אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות נזקי ממון· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ב · הלכה ח

הלכה ה

זה הכלל כל המשלם מה שהזיק וכו' וכל המשלם יותר או פחות כגון תשלומי כפל או חצי נזק וכו' ואין חייבין קנס אלא עפ"י עדים אבל המודה וכו'.
הנה הרמב"ם לא ביאר כאן איך הדין אם הודה ואח"כ באו עדים לענין חצי נזק, ואין לדייק בזה כלל מלשונו דהא כלל חצי נזק וכפל ביחד ובכפל בודאי פטור, והנה המל"מ לקמן בפ"ג מה' גנבה הקשה על הא דקאמר בשבועות גבי משביע עדי קנס דפטור, כיון דאילו מודה מיפטר ופריך הגמ' מהא דתנן משביע אני עליכם שתבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני נזק וחצי נזק, ומאי פריך דהא כיון דקיי"ל דפוטר עצמו מכלום חייב, וחצי נזק הא פוטר עצמו מכלום ומיישב המל"מ דהסוגיא קאי אליבא דשמואל בב"ק דף ע"ה דסבר מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב, וקיצר בדבריו ולא ביאר את כונתו, אך פשוט דכונתו דאליבא דשמואל דסבר דת"ק וראב"ש דאמר יבואו עדים ויעידו פליגי בהך דינא, אי מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב או פטור, והוא סובר כראב"ש, והגמ' בעי שם אליבא דת"ק, ולכן אליבא דשמואל אין הכרח דת"ק מחלק בין פוטר עצמו מכלום או מחייב עצמו בקרן, ורק רב הוא דמחלק בזה, אך באמת דבריו תמוהין דהא רב לא קאמר מידי אלא דרב המנונא אמר מסתברא מלתי' דרב בשחייב עצמו בקרן, וא"כ מהיכי תיתי נעשה סברות הפוכות דלשמואל דסובר כראב"ש אליבי' יסבור הת"ק דפטור גם בפוטר עצמו מכלום, ובאמת הוכחתו דהסוגיא קאי אליבא דשמואל לא מוכח דקשה לומר כן כיון דעיקר האבעיא הוא דלא אליבא דשמואל ורק הוכחתו בודאי הוא מהא דסובר כאן הגמ' דת"ק וראב"ש פליגי בהא, ורב משני בב"ק דלא פליגי בהא ואין זה ראי' אפשר סובר הגמ' דהוא רק שינויא בעלמא, ובאמת רב כת"ק ושמואל כראב"ש.
והנה בסוף דבריו נשאר המל"מ בתימא על הרמב"ם דפוסק בפ"ג מה' גנבה דפוטר עצמו מכלום חייב בבאו עדים אחר שהודה ובפ' ט' מה' שבועות פסק דמשביע עדי קנס פטור ואין לומר דקאי בהני דמחייב עצמו בקרן דאי יש קרן א"כ הי' חייבין קרבן שבועה בשביל הקרן.
והנראה לי בישוב דברי הרמב"ם והסוגיא דשבועות, דהרמב"ם סובר בפירושא דפוטר עצמו מכלום באופן אחר ממה דהוי סבר הגמ' מעיקרא דמהא דקאמר רבא קפחתינהו לסבי דבי רב מוכח דפירושא דפוטר עצמו מכלום היינו דבמה דמודה עכשיו דטבח ומכר אינו מחייב עכשיו את עצמו כלום, אכן מלשון הרמב"ם בפ"ג מהלכות גניבה הל' ט' מוכח דמפרש באופן אחר דז"ל, כיצד הודה בבית דין שגנב ואח"כ באו עדים שגנב פטור מן הכפל שהרי חייב עצמו בקרן קודם שיבואו עדים, אבל אם אמר לא גנבתי שפטר עצמו מן הכל ובאו עדים שגנב וחזר ואמר בבית דין טבחתי או מכרתי אם באו עדים אח"כ שטבח או מכר משלם תשלומי ד' וה', לפי שפטר עצמו תחלה מכלום עד שבאו העדים עכ"ל, ולפנינו שכ' הרמב"ם שפטר עצמו מן הכל לאו על הודאת הטביחה אלא על כפירת הגנבה, והנה סוף דבריו שכ' לפי שפטר עצמו תחלה מכלום הי' לכאורה אפשר לפרש דקאי על הודאת הטביחה, אבל אינו מבואר לפי"ז תיבת תחלה, גם אינו מדוייק כלל מה שכתב עד שבאו העדים, ולכן מוכח דכונתו כמו בראש דבריו דקאי על כפירת הגנבה, וביאור דברי הרמב"ם בזה נראה לפי"מ שכ' הרמב"ם בפ"ט מהלכות שבועות הלכה ד' וז"ל, וכן המשביע עדי קנס וכפרו פטורין משבועת העדות מפני שאם קדם הנתבע והודה בקנס פטור מלשלם ואעפ"י שבאו העדים אחר כך והעידו נמצאו העדים לא חייבו זה בעדותן לבדה, אלא עדותן עם כפירת הנתבע הוא המחייבת אותו והואיל ואם הודה לא תועיל עדותן אם כפרו בה ונשבעו פטורים עכ"ל, ולכאורה כפי שמפרשים בפשיטות דפטורא דמשביע עדי קנס הוא משום דבשעת שבועה לא הפסידוהו בודאי שהי' יכול להודות אינו מוסבר כלל למה האריך הרמב"ם לכתוב דלא העדים לבד הם המחייבים אותו אלא עדותן עם כפירת הנתבע היא המחייבת, ונראה דהרמב"ם מפרש טעמא דפטור משביע עדי קנס משום דקרבן שבועה אינו חייב אלא בממון שצריכין העדים רק לברר החיוב והחיוב הוא ודאי מצד עצמו, אבל בקנס דאינו חייב בעדותן אלא בתנאי שלא יתברר הדבר אלא ע"י עדותן, ונמצא דכפרו לו ממון שאכתי לא נשלם חיובו של הנתבע דהא אינו חייב אלא בתנאי שיכפור ולא יודה ויתברר רק ע"י העדים, בזה ליכא קרבן שבועה, ונמצא דפטורא דמשביע עדי קנס אינו משום שלא גרמו היזק ברור, אלא שעצם החיוב לא נשלם עדיין, והשמיענו כאן הרמב"ם הסבר בפטורא דמודה בקנס ואח"כ באו עדים דלא משום דבהודאתו גרם לחדש פטור, אלא דהפטור הוא משום דלא נשלמו תנאי החיוב שצריך בקנס דהיינו דצריך לחיוב קנס תנאי שהבע"ד לא יודה בו, וזה ילפינן מקרא דאם המצא בעדים שלא יתברר הדבר אלא ע"י עדים, ונמצא דאין הודאה בקנס גורם פטור חדש אלא דחסר תנאי חיוב.
ועכשיו מבואר דברי הרמב"ם הנ"ל דסובר הרמב"ם דאם מעיקרא אמר לא גנבתי שפטר עצמו מן הכל, ואח"כ כשבאו עדים שגנב הודה שטבח או מכר, כיון דטביחה הוא רק פרט בדיני הגנבה והוא כפר מקודם בעיקר הגנבה, ונמצא הדבר ע"י עדים אף שבאמצע היינו קודם שבאו עדים ואמרו שגם טבח או מכר הקדים הוא והודה שטבח או מכר מ"מ חייב, כיון שבעיקר הדברים כפר עד שבאו העדים ונמצא עיקר הגנבה ע"י עדים וגם לבסוף על הטביחה יש עדים נקרא זה אם המצא בעדים ולא משגחינן מה שהודה באמצע בשביל שדין טביחה הוא רק פרט מדיני הגנבה, וא"כ לפי הסברו של הרמב"ם לא שייך זה אלא כאן בדין גנבה וטביחה משום שמתחלה כפר בעיקר חיובו, אבל בשן ועין וחצי נזק דהודה מעיקרו שפיר אף דאינו מחייב עצמו בקרן, מיקרי מודה בקנס ואח"כ באו עדים ופטור, וזהו דלא כרבא דאמר קפחתינהו לסבי דבי רב, דרבא מפרש בהא דפוטר עצמו מכלום כפירש"י משום שאינו מחייב את עצמו כלום, ומה שהכריחו להרמב"ם לחדש פירוש זה בהא דפוטר עצמו מכלום דלא כרבא הוא משני טעמים, האחד בשביל קושיית רבא הא דקפחתינהו לסבי דבי רב, וכיון דלהלכה צריך לפסוק כרב המנונא, דרב אשי קאמר מתני' וברייתא מסייעא ליה ע"כ חידש הרמב"ם פירש זה, שנית בשביל הסוגיא דשבועות במשביע עדי קנס שהזכרנו דמוכח דגם באינו מחייב עצמו לבד הקנס מ"מ מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור, ולזה חידש הרמב"ם לבאר הענין באופן אחר דלא תיקשי על רב המנונא, אחר זמן רב מצאתי בעזה"י בספר משכנות יעקב חלק חו"מ שיישב דברי הרמב"ם בעיקרן כמו שכתבתי, אלא שהסביר הדברים באופן אחר דעיקר תליא איך היה כונתו כשהודה אם כיון לחייב עצמו או שכיון לפטור עצמו, ודבריו לא נראה בעיני, ולדעתי כפי מה שהסברתי ובארתי עפ"י דברי הרמב"ם בהל' שבועות מבוארים הדברים לנכון בעה"י:

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות נזקי ממון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה