אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· הרב איסר זלמן מלצר
פרק יט · הלכה טו
מי ששחט קדשים בזמן הזה והעלם חוץ לעזרה חייב מפני שהוא ראוי להקריב בפנים שהרי מותר להקריב אע"פ שאין בית מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא.
מי ששחט וכו' המל"מ כתב וז"ל ויש לדקדק דלמה נקט דין זה בשוחט ומעלה באחד מהם לבד חייב, ואפשר לומר דהאי והעלה הכונה או העלה, אלא שראיתי שבדין ט"ז כתב השוחט כו' וכן המעלה הרי שהזכיר השתי חלוקות בפירוש, וא"כ הול"ל מי ששחט וכן מי שהעלה אשר ע"כ נ"ל דכולה חדא מילתא ודו"ק עכ"ל, וכונת המל"מ דדוקא שחט והעלה אבל לא ביאר דלמה אינו חייב בשחט לבד, והנה מקודם ציין המל"מ לדברי התוס' בזבחים דף נ"ט, ושם הקשו התוס' דאמאי מחייב ר' יוחנן במעלה בזמן הזה בחוץ משום דקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא הא ליכא מזבח ומזבח שנפגם כל הקדשים פסולים ואינו ראוי לפתח אהל מועד, ותירצו דר' יוחנן מיירי במעלה קטרת, ועוד תירצו דמיירי כשבנה המזבח במקומו, והנה קושייתם ודאי הוא משום דע"כ שחט קודם ונפסלו בשחיטה דאם היו שחוטים כשהי' מזבח ונהרס המזבח אף שנפסלו הקדשים הא תנן בדף ק"ט דקדשים פסולים שהיו פסולם בקודש חייבים עליהם בחוץ, אלא דכונתם דכיון שבשעת שחיטה נפסלו לא הי' פסולן בקודש.
והנה כתי' א' אינו סובר הרמב"ם דכתב מי ששחט וצריך לומר כתי' ב' אבל גם זה קשה דמלבד דהוא דוחק גדול אבל אם הי' אומר כן ר' יוחנן לא הי' קשה כ"כ מה שסתם הרמב"ם כלשון הגמ', אבל ר' יוחנן לא אמר אלא המעלה ואפשר לאוקמי בקטרת, והרמב"ם הוסיף מי ששחט וקשה דכל זמן דליכא מזבח אינם ראויים לפתח אהל מועד, והתוס' הקשו משלמים ששחטם קודם פתיחת דלתות ההיכל דפטור עליהם בחוץ, והרמב"ם פסק כן בפי"ח הל' י"ב וא"כ קשה טובא מאי נ"מ כל זמן דליכא מזבח משלמים ששחטם קודם פתיחת דלתות ההיכל.
והנה הרמב"ם פ"ג מהל' פסוה"מ הל' כ"ב כתב מזבח שנפגם נפסלו כל הקדשים שהיו שם שחוטים במקדש שעדיין לא נזרק דמם, שהרי אין שם מזבח לזרוק עליו, ונאמר וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך כלומר תזבח והוא עומד בתקונו לא פגום, והנה הוסיף הרמב"ם על דברי הגמ' דאמר וכי עליו אתה זובח אלא כשהוא שלם ולא כשהוא חסר, והרמב"ם הוסיף ליתן טעם שהרי אין שם מזבח לזרוק עליו, והוא כדברי רש"י שכתב שם והאי עליו בגינו ובשבילו קאמר, ונמצא דהפסול הוא משום זריקה, דבשעת שחיטה אין מקום לזריקה, איברא דקשה דלמה לן קרא תיפוק ליה דהוו דחויין אלא דיש לומר דאם נשחטו כשהמזבח פגום הא הוי דיחוי מעיקרא ולא הוי דיחוי, ולר' יוחנן דסבר הוי דיחוי הא כתבו שם התוס' דהכא דבידו לתקן ר' יוחנן מודה דלא הוי דיחוי, אמנם דלשון הרמב"ם קשה שכתב כל הקדשים שהיו שם שחוטים ומשמע שנפגם כשהיו שחוטים ובזה הא לא צריך קרא דהוי נראה ונדחה, והגמ' אמר שנשחטו, ואין לומר דבלאו קרא היינו אומרים דמהני בידו לתקן אפי' במחוסר מעשה, דמוכח שם דהוי דיחוי כשנפגם המזבח דהא פליגי רב ור' יוחנן בבע"ח שהיו כשנפגם המזבח אם נדחו או לא, ומוכח דהא דכתבו התוס' טעמא דבידו לתקן אינו אלא בדיחוי מעיקרא, וצריך לומר דהרמב"ם כלל בדבריו במה שכתב שהיו שם שחוטים, בין שנשחטו כשהי' המזבח פגום בין שנפגם כשהיו שחוטים, וקרא דוזבחת צריך על נשחטו כשהי' פגום דהוי דיחוי מעיקרא.
עכ"פ מבואר בדברי הרמב"ם דהפסול הוא משום שבאותה שעה אינם ראויים לזריקה ונמצא לפי"ז דבעיקר השחיטה אין כאן פסול, ומ"מ ודאי אינם ראויים לבוא לפתח אהל מועד לשחיטה, דהא אמר הכתוב וזבחת עליו אלא דנ"מ אם באנו לדון בדין אם העלה אח"כ בחוץ מה ששחט בחוץ כשאין מזבח, דהנה בדין העלאת פסולים דחייב עליהם בחוץ תניא בדף ק"ט כגון הלן והיוצא והטמא, וכן כתב הרמב"ם בהל' ז' קדשים פסולים שהי' פסולם בקודש כיצד הלן וכו' ובפי"ח הל' י"ב בארתי דחלוקים רש"י והרמב"ם בפי' הדרשא דלעשות דרש"י מפרש משום שאם עלו לא ירדו, והרמב"ם מפרש משום שכבר נעשו לשם, ובהל' י"ז שם כתב השוחט בחוץ בלילה חייב הואיל והשחיטה בלילה כשרה בחוץ, והראב"ד השיג דדוקא בשחט בלילה והעלה ביום, ושם כתבתי בבאור דברי הראב"ד, ובמש"כ הרמב"ם הואיל והשחיטה בלילה כשרה בחוץ והיינו בחולין דקשה מה טעם הוא דהא אין חייבים בחוץ על פסולים אלא כשהי' פסולם בקודש, ולכאורה כונתו משום דלילה אין מחוסר זמן וכמש"כ התוס' שם, אך כבר בארתי שם דלהלכה קיי"ל לילה מחוסר זמן, וכתבתי בדעת הרמב"ם דדוקא מחוסר זמן בגופו או בבעלים שאין הקרבן ראוי או קודם פתיחת דלתות ההיכל שמחוסר מעשה.
ולפי"ז בשוחט ומעלה בזה"ז שאין מזבח זה פשוט דעל השחיטה אפי' לדעת הרמב"ם דחייב על שחיטת לילה מ"מ בזה פטור על השחיטה דהא דמי לשלמים ששחטם בחוץ קודם פתיחת דלתות ההיכל דפטור משום דמחוסר מעשה, כדאמר רבינא ביומא דס"ג, וכן כתב הרמב"ם בפי"ח הל' י"ב אבל אם יש לחייבו אם העלה בחוץ זה ששחט בחוץ. נראה דתליא בזה דאם היינו אומרים דהוא פסול בעיקר השחיטה ודאי מסתבר דגם משום העלאה אין לחייבו כיון דבשעת שחיטה לא הי' ראוי לבוא לפנים ומחוסר מעשה ולפירש"י דתליא באם עלו לא ירדו כששחטם בלא מזבח ודאי אם עלו ירדו דהתוס' בזבחים כתבו על שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל דצריך להיות אם עלו ירדו. רק לפירש"י דדוקא בשלמים ולא בשאר קרבנות כתבו דצריך להיות לא ירדו משום דאית ליה הכשירא בשאר קרבנות ונסתפקו דאפשר הוי כמו שחטם בדרום דלר' יהודה ירדו אף דאית ליה הכשירא. ועכ"פ כשאין מזבח דאין לו הכשר במקום אחר ודאי ירדו. אלא אפי' לדעת הרמב"ם דלא תליא באם עלו לא ירדו אלא באם נעשה לד' מסתבר ג"כ דאינו חייב על העלאתם בחוץ דלא מיקרי נעשה לד' כיון דעיקר השחיטה בפסול.
אכן לפימש"כ בדעת הרמב"ם דאין הפסול בשחיטה אלא משום חסרון אפשרות זריקה נוכל לומר דהוי כמו פסולם בקודש כיון שהשחיטה בעצמה כשרה ונעשה לשם קרבן. איברא דלדעת רש"י כיון דאמר רב פפא בר"פ המזבח מקדש דקמצין שלא קדשו בכלי אם עלו ירדו א"כ כשנשחט בלא מזבח אפי' אם נימא דהפסול אינו בעיקר השחיטה עכ"פ הוי כמו שלא נתקדש הדם בכלי שרת כיון שאינו ראוי לזריקה. וכן כתבו התוס' בדף ס"ח ע"ב דפסולו בקודש היינו שנשחט ונתקדש בקדושת כלי. ואפי' לפי"מ שכתבו שם בהגה מהר"ר ברוך דגם נשפך הדם מן הצואר אם עלו לא ירדו וטעמם משום דסכין מקדש לדם. מ"מ יש לחלק דבזה עכ"פ בשעת שחיטה הי' הדם ראוי להתקדש לזריקה. אבל כשאין מזבח שאין הדם ראוי להתקדש לזריקה בודאי אם עלו ירדו וזהו טעמם של התוס' שהקשו שם משלמים ששחטו קודם פתיחת דלתות ההיכל. על הא דר' יוחנן דהמעלה בחוץ בזה"ז והקשו משחיטה להעלאה והוכרחו לתרץ או דהוא במעלה קטרת או כשבנה מזבח במקומו. אבל כל זה לדעת רש"י דתליא באם עלו לא ירדו. אבל לדעת הרמב"ם דתליא באם נעשו לד' נוכל לומר דכיון שהשחיטה מצד עצמה כשרה כבר נעשו לד'. ומה שיש חסרון מצד אפשרות זריקה זה נתרבה כמו כל הפסולין שפסולן בקודש וגם זה פסולו בקודש.
והנה בדף ס"ח בהא דתנן מלק בשמאל או בלילה אינו מטמא בבית הבליעה וכו' זה הכלל כל שפסולו בקודש אינו מטמא בבית הבליעה וכו' כתבו התוס' דלכאורה כולה מתני' ר"ש דאמר שכל שפסולו בקודש אם עלה לא ירד. אבל לר' יהודה מטמא בבית הבליעה כיון דסבר דשחיטת לילה אם עלה ירד. אח"כ כתבו דמודה ר' יהודה בעוף דאם עלה לא ירד. אבל הרמב"ם פסק כר' יהודה דאם שחט בלילה אם עלו ירדו ומ"מ פסק בפ"ז מהל' פסוה"מ דמלק בלילה אינו מטמא בבית הבליעה אלמא דהוי פסולן בקודש, וטעמו דהפסול אינו בעיקר הקרבן אלא בזמן רק דכתבנו לחלק מדין לילה לדין שחט כשאין מזבח דמחוסר מעשה מ"מ שפיר נוכל לומר דכיון דהפסול אינו בעיקר השחיטה הוי פסולן בקודש.
ומבואר עכשיו מה שהוסיף הרמב"ם גבי נפגם המזבח וכתב שהרי אין שם מזבח לזרוק עליו לומר שהפסול אינו בשחיטה ונתבאר בדבריו למה המעלה בחוץ בזה"ז חייב דאם הי' הפסול בשחיטה לא הי' פסולו בקודש והי' פטור גם על העלאת חוץ ואינו סובר להעמיד במעלה קטרת או כשבנה מזבח כמו שתירצו התוס' דזה דוחק. ולכן כתב מפורש כאן מי ששחט קדשים בזמן הזה והעלם חוץ לעזרה. וכמו שמפרש המל"מ דאינו חייב על שניהם אלא על ההעלאה.
אלא שאנו צריכים לבאר לדעת הראב"ד לפי"מ שסובר בשוחט בחוץ בלילה דאם העלה בלילה פטור ודוקא אם העלה אח"כ ביום חייב. וכמו שכתבתי בטעמו דאינו חייב על ההעלאה אלא כשאם הי' שוחט באותו זמן הי' חייב גם על השחיטה ובאופן זה נתרבו מוקטרי חוץ. וא"כ בשוחט ומעלה בזה"ז הא בשעת ההעלאה לא הי' חייב על שחיטה. אלא דאפשר נוכל לומר גם לדעת הראב"ד דדוקא בשוחט בלילה דהוי פסול בעצם השחיטה. לכן אם כשהעלה לא הי' אפשר להתחייב על השחיטה אינו חייב גם על ההעלאה. אבל בשוחט כשאין מזבח לדעת הרמב"ם דהפסול הוא משום חסרון אפשרות זריקה. בזה אף דעל השחיטה אין לחייבו משום דאינו ראוי לפתח אהל מועד. אבל אח"כ כשהעלה כיון שנאמר דזה נקרא פסולם בקודש שכבר נתרבו לחייבם על העלאה לכן שפיר גם לדעת הראב"ד חייב שוחט ומעלה בזה"ז משום מעלה בחוץ.
-מלואים והשמטות-
מה שהשבתי לידידי הרב הגאון הנעלה מו"ה מרדכי אילן שליט"א
הנה כתב לי ידידי הערות על ספרי ובתוכם חדושים נעלים אשר מהם באו בספרו המצויין תורת הקודש, אבל אכתוב כאן רק למה שנוגע ישר למש"כ בספרי.
בפי"ט הל' ט"ו כתבתי בדעת הרמב"ם דאף דמלק בלילה אם עלה ירד מ"מ אינה מטמאה בבה"ב, כתב בזה מהא דתניא בזבחים דף ס"ט דמליקה מטהרת מידי נבלה משום דמתרת האיסור, בזה י"ל דברייתא אשמעינן בעיקר דין מליקה דלא נימא דלגבי טומאת בה"ב היא נבלה ממש, אבל מלק בלילה דהפסול הוא מדיני קדשים, והחסרון בזמן אינו מטמא בבה"ב, ואח"כ כתב בעצמו כן, אלא דאצ"ל כמו שכתב שנקרא שמתרת האיסור.