אבן האזל על משנה תורה, הלכות נזקי ממון· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ו · הלכה י
ראה שור היום ונגחו ולמחר ראה חמור ולא נגחו ובשלישי ראה סוס ונגחו וברביעי ראה גמל ולא נגחו ובחמשי ראה פרד ונגחו ובששי ראה ערוד ולא נגחו נעשה מועד לסירוגין לכל ואם נגח ביום שהוא מועד לו אחד משלשת המינין שנגח בסירוגין הרי זה מועד, נגח שלשה שוורים בשלשה ימים זה אחר זה וברביעי נגח חמור ובחמשי נגח גמל או שנגח חמור וגמל בתחלה בשני ימים זה אחר זה ואחר כך נגח שלשה שוורים זה אחר זה הרי זה ספק אם הוא מועד לשוורים בלבד או לשלשת המינים הוא מועד, וכן אם נגח בשלש שבתות זו אחר זו ובאחד בשבת ובשני בשבת או שנגח בחמשי בשבת ובערב שבת וביום השבת ובשתי שבתות הבאות אחרי' הרי זה ספק אם הוא מועד לשבתות בלבד או לשלשת הימים ששנים מהן חול.
השגת הראב"ד: ראה שור היום וכו'. כתב הראב"ד ז"ל על כל בבא ובבא מהם, על בבא ראשון עד שיגח בסירוגין הרי זה מועד, כתב ובלבד שלא יגח מין אחד שתי פעמים זו אחר זו, ועל בבא שניה נגח שלשה שוורים וכו' עד או לג' מינין הוא מועד, כתב אי נמי לכל המינין, ועל בבא שלישית וכן אם נגח בג' שבתות וכו' עד הימים, כתב א"נ לכל הימים.
המ"מ כתב דדעת הרמב"ם דגם גבי נגח שור חמור וגמל לא נעשה מועד לכל אלא לשלשת המינין, והנה הנמוקי יוסף כתב על שור חמור וגמל דנעשה מועד לכל דילפינן זה מהא דכשנגח בשלשה ימים דנעשה מועד לכל הימים, והנה הוכחת הנמוק"י הוא אם נימא דלאו דווקא מועד לשבתות אינו מועד לימות החול, אלא דגם בשאר ימים אם נגח שלשה פעמים ביום א' בשבת בשלשה שבועות אף שבינתים לא ראה שוורים אחרים מ"מ לא נעשה מועד אלא ליום א' בשבת, אבל אי נימא דהקפידא דווקא על שבת אין כאן ראיה ממה דנעשה מועד לכל הימים אם נגח בג' ימים זה אחר זה, והנה דעת הרמב"ם הוא דלאו דווקא שבת דהא פסק גבי שבת שבת ושבת דהספק הוא שמא לשלשת הימים הוא מועד ששנים מהם הוא חול, וא"כ הוכחת הנמוק"י הוא הוכחה חזקה דאם נגח שור וחמור וגמל נעשה מועד לכל המינים דלא כדעת המ"מ בשיטת הרמב"ם, ומה דמחלק בין שבת שבת ושבת ובא' וב' לבין א' ב' וג' נבאר אח"כ, אכן אפילו אם נחלק איזה חילוק בין שלשה ימים לשלשה מינים, אבל דעת הרמב"ם בכל אופן תמוה דאיך פסק גבי שבת ושבת דהספק הוא שמא נעשה מועד לשלשת הימים ששנים מהם חול, וכתב המ"מ דזהו כשיטתו דלא נעשה מועד לכל, ובאמת גבי ימים בודאי זה אי אפשר דהא בודאי אם נגח שלשה ימים נעשה מועד לכל הימים וזה פשוט, ומבואר ג"כ מסתימת לשון הרמב"ם וגם מפשטות לשון המשנה איזה מועד כל שהעידו בו שלשה ימים דמשמע דנעשה סתם מועד וא"א כלל לומר באופן אחר דכיון דאין חילוק בין שבתות לימי החול א"כ יצטרך כל מועד ליגח דוקא שבעה ימים וזה א"א.
ולכן נראה לי דבאמת סובר הרמב"ם גבי נגח שור חמור וגמל דנעשה מועד לכל המינין, וכהוכחת הנמוק"י מג' ימים, דלדעת הרמב"ם הוי הוכחה מבוררה וכמש"כ ודלא כדעת המ"מ ומה שפסק הרמב"ם גבי סירוגין דנעשה מועד רק לשלשת המינים, וכן גבי שבת שבת ושבת רק לשלשת הימים ששנים מהם הוא חול הוא מטעמים אחרים דגבי נגח שור חמור וגמל בסירוגין שכתב דלא נעשה מועד אלא לשלשת המינים היינו כיון דחזינן דס"ל דכל כמה דנוכל לספק בהעדאת השור מספקינן, דהא כתב ואם נגח ביום שהוא מועד אחד משלשת הימים שנגח בסירוגין, ומפורש דמצריך בזה שני סירוגין, סירוגין של ימים וסירוגין של בהמות, אף שאינו מפורש להדיא כן בגמ', רק מסברא סובר דכיון דאפשר למתלי בכל חדא של סירוגין צריך דוקא שני הסירוגין, ובזה מבואר דברי הנמוק"י שמפרש הא דמתני' הא דשאלו לפני ר' יהודה הרי שהיה מועד לשבתות ואינו מועד לימות החול, דבגמ' מוכיח מזה כרב זביד, ולפי מה דקיי"ל כר"פ מפרש הנמוק"י דאף דברישא הגירסא אינו מועד כרב פפא מ"מ בההיא בודאי הוי ואינו מועד, והכי איבעי להו כיון דר' יהודה סובר דמהני חזרה בשלשה ימים א"כ הרי שהיה מועד לשבתות ואינו מועד לימות החול היינו שראה בימות החול ולא נגח מי נימא דהוי חזרה ופשיט להו דלא מהני חזרה מימות החול לשבת, ולכאורה צריך ביאור דמאי קס"ד דהני דשאלו כיון דמועד לשבתות אינו מועד לימות החול א"כ היכי הוי חזרה אך לפי הנ"ל מבואר דאיכא לספוקי דאיברא דאם נעשה מועד לשבתות אינו מועד לימי החול, היינו משום דשמא יש אצל השור חילוק מחול לשבת, וממה דנעשה מועד לשבת אין ראיה דנעשה מועד לימי החול, אבל אם נגח בשבתות ובימי החול ראה ולא נגח אפשר דאיכא לספוקי שמא אצל השור אין נ"מ משבתות לימות החול, והא דלא נגח אח"כ בימי החול הוא משום חזרה, ופשיט להו דמ"מ לא הוי חזרה מימי החול על שבת.
נחזור לדברינו דזהו טעמו של הרמב"ם דסובר דראה שור נגח חמור לא נגח גמל נגח וכו' דלא נעשה מועד אלא לשלשה המינים, משום דכיון דעלינו לספק כל מיני ספק לגבי העדאה ע"כ יש לומר דאפשר מה דלא נגח אלא אלו שלשת המינים הוא לאו משום דהוא סירוגין אלא שאינו רוצה ליגח אחרים ואינו נוגח אלא אלו דבשלמא כשאין לנו סתירה אנו תופסין דכיון שנגח שלשה מינים מסתמא הוא אינו מקפיד על מינים ונעשה מוחזק ליגח כל המינים, אבל כשבינתים ראה מינים אחרים ולא נגח מנלן לתפוס דזהו בשביל סירוגין אפשר שאינו נוגח אלא אלו, ולכן אנו תופסין שני הקולות היינו דאינו מועד אלא לאלו המינים וגם אינו מועד אלא בסירוגין.
ועתה עלינו לבאר עוד ד' הרמב"ם גבי שור שור ושור וחמור וגמל והנה נחקור איך יהיה הדין אם נגח שור שור וחמור או שור חמור וחמור, ולכאורה אפשר לומר דאינו נעשה מועד כלל דהא לא הוחזק בשלשה חלופי מינים, וממילא אין כאן על כל מין בפני עצמו כי אם פעם א' או ב' פעמים, אכן באמת לשיטת הרמב"ם א"א לומר כן דבשלמא אם אנו סוברין דבהוחזק בשלשה מינים אפי' בסירוגין נעשה מועד לכל, א"כ השלשה מינים מחולפים מחזיקים שאינו מקפיד על מינים. אבל כיון דסובר גבי שלשה מינים בסירוגין דאינו מועד אלא לשלשת המינים, א"כ אין כאן חזקה בשלשה פעמים על אלו המינים. דהיינו אם ראה שור נגח, חמור לא נגח. גמל נגח. סוס לא נגח וכו'. איך נתחזק לנו העדאת השור על גמל בשלשה פעמים. הא לא נגח גמל אלא פעם א' כיון דע"י השלשה מינים לא נתחזק שאינו מקפיד על מינים. וע"כ דהפירוש לשיטת הרמב"ם באופן אחר. דכיון דראינו דנגח שלשה פעמים נעשה מועד לאלו שראינו שנגח אותם. אף שלכל אחד לא נגח כי אם פעם א'. א"כ ה"נ בנגח שור שור וחמור ג"כ נעשה מועד לאלו המינים שנגח, והיא ראיה מוכרחת.
ואפשר עוד להביא ראיה לזה משיטת החולקים על הרמב"ם וס"ל דבימי החול אין קפידא מיום זה לזה, א"כ בנגח שבת ושבת ושבת ויום א' וב' ג"כ לא נעשה הוחזק בשלושה חלופי ימים דהא יום א' ויום ב' הם שוים. וא"כ הוי כמו שור שור וחמור, ויש להוכיח זה עוד אפי' לדעת התוס' ממה שכתבו בד"ה נעשה מועד וז"ל ע"כ בשלא ראה בינתים כלום דאי ראה לא הוי מועד לכל לסירוגין. ומשמע מדברי התוס' דלכל לסירוגין לא היה נעשה מועד, אבל נעשה מועד לאלו שנגח והוי מועד בלא סירוגין כיון דלא היה סירוגין שוה, ומוכח דאפשר ליעשות מועד גם מנגיחת ג' מינים על הג' מינים עצמם וע"כ כדברינו.
והשתא דהכי הוא נוכל ליישב ד' הרמב"ם במה שכתב דבנגח שור שור ושור וחמור וגמל דלא נעשה ספק מועד אלא לשלשת המינים, אף שכתבנו דהרמב"ם ג"כ סובר דבנגח שור חמור וגמל דנעשה מועד לכל, משום דבשור חמור וגמל יש לנו העדאה מג' מינים מחולפים דאינו מקפיד על מינים כלל. אבל בשור שור ושור וחמור וגמל אפי' לצד הסברא דמצרפינן שור בתרא לחמור וגמל. מ"מ הא לא נוכל להכחיש שהוא נעשה מועד לשוורים ע"י הג' פעמים שנגח, ולכן מסתייה דנצרף השור בתרא לחמור וגמל לעשותו מועד גם להחמור וגמל. משום שאנו אומרים שהעדאתו נמשכה ונגח בה גם חמור וגמל, אבל שנעשה השור כמו סוס ולעשות מזה ג' מינים מחולפים זה אין לנו דלא אמרינן דמג' מינים מחולפים נעשה מועד לכל המינים, אלא היכי דלא נעשה מועד על מין הראשון גם ביחוד. ואף דלכאורה מה לנו נ"מ אם הוא תם על מין הראשון או דנעשה מועד על מין הראשון, אבל באמת הא חזינן מהצד של האבעיא דבתר שוורים שדינן ליה, דכיון דנעשה כבר מועד על שור ולא מצרפינן ליה לחמור וגמל לא מהני לעשות מזה מועד גם לחמור וגמל וגם בזה נאמר במאי גרע מועד מתם. וע"כ הסברא דכיון שנתחזק לנו שנוגח שוורים לא מצרפינן נגיחת השור למינים מחולפים. ולכן סובר שפיר הרמב"ם דאפי' לפי הך צד אבעיא דמצרפינן שור בתרא לחמור וגמל. היינו רק דנעשה אותו מועד גם לחמור וגמל כיון שאנו רואין בנגיחותיו שאינו מקפיד ונוגח גם חמור וגמל. ונמשכה העדאתו גם על חמור וגמל. [וכל ספק הגמ' הוא רק בג"פ שור. אבל בד"פ שור בודאי לא אמרינן דב' שוורים אחרונים בתר חמור וגמל שדינן להו וכן כתב הרמב"ן בנדה דף ס"ד] אבל שנעשה אותו מועד על כל המינים בשביל שנגח שור חמור וגמל זה לא אמרינן כיון דגם לבד חמור וגמל הוחזק לנו שהוא מועד על שוורים. וממילא אינו דומה כלל נגיחת שוורים למינים אחרים. ולכן לא נעשה מועד חוץ משוורים אלא על חמור וגמל כיון שנגח גם אותם ונמשכה העדאתו גם עליהם דהא כבר כתבנו דא"צ שיוחזק ג"פ בכל מין [ומ"מ אי שור בתרא בתר שוורים שדינן ליה והוי כמו שכבר נגמרה העדאתו לא מצטרף חמור וגמל לשוורים.] ואפי' אם נגח חמור וגמל שור שור ושור דהעדאת השוורים נעשה אח"כ. מ"מ כיון דעל שוורים נוכל לעשותו מועד גם בלא חמור וגמל לא מהני השור להצטרף לחמור וגמל אלא לומר דאינו מקפיד גם על חמור וגמל אבל לא שיתייעד גם על מינים אחרים. וכן הוא גבי שבת שבת ושבת. אבל בנגח שור חמור וגמל סובר שפיר הרמב"ם דנעשה מועד לכל המינים וכהוכחת הנמוק"י וכמו שכתבנו: