אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות נזקי ממון· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ב · הלכה טו

הלכה יד

וכן אם נפלו והזיקו שעלייתן לראש הגג פשיעה.
לכאורה קשה למה הוצרך לזה דכיון שכתב מקודם דאם קפצו חייבים שמועדים הן לדבר זה א"כ ודאי פשע לגבי קפיצה, ונראה עפ"מ שהבאתי בפ' ג' הל' י"ב מחלוקת התוס' והראב"ד בדין נפלה לגינה דהתוס' סוברים דהא דפטור בנפלה לגינה אינו אלא באינה יכולה לירד. אבל ביכולה לירד חייב. משום דהוי תחלתו בפשיעה וסופו באונס, והרשב"א כתב בשם הראב"ד דלא קרינן ליה תחלתו בפשיעה דכי אינו רשאי להעביר צאנו ברה"ר או יאחזנה ברגלה. והנה לדעת התוס' ודאי אינו צריך כאן ביאור לומר שעלייתן לראש הגג פשיעה דכיון דקפצו חייב ע"כ פשע בהם. אבל לדברי הראב"ד דאף דאם ירדה כדרכה חייבים הבעלים, דאם בהמתו הולכת מרה"ר לשדות אחרים צריך לשמרה שלא תלך, אבל כ"ז שהיא ברה"ר לא פשע בה וא"כ ה"נ צריך טעם למה הוי תחלתו בפשיעה דאף דאם קפצו חייבים היינו בשביל שקפצו לרשות אחרים, אבל כ"ז שעומדים בגגם וברשותם הא לא פשעו הבעלים כלל. ולכן הוסיף הרמב"ם דסובר שם כדעת הראב"ד, דעיקר עלייתן לגג הוי פשיעה, ואינו דומה להולכת ברה"ר דנפלה פטור, דעיקר הליכה ברה"ר אינה פשיעה, ודבריו מבוארין ומדוקדקין.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות נזקי ממון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה