אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· הרב איסר זלמן מלצר
פרק יח · הלכה יד
גנב והקדיש ואחר כך שחט בחוץ חייב. ומאימתי העמידוה ברשותו כדי לחייבו עליה כרת, משעה שהקדישה. והוא ששחטה אחר יאוש אבל לפני יאוש אינה קדושה.
הלח"מ הקשה דהא בגמ' אמרו כן לתרץ לעולא. ורבינו פסק בפ"ה מהל' איסורי מזבח כר"י וכבר בארתי זה שם בהל' ז' אות ג' בד"ה ועכשיו ע"ש. עוד הקשה במה דכתב הרמב"ם ומאימתי העמידוה ברשותו. והקשה הכ"מ דבגמ' אמרו בזה דנ"מ מגיזותיה וולדותיה ופירש הלח"מ דגם כונת הרמב"ם כן, והקשה דעכ"פ זה אינו אלא למ"ד שבח שע"ג גזילה דנגזל אבל הרמב"ם דפסק שהוא דגזלן למה כתב שהעמידוה ברשותו משעה שהקדישה ונשאר בצ"ע. ותימה גדולה שנשמט ממנו שכבר השיג זה הראב"ד על מה שכתב הרמב"ם הך דינא בפ"ב מהל' גזילה הל' ח' וז"ל גנב או גזל והקדיש וטבח אחר שנתייאשו הבעלים הרי היא ברשות הגזלן משעה שהקדישה בלבד כדי שלא יהא חוטא נשכר וכל ולדותיה וגיזותיה משעת גניבה עד שעת הקדש של בעלים. והשיג שם הראב"ד דהא אסיקנא דכל שבח שלאחר יאוש אפי' שע"ג גזילה הוא של גזלן מפני תקנת השבים. וזהו קושיית הלח"מ וכתב שם הראב"ד ואיכא למימר כיון דהקדישה הגנב ליכא תקנתא לגזלן עכ"ל:
וכבר בארתי שם ליישב דעת הרמב"ם דדין שבח שע"ג גזלה דהוי דגזלן הא אינו אלא בשבח שנעשה לאחר יאוש. אבל מה שנעשה קודם יאוש הא הוא של בעלים כמש"כ הרמב"ם שם בהל' ב' אבל משום דין אוקמו רבנן ברשותיה הוי כמו היכי שקנה הגזלן בשינוי דאינו משלם אלא כשעת הגזילה. כמו שכתב הרא"ש בריש הגוזל עצים דגזל טלה ונעשה איל אינו משלם כמו קודם שנעשה איל אלא כמו שגזל. אלא דמ"מ איכא נ"מ דבדין שינוי אפי' מה שאינם על גוף הגזילה כגון גיזות שגזזן וולדות שילדה ג"כ הם של הגזלן דהכי הוא דינא דשינוי מקרא דאשר גזל דאם אין הגזילה כעין שגזל אינו משלם אלא דמים כשעת הגזילה. אבל הך דינא דאוקמו רבנן ברשותיה הא אינו אלא על עיקר הגנבה שהקדישה דאוקמו רבנן ברשותיה משעת הקדש. וממילא הגיזות שגזזן וולדות שילדה הם של הבעלים כיון שהיו שלהם. אך זה בגיזות וולדות שאינם על גוף הגנבה. אבל מה שעל גופה אפי' מה שנעשה קודם יאוש אף שמדין שבח שע"ג גזילה הם של הבעלים, אבל מדין אוקמו רבנן ברשותיה כיון שהוא צריך לשלם בעד הגנבה צריך לשלם רק כמו שגזל. וממילא גם הגיזות וולדות שעל גופה אפי' דקודם יאוש הם של הגנב:
ומבואר בזה לשון הרמב"ם שכתב וכל ולדותיה וגיזותיה משעת גנבה עד שעת הקדש של בעלים. דקשה דהא משעת יאוש כבר אינם של בעלים. והקדש הוא לאחר יאוש. אבל לפי"ז מבואר דזה ודאי דגיזות וולדות שנתחדשו לאחר יאוש הן של גנב ובזה לא צריך להשמיענו דכבר כתב זה בהל' ב' דשבח שע"ג גזילה לאחר יאוש הוא דגזלן. אבל כאן בא להשמיענו דהגיזות שנגזזו וולדות שנולדו קודם הקדש ושנעשו קודם יאוש הם של בעלים דלא נימא דאוקמו רבנן ברשותיה משעת גניבה: