אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות נזקי ממון· הרב איסר זלמן מלצר

פרק א · הלכה ו

הלכה ה

חמשה מיני בהמה מועדין וכו' לפיכך אם הזיקו או המיתו בנגיחה או בנשיכה ודריסה וכיוצא בהן חייב נזק שלם וכו'.
שיטת הרמב"ם דחמשה מיני בהמה שהם מועדין מתחלתם חייבים נזק שלם על כל מיני היזק שיזיקו וכן פי' רש"י במשנה שהם מועדים על נגיחה ונשיכה אכן בתוספות ורא"ש פירשו דגם החמשה מיני בהמה אינם מועדים אלא במה שדרכם בכך כגון ארי לדרוס וזאב לטרוף וכן כל חיה כדרך שהיא רגילה אבל בגוונא אחרינא גם כל הני אינם משלמים אלא חצי נזק, והנה הרמב"ם לא פסק כמימרא דשמואל דארי אורחיה רק בדריסה משום דפסק כברייתא דחיה שנכנסה לחצר הניזק כפשטה וכבר העיר הלח"מ בזה, אכן אכתי צריך ביאור שיטת הרמב"ם דכיון דזה עכ"פ מוכח מהסוגיא ממימרא דשמואל וממה דשקיל וטרי בהא בגמרא דגם החמשה מיני בהמה אינם מועדים לכל מיני היזק רק למידי דאורחיה. דהא בסוגיא בגמרא שקיל וטרי רק בהא דקאמר שמואל דטריפה לאו אורחיה ופריך עלה למימרא דטריפה לאו אורחיה ומייתי ראיות דטריפה נמי אורחיה אבל מנ"ל להרמב"ם דגם בנגיחה נשיכה וכו' הם מועדים.
והלח"מ כתב בדעת הרמב"ם דאינו חולק אמימרא דשמואל אלא דסבר דהא דס"ל לשמואל דטריפה לאו אורחיה דארי אינו אלא לענין רה"ר ולא לענין חצי נזק, והנה אי אפשר לפרש כן בסוגיא דא"כ מאי פריך מהברייתא דחיה שנכנסה לחצר הניזק אהא דשמואל דע"כ פריך מהא דקאמר בברייתא משלם נזק שלם. דאין לומר דפריך מהא דקתני לחצר הניזק דא"כ לא משני רבינא ע"ז למסקנא מידי ועיקר חסר ואלא דנימא דמשום זאב נקיט חצר הניזק וכמש"כ התוס' א"כ לא קשה כלל.
והנראה בדעת הרמב"ם דזה פשוט לו מלשון המשנה דתנן חמשה תמים הבהמה אינה מועדת לא ליגח ולא לישוך וכו' ועלה קתני דחמשה מיני בהמה מועדים מתחלתם, וגם שמואל מודה בזה. דנגיחה וכו' הם מועדים מתחלתם דאורחייהו בהכי, וחידש לן רק בטרפה דלאו אורחיה דארי וקיי"ל בזה דלא כשמואל משום דפשטא דברייתא פליגא עליה אכן אין כונתו לומר דבחמשה מיני היזק הוי אורחיה כשן ורגל דהא כתב המ"מ דכל אלו אם עשו מעשה קרן חייבים ברה"ר אלמא דחיובם מטעם קרן אלא דהוי כמו קרן דאייעד כיון דכונתם להזיק ולכן חייבים נזק שלם וחייבים ברה"ר דלא הוי בזה דין ובער לפוטרם ברה"ר, וטריפה לדידן הוי כמו דריסה דהוי שן ממש, אבל לשמואל גרע לדידיה טריפה מנגיחה דנגיחה כיון דמתכוונים להזיק הוי מועדים מתחלתם והוי כקרן דאייעד וטריפה הוי שן שלא כדרכו ואינו חייב אלא חצי נזק, והנה לפימש"כ התוספות בדף ט"ו אליבא דר"פ דאמר פלגא ניזקא ממונא צריך להיות פטור לגמרי אי טריפה לאו אורחיה בין לפי הסבר התוספות שם בין לפי מה שהסברתי בהלכה ב', ויהיה מוכח משמואל דלא כר"פ אלא דלא קשה על ר"פ כיון דלא פסקינן כשמואל.
והנה התוספות והרא"ש והטור כתבו דנחש בכל גווני פטור ברה"ר דדרכו בכל דבר ומדעת הרמב"ם לא משמע כן וכמו שכ' המ"מ דאחר שכתב והנחש ג"כ מפורש במשנה כתב וכל אלה אם עשו מעשה קרן וכו' דבאמת מה דדרכו בכך אינו גורם שיהיה פטור ברה"ר ורק לענין נזק שלם משום דהוא מועד מתחלתו והוי כקרן דאייעד ולפטור ברה"ר צריך דין שן ממש דהיינו יש הנאה להזיקו או רגל ממש אבל נחש אף דדרכו להזיק אבל אין זה בדרך הילוכו והוי לענין זה כקרן דאייעד וכשאר החיות המזיקים והתוספות והרא"ש לא חילקו בין דינא דנזק שלם בין לפטור ברה"ר ולכן לשיטתם ודאי נחש כיון דעומד להזיק יותר מכל החיות וחייב נזק שלם גם בלא אכילה, ממילא ס"ל דפטור ברה"ר, אבל לשיטת הרמב"ם שמחלק בין דינא דנזק שלם מלפטור ברה"ר גם נחש הוי כשאר המזיקים וכיון שמזיק בלא אכילה חייב ברה"ר דלא הוי שן אלא כקרן דאייעד וכנ"ל, ולפימש"כ חלוק גדר קרן לענין עיקר חיובו אם חצי נזק או נזק שלם מלענין פטורא דרה"ר דלענין עיקר חיובו בארנו בהלכה ב' בארוכה דתלוי בגדר שנוי בין בתם בין במועד וכמו שהוכחנו מדברי הרמב"ם, ומש"ה החמשה חיות כיון שאינם משונים בהיזקם חייבים נ"ש כמו שן ורגל, אבל לענין פטורא דרה"ר עיקר גדרי קרן ושן ורגל אינו תלוי דוקא במשונה דהא החמשה מיני בהמות אף דאינם משונים לענין קרן ומ"מ חייבים ברה"ר משום דלא הוי שן ורגל ממש שיהיה הנאה להזיקו או בדרך הלוכו ממש, וליכא בזה פטורא דרה"ר ועמש"כ בהלכה ח'. ומקור דברי המ"מ הוא משום דבגדרי חיוב נזק שלם כתב הרמב"ם אם כמנהג ברייתה או שלא כמנהג ברייתה, ובגדרי חיוב רה"ר כתב אם בשן ורגל הזיקה ואם נגחה או נגפה וכו' ולכן החמשה חיות אף דחייבין לשלם נזק שלם גם בחמשה מיני היזק כגון נגיחה נגיפה וכו' משום דהוא כמנהג ברייתן מ"מ חייבין בזה ברה"ר, דלפטור ברה"ר בעינן דוקא שן ורגל ממש:

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות נזקי ממון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה