אבן האזל על משנה תורה, הלכות נזקי ממון· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ב · הלכה טז
קפצו ממטה למעלה משלם חצי נזק.
עיין לח"מ דהוא כגירסת הרי"ף דגורס והתניא חייבין, ולפי שיטת הרי"ף והרמב"ם קשה דכיון דממטה למעלה אינו אונס אלא משונה מה קמ"ל באדם דחייב דגם בהפקיד ביתו לשומר כמו שכ' התוס' לא אשכחן בשומר פטור משונה, והמחבר בשו"ע פסק כהרמב"ם דמלמטה למעלה חייב חצי נזק, ומ"מ כתב וה"ה מי שמסר ביתו לשמרו והיו בו חש"ו צריך לשמרם שלא ידלגו מלמעלה למטה ולא מלמטה למעלה, ונראה דסוברים דכיון דקיי"ל פ"נ קנסא ומדינא פטור, מוכח דאף דלא הוי בגדר אונס, אבל עכ"פ לא שכיח ההיזק לכן באמת בשומר פטור, ומה דאמר בדף י"ג ע"ב אלא דאזקיה תורא דשואל לתורא דמשאיל לימא ליה אילו איתזק מעלמא בעית לשלומי כוליה תורא השתא דאזקיה תורא דידך פלגא נזקא הוא דמשלמת לי, הוא על שואל דמשלם אפי' באונס, ואדרבה מדוייק, דבברייתא קתני ד' שומרים ובגמ' נקט על שואל משום דשומר באמת לא יהי' חייב אם הזיק שור תם את השור השמור, כיון דאינו מצוי שיזיק שור תם, ובש"ש צ"ע, ואפי' אם נימא דש"ש חייב פריך משואל כיון דלא מצי למימר בסתם תורא דנפקד לתורא דמפקיד:
אולם יש לעיין בסוגיא דהקדר דתנן רבי אומר בכולן אינו חייב עד שיקבל עליו בעה"ב לשמור, וכתב הטור בסי' שצ"ח ואם הזיק שורו של בעל החצר לשור הנכנס אחר שנתן לו רשות ליכנס בהא איכא פלוגתא דרבוותא רב אלפס פסק כרבי שאינו חייב בשמירתו עד שיקבל עליו לשמרו וכן הרמב"ם, ור"י פסק כחכמים וכו', ומשמע דאם קבל עליו לשמור חייב לשלם כל ההיזק כשנגח שורו של בעה"ב לשור הנכנס ואין חילוק בין תם למועד, אכן הרמב"ם בפ"ז מה' נז"מ הל' ה' כתב ואם קבל עליו בעה"ב לשמור הרי הוא חייב בנזק השור שנפל לבור, והוא פלא למה לא הזכיר גם על נגיחה, ומשמע דסובר דרבי לא קאי אלא אסיפא על נפל לבור והבאיש מימיו, ואף שהראב"ד השיג וכתב לא ידעתי למה פטור לא בנגיחה ולא בהבאשת מימיו היינו דזה ודאי דהרמב"ם סובר דשור הנכנס פטור נמי אם נגח כשהכניס ברשות. דלא נוכל לומר דגם מה שכתב ואם הכניס ברשות בעל השור פטור הוא ג"כ דוקא על סיפא דהבאיש מימיו דהא גבי נגיחה כתב נמי דוקא שלא ברשות, אבל ממה שכתב הא דואם קבל בעה"ב לשמור רק על נזק השור שנפל לבור, אף דרבי אמר להדיא בכולן אינו חייב עד שיקבל עליו בעה"ב לשמור, משמע דסובר דרבי קאמר עיקר דינא דבלא קבלה לשמור אינו שומר ומ"מ לענין חיוב תלוי בדיני חיוב שומרים, וממילא בתם ליכא חיוב שומרים ודוקא במועד אפשר שיתחייב, וכיון שלא רצה הרמב"ם לחלק בין תם למועד קבע דין חיוב השומר בנזק השור שנפל לבור.
והנה מה שהוצרכנו לחדש דשומר אינו חייב אם הוזק הפקדון ע"י היזק תם אינו אלא לדעת הרמב"ם דסובר דממטה למעלה הוי שינוי, אבל הטור סובר כדעת התוס' והרא"ש דהוי אונס ואין הכרח לשיטתו לחדש זה, ושפיר נוכל לומר דסובר דשומר חייב על נזקי תם, ולפי"ז יהיו דברי הרמב"ם והטור לשיטתם וכמו שבארנו: