אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· הרב איסר זלמן מלצר

פרק יט · הלכה יג

הלכה יא

הזורק מקצת מתנות בחוץ חייב, המקבל דם חטאת בכוס אחד נתן ממנו בחוץ וחזר ונתן בפנים חייב על הניתן בחוץ שהרי כולו ראוי ליקרב בפנים. ואם נתן ממנו בפנים וחזר ונתן בחוץ פטור מפני שהן שיריים, אבל אם קבל בשני כוסות בין שנתן שניהם בחוץ או אחד בחוץ ואחד בפנים, או אחד בפנים ואחד בחוץ הרי זה חייב.
השגת הראב"ד הזורק מקצת וכו' עד או אחד בפנים, א"א זה אינו כלום דאחד בפנים ואחד בחוץ בין למ"ד עושה את חבירו דחוי, בין למ"ד עושה אותו שיריים לא חזי בפנים.
הכ"מ כתב בשם הר"י קורקוס לבאר דעת הרמב"ם לפי"מ דאמר בגמ' על הא דתנן קבל דמה בשני כוסות נתן שניהם וכו' א' בפנים וא' בחוץ פטור, א' בחוץ וא' בפנים חייב על החיצון, והפנימי מכפר, למה הדבר דומה למפריש חטאת ואבדה והפריש אחרת תחתיה ואח"כ נמצאת הראשונה והרי שתיהם עומדות שחט שתיהם בפנים פטור שתיהם בחוץ חייב, א' בפנים וא' בחוץ פטור, א' בחוץ וא' בפנים חייב על החיצונה והפנימית מכפרת, ואמר הגמ' למה"ד ל"ל הא מני רבי היא דאמר אבודה בשעת הפרשה מתה, והכי קאמר טעמא דאבדה הא הפריש שני חטאות לאחריות חדא מינייהו מעיקרא עולה היא, פירוש ולא אמרינן בכי הא שאם הקריב אחד בפנים ואחד בחוץ פטור אלא חייב בכל גווני, וסובר רבינו שהכונה לומר שגם גבי כוסות דמי לשתיהן לאחריות כי מתחלה לאחריות עומדות, וזהו למה"ד כלומר מה שאני פוטר בכוסות היכי דא' בפנים וא' בחוץ היינו למאן דסבר דיחוי דדמי לאבודה, אבל אם הפריש לאחריות חייב וה"ה בכוסות דלא אמרינן דיחוי אלא דמי לאחריות אי נמי אפילו אם הוא דיחוי אחר שהקריב אחד בפנים מתחלה לא הי' דיחוי וחייב. ומ"מ דחוק הוא פי' זה ואולי גירסא אחרת הי' לו וצ"ע עכ"ל הכ"מ.
והקשה החק נתן דהא בגמ' פריך ארישא בפנים וחזר ונתן בחוץ חייב אמאי שיריים נינהו ומשני הא מני ר' נחמיה דאמר שירי הדם שהקריבם בחוץ חייב אי ר' נחמיה אימא סיפא קבל דמה בשני כוסות אחד בפנים וא' בחוץ פטור סיפא אתאן לת"ק דראבר"ש דאמר כוס עושה דיחוי לחבירו ומאן תנא דפליג עליה דראבר"ש ר' נחמיה הוא, ופירש"י דפליג עליה וסבר דכוס עושה את חבירו דיחוי ומשום הכי סבר הכא בשני כוסות דא' בפנים וא' בחוץ פטור אף דבכוס אחד חייב, ומוכח להדיא דגם לר' נחמיה דמחייב בשירי הדם מ"מ בשני כוסות פטור משום דכוס עושה דיחוי לחבירו, ומש"כ הכ"מ דשני כוסות לא אמרינן דחוי אלא דמי לאחריות כתב החק נתן דהא ליתא דהא פסק הרמב"ם בפ"ב מהל' פסוה"מ הל' כ"א דהוי דחוי, גם מה שכתב ודמי לאחריות הא נמי ליתא שהרי אמרינן גבי שני חטאות דטעמא דחדא מינייהו מעיקרא עולה היא, וזה לא שייך בשני כוסות דהשני ישפך לאמה, גם לא יישב הכ"מ איך מתיישבת מתני' דתנן פטור וסיים החק נתן וצ"ע רב עכ"ד.
והנראה בדעת הרמב"ם ומקודם נבאר עיקר סברתו דאף דלכאורה לפי"מ דקיי"ל דלא כר' נחמיה ושירי הדם שהקריבם בחוץ פטור א"כ כ"ש היכי דהוי דחוי ודאי פטור, אבל יש לומר להיפוך דהא קיי"ל דכל הפסולין שהי' פסולן בקודש כמו לן ויוצא וטמא חייבים עליהם בחוץ, וא"כ אמאי שירי הדם שהקריבן בחוץ פטור, אלא דבאמת לא דמי דשיריים אין בהם דין פסול ולא היו מעולם עומדים שיקריבו אותם על המזבח, אלא שישפכו אותם ליסוד וזהו עיקר דינם ולא קרינן בדם זה ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אותו, שאין שפיכת שיריים מכלל העשיות כדאיתא בזבחים דף ד' ע"ב דאמר כללא קמא מרבה עשיות ותו לא כללא בתרא כל לד' ואפי' שפיכת שיריים, איברא דראייתי מופרכת דהא אמר שם ואפי' שפיכת שיריים והקטרת אימורין, ועל הקטרת אימורין הא חייבים בחוץ, וזהו עיקר קרא דאשר יעלה עולה, ולכאורה באמת קשה דאיך אמר שם דהקטרת אימורין אינו בכלל עשיות, דהא כתיב לעשות אותו על הקטרה, אלא דבאמת לא קשה דלגבי עיקר הקרבן לא נחשב הקטרת אימורין בכלל עשיות, ולכן התם דמיירי בקרא דואת האיל יעשה זבח שלמים דהוא עשיות בעיקר הקרבן, בזה אמר שפיר דהקטרת אימורין אינו בכלל עשיות שאינם מעכבים את הכפרה ואינו מד' עבודות, אבל בקרא דשחוטי חוץ דכתיב אשר יעלה עולה בזה שפיר כתיב על הקטרה לעשות אותו, וממילא יהיו דברינו נכונים דשפיכת שיריים אינם לא בכלל זריקה ולא בכלל הקטרה ולא קרינן בזה לעשות אותו.
ונמצא דבכוס אחד שהנשאר יש בו דין שיריים שפיר קיי"ל דפטור עליהם בחוץ, אבל כשקבל בשני כוסות דאם זרק מכוס אחד שנעשה השני דחוי שאין בו דין מסויים ומצות שפיכה לאמה, אלא דנשפך לאמה כדין קדשים פסולים, ולכן אנו דנין בכוס זה כמו בקדשים פסולין דהא מקודם בשעת שחיטה וקבלה הי' ראוי גם דם זה לזריקה, ולכן צריך שיתחייבו עליו אם זרקו בחוץ.
והנה במה דתנן בדף ק"ט אחד קדשים כשרים ואחד קדשים פסולים שהי' פסולם בקודש והקריבו בחוץ חייב, תניא בברייתא שם מנין לרבות פסולים ת"ל לא יביאנו לעשות כל המתקבל בפתח אוהל מועד חייבין עליו בחוץ ופירש"י ת"ל לעשות משמע הראויים לעשות אפי' אינו ראוי לבוא מחוץ לפנים והני נמי כיון דאם עלו לא ירדו, וכהן נזקק להפך בהם בצינורא או להעלותם מראש המזבח למערכה ראויים לעשות קרינן ביה, א"כ לפי"ד רש"י לא שייך לומר דיהי' חייב על קדשים פסולים בחוץ אלא בהעלאת אברים פסולים דדינם שאם עלו לא ירדו, אבל בזריקת דם דחוי דלא שייך לומר בזה אם עלו לא ירדו דהא ר' יהושע סובר בדף פ"ג דדוקא כל הראוי לאישים אם עלה לא ירד, וכן פסק הרמב"ם בפ"ג מהל' פסוה"מ הל' ג' ובמתני' תנן להדיא אין בין דברי ר"ג לדברי ר' יהושע אלא הדם והנסכים שר"ג אומר לא ירדו ור' יהושע אומר ירדו, ואף דגבי כלי שרת פסק הרמב"ם שם בהל' י"ט דכלי שרת מקדשים דם הפסול ליקרב, ושם באותה הל' כתב כשם שהמזבח מקדש את הראוי לו כך הכבש וכלי השרת מקדשים את הראוי להם, ע"כ אנו צריכים לומר דהרמב"ם מחלק בין מזבח ובין כלי שרת דאף דהמזבח אינו מקדש אלא הראוי לאשים, וכן כבש דדינו כמזבח אבל כלי שרת דכתיב כל הנוגע בהם יקדש מקדשים דם ליקרב דזהו ראוי להם, ובזה ליכא דרשא דדוקא ראוי לאשים דזה ילפינן רק במזבח דילפינן מעולה, וכיון דבדם ליכא דין אם עלה לא ירד א"כ בדם דחוי אין טעם שיתחייבו עליו בחוץ, ואף שהדם הוא בכלי שרת זה אינו דא"כ איך אמרינן דהוי דחוי הא פסק הרמב"ם דכלי שרת מקדשין דם הפסול ליקרב אלא דאין מקדשין כלי שרת אלא כשנתנוהו לכלי שרת לקדשו כשהוא פסול, אבל אם נתנוהו כשהוא כשר ונפסל בכלי שרת בודאי אין כלי שרת מקדשים אותו. וא"כ לפירש"י דמה דחייבים על פסולים בחוץ הוא משום דאם עלה לא ירד לפי"ז על זריקת דמים פסולים בחוץ א"צ להתחייב.
אכן הרמב"ם בהל' ז' כתב אבל קדשים פסולים שהי' פסולן בקודש אם העלה מהם בחוץ חייב וכו' שנאמר לעשות אותו לד' כל הנעשה לד' חייבים עליו ואלו נעשה לד', ומבואר דאינו מפרש כפירש"י דקרינן בהם לעשות אותו משום דאם עלו לא ירדו וכהן נזקק להפך בהם בצנורא, אלא משום שכבר נעשו לד' והיינו שהי' בהם תחלת עשיה דהיינו שחיטה וקבלה, ולכאורה אין לחשוב קבלה דהא על קבלה אין חייבים בחוץ, אבל באמת לא שייך זה לזה דמה דאין חייבים על קבלה זהו משום דילפינן מהעלאה שהיא גמר עבודה, אבל מ"מ בכלל נעשו לד' גם קבלה בכלל שהיא מד' עבודות, איברא דהדרשה צריכה באור דהא כתיב ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אותו וכתיב לעשות על העשיה שהי' צריך לעשות, ואיך מרבינן מזה קדשים פסולים משום שכבר נעשו לד' וצריך לומר דמפרש דכמו דמה שיש עליו חיוב לעשותו לד' חייבים אם העלוהו בחוץ כ"ש קדשים שכבר נעשו לד', ואף דאין מזהירים מן הדין ואיך נחייב מלקות וכרת ממה מצינו או מק"ו, אך באמת לא קשה דבעיקר קרא הא כתיב סתם אשר יעלה עולה או זבח, אלא דכתיב אחרי כן ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לגלות דדוקא על המתקבל באהל מועד חייבים עליו בחוץ, ובזה אמרינן דכ"ש אלו שכבר נעשו לד' ונתקבלו באהל מועד דודאי חייבים עליהם בחוץ והם בכלל אשר יעלה.
עכ"פ לדברי הרמב"ם גם דם פסול חייבים עליו בחוץ כמו על כל הפסולים ולכן נוכל שפיר לחלק בין דם שהוא שיריים לדם דחוי שנשפך לאמה דאף דלדברי הרמב"ם עיקר טעמא דחייבים על דם פסול משום שנעשו ולא משום שעתידים שיעשו לד' וא"כ גם בשיריים ג"כ הי' בהם שחיטה וקבלה, מ"מ כיון דמפורש בגמ' דלת"ק דר' נחמיה שירי הדם שהקריבם בחוץ פטור, ע"כ עלינו לומר דמה דמרבינן פסולים משום שנעשו לד' היינו שנעשו לעשות בהם עבודות הקרבן לד', אבל שפיכת שיריים כיון שאינה מעבודות הקרבן הדם שעומד על שפיכת שיריים לא נקרא שנעשו לד', וזה דוקא בדם שהוא שיריים אבל דם שהוא דחוי שאין בו מצוה מיוחדת לשפכו לאמה רק נשפך בדין דם פסול זה כבר נכלל בהרבוי מלעשות שמתחלה הי' עומד לעשות בו זריקה, ואף דלכאורה איזה נ"מ בין דם בכוס אחד שהנשאר הוא שיריים שאין חייבים עליו בחוץ שאנו אומרים דהוי כמו שהוברר שזה הנשאר לא הי' עומד שיזרקו אותו על המזבח, ובין דם בשתי כוסות שג"כ בשעת קבלה לא הי' עומד שיזרקו משתי הכוסות, וע"כ אחד ישאר דחוי וא"כ גם כוס זה הוברר שלא הי' עומד שיקיימו בו מצות זריקה, מ"מ נוכל לחלק דדין שפיכת שירים ליסוד כיון דזהו דין מדיני הקרבן אמרינן דמתחילה לשם זה נעשה השחיטה והקבלה, ואף דאתאן לדין ברירה נוכל לומר דכיון שאנו דנים לדין שהוא עכשיו הוי כמו ברירה בלהבא דיש ברירה, אבל דם שהוא דחוי הא אין זה דין בהקרבן שצריך לימצא בו דם כזה, ואף שקבל בשתי כוסות הי' יכול לזרוק משתיהם, ורק שעכשיו זרק מאחד ועשה את השני דחוי בזה דיינינן כמו בכל מיני פסולים שאם הקריבו בחוץ חייב.
ועכשיו עלינו לבאר הסוגיא לדעת הרמב"ם דבפשוטו לפי גירסתנו דבריו הם נגד המשנה דתנן בשתי כוסות אחד בפנים ואחד בחוץ פטור, וגם נגד הגמ' דארישא על כוס אחד דתנן אחד בפנים ואחד בחוץ חייב, פריך שירים נינהו, ומשני הא מני ר' נחמיה דאמר שירי הדם שהקריבם בחוץ חייב, ופריך אימא סיפא קבל דמה בשני כוסות אחד בפנים וא' בחוץ פטור והאמר ר' נחמי' שירי הדם שהקריבם בחוץ חייב, סיפא אתאן לת"ק דראבר"ש דאמר כוס עושה דיחוי לחבירו, ומאן תנא דפליג עלי' דראבר"ש ר' נחמי' הוא ופירש"י דר' נחמי' סבר דדחוי הוא הכוס הב' ומשום הכי פטור עליו בחוץ, ומפורש בגמ' דלא כהרמב"ם אבל בדקדוקי סופרים איתא דבכל הדפוסים ישנים במקום שכתוב אצלינו סיפא אתאן לת"ק איתא שם סיפא אתאן לר"א בר"ש, והגיה הבה"ז כלפנינו ומובן דלפי"ז א"א לגרוס דאמר כוס עושה דחוי לחבירו דהא ר"א בר"ש סובר דכוס שני הוי שירים וע"כ דצריך לגרוס שירים ולפי"ז עוד אינו מובן תי' הגמ' דהא גם מעיקרא סבר דהוי שירים, אך בודאי צריך לגרוס גם לפי גירסתם סוף דברי הגמ' כפי גירסת רש"י ומאן תנא דפליג עליה דר"א בר"ש ר' נחמיה הוא, ומבואר לפי גירסא זו דסיפא דמתני' היא ר"א בר"ש דאמר כוס עושה חבירו שירים ואינו סובר כר' נחמיה דשירי הדם שהקריבם בחוץ חייב ומשום הכי תנן בסיפא דשני כוסות אחד בפנים ואחד בחוץ פטור, וקשה דלמה לן כל זה ולמה לא אמר הגמ' בפשיטות דר' נחמי' סבר כת"ק דר"א בר"ש דאינו עושה שיריים אלא דחוי ומשום הכי פטור כמו שהוא גירסתנו, ובאמת גם גירסתנו קשה הס"ד דמאי פריך אימא סיפא דמהיכי תיתי נאמר דר' נחמי' סבר כר"אבר"ש דשיריים הוא ולהקשות אמאי פטור ולמה לא נימא בפשיטות דר' נחמי' סבר כת"ק דדחוי הוא, וגם אינו מיושב הלשון מאן תנא דפליג עליה דר"אבר"ש ר' נחמי' הוא, דמנ"ל דר' נחמי' הוא, הא ת"ק פליג על ר"א בר"ש ובסתמא הוא רבנן ור' נחמיה סבר כרבנן.
אכן לפי גירסת הדפוסים ישנים מבואר דהוא להיפוך דאם הי' הכוס השני דחוי ודאי הי' חייב כדין פסולים שחייבים עליהם בחוץ, וע"כ דמדתנן בסיפא אחד בפנים ואחד בחוץ פטור ע"כ דלא סבר דהוי דחוי אלא שיריים וכר"אבר"ש, ומשום הכי פריך בפשיטות אי ר' נחמיה אמאי פטור, וע"ז משני סיפא אתאן לר"א בר"ש ומאן תנא דפליג עליה דר"א בר"ש ר' נחמיה הוא והיינו דר' נחמיה סבר דהוי דחוי, וכיון דתנן פטור ע"כ דסיפא לאו ר' נחמיה הוא וממילא גם בזה לא סבר תנא דסיפא כר' נחמיה, ושירי הדם שהקריבם בחוץ פטור, ולכן שפיר תנן דבשני כוסות פטור כיון דסבר דהוי שיריים, ומבואר מה דאמר ומאן תנא דפליג עליה דר"א בר"ש ר' נחמיה הוא שהקשינו דמנ"ל זה אימא דהוא בכלל רבנן דפליגי על ר' נחמיה, אך לפי"ז מבואר דהגמ' רוצה לבאר מה דסתם התנא בסתם רישא כר' נחמיה וסיפא דלא כר' נחמיה, וחלק בין כוס אחד לשני כוסות והוי מצי למיתני הפלוגתא בכוס אחד, וביאר הגמ' דכיון דעיקר תנא דפליג על ר"א בר"ש הוא ר' נחמיה וסובר דהוי דחוי וא"כ בשני כוסות ודאי חייב אפי' למאן דפליג על ר' נחמיה בשירי הדם, ולכן תנן סיפא בשני כוסות דהוא כר"א בר"ש וממילא אינו כר' נחמיה בשני הדינים, ולפי גירסא זו מבואר להדיא כשיטת הרמב"ם דאי הוי דחוי חייבים עליו בחוץ, ומתני' ר"א בר"ש היא וכיון דהרמב"ם פסק כת"ק דהוי דחוי שפיר פסק בשני כוסות דאחד בפנים ואחד בחוץ חייב.
אכן יש סתירה לכל מה שכתבנו ליישב דעת הרמב"ם משום דדם דחוי דינו כמו פסולים שפסול בקודש דחייבים עליהם בחוץ מברייתא מפורשת בזבחים דף ל"ט דתניא דמים הטעונים יסוד טעונים כיבוס ומחשבה מועלת בהם והמעלה מהם בחוץ חייב, ודמים הנשפכים לאמה אין טעונים כיבוס ואין מחשבה מועלת בהם והמעלה מהם בחוץ פטור, ופירש"י ודמים הנשפכים לאמה שנפסלו ושופכים אותם לסילון שבעזרה ומוקי שם הברייתא כר' נחמיה ומפורש דדמים שנפסלו אין חייבים עליהם בחוץ, וזה מבואר לפירש"י דטעמא דחייבים על פסולים בחוץ הוא משום דאם עלו לא ירדו, ונאמר דבדם אם עלו ירדו וכמש"כ, אבל לפימש"כ לדעת הרמב"ם דגם על דם פסול חייבים בחוץ נסתר זה מהך ברייתא, אלא דבאמת הרמב"ם לא הביא הך ברייתא להלכה דדמים הנשפכים לאמה אין חייבים עליהם בחוץ, והוא באמת תימה, וחשבתי לומר דע"פ גירסת הדפוסים ישנים הא מוכח בגמ' דדם דחוי חייבים עליו בחוץ אף דנשפך לאמה, אבל אין זה מיושב דעל הגמ' גופא קשה דאיך דחה הגמ' הך ברייתא שלא מצינו ע"ז חולק, ואף דהברייתא אזיל אליבא דר' נחמיה ולא קיי"ל כוותיה זהו בדמים הטעונים יסוד, אבל בסיפא בדמים הנשפכים לאמה דקתני המעלה מהם בחוץ פטור לא מצינו חולק, וממילא שוב קשה שיטת הרמב"ם שפסק שחייבים על דם שהוא דחוי בחוץ.
והנראה בזה דהנה איכא פלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא בדף ק"ז מנין דחייבים על זורק בחוץ דר' ישמעאל יליף מדם יחשב לרבות הזורק, ור"ע אמר או זבח לרבות הזורק, ומשום זה אמר ר' אבהו דלר' ישמעאל שחט וזרק חייב אחת ולר"ע חייב שתים, ומה דמרבינן דחייבים על פסולים הוא מקרא דכתיב גבי העלאה אשר יעלה עולה או זבח ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אותו, וגבי שחיטה בודאי לא שייך לרבות דחייבים על פסולים שאין פסולם בקדש, ממילא יש לומר דסבר הגמ' דלר' ישמעאל דיליף זורק משוחט כמו דבשוחט אין חייבים על פסולים כן גם בזורק אף דשייך בזורק פסולם בקודש, מ"מ לא נוכל לרבות בזורק יותר מבשוחט, וכיון דבשוחט לא שייך לרבות פסולים גם בזורק לא נתרבה פסולים, ואף דשוחט וזורק ילפינן לאזהרה מהעלאה מג"ש דשם שם או מהיקש, אבל בשוחט הא לא שייך לרבות פסולים לכן גם בזורק לא נתרבה, אבל לר"ע דיליף זורק מקרא דאו זבח דכתיב גבי העלאה ודאי נתרבה גם זורק דחייבים על פסולים כמו בהעלאה, ולכן סבר הגמ' דהך ברייתא דקתני דדמים הנשפכים לאמה המעלה מהם בחוץ פטור, ע"כ סברה כר' ישמעאל, אבל להלכה דקיי"ל כר"ע דזורק ילפינן ממעלה ודאי חייבים על דם פסול כשזרקם בחוץ, ומשום הכי מבואר בהסוגיא דשני כוסות דעל דם דחוי ודאי חייבים בחוץ, וזהו טעמו של הרמב"ם שהשמיט הך ברייתא לפי שאינה להלכה משום דמבואר בהסוגיות דעל דם דחוי חייבים בחוץ.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה