכניס שותף אחד לביתו דבר המשותף לא נתחייב בשמירה על חלק השני כשיטת התוס' והרא"ש היינו משום דהא יש לו רשות להכניסו בשביל חלק שלו ואינו מחוייב להתחייב בשמירה על חלק השני, ועמש"כ הש"ך בסי' קע"ו, אבל גבי ניזק אף דאמרינן יוחלט השור משעת הנגיחה מ"מ כיון דקודם העב"ד אכתי אין השור שלו א"כ אין לו רשות לתפוס את השור אי לאו משום דין התביעה שיש לו על שיעור נזקו וכיון דבכל בע"ח שתופס מהלוה משכון נעשה שומר משום דאכתי אין חצי החפץ שלו, לכן ה"נ כאן אף דאח"כ אמרינן דנעשה יוחלט למפרע, מ"מ בשעה שתפסו ע"כ נעשה שומר על כל השור דלא הי' לו רשות לתפוס בלא קבלת שמירה, ולכן גם כשנתברר שלמפרע הוחלט לו חצי השור מ"מ על דעת שמירה תפסו, ולא אמרינן דנעשה שומר על תנאי אם לא יזכה בדין ובפרט לפימש"כ בפ"א דעת הרמב"ם דלענין שמירת נזקין לא תלוי בקבלתו אלא אם נעשה ברשותו נתחייב בנזקין.
אכן כל זה עלינו לומר לדעת רש"י דבזה סובר כשיטת שאר ראשונים דאמרינן יוחלט משעת הנגיחה, אבל לשיטת הרמב"ם דסובר דלא אמרינן יוחלט אלא משעת העב"ד א"כ פשוט דלר"ע הוי כמו לר' ישמעאל דכשתפסו ניזק נעשה ש"ש לנזקין, וכונת הגר"א ז"ל שכ' דהרמב"ם ס"ל כפירש"י היינו בעיקר פירושא דמתני' דניחא לרש"י לאוקמא רישא וסיפא בתרי גווני דרישא כשתפסו וסיפא בלא תפסו -