אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· הרב איסר זלמן מלצר
פרק יח · הלכה יא
שני שעירי יום הכפורים ששחטם בחוץ אם עד שלא התודה עליהם חייב כרת על שניהם הואיל וראויים לבוא לפני השם לודוי ואם אחר שהתודה פטור על המשתלח שהרי אינו ראוי לבוא לפני השם.
השגת הראב"ד שני שעירי וכו' עד אם לא התודה, א"א אני שונה בברייתא עד שלא הגריל עליהם חייב על שניהם ופירש רב חסדא הואיל וראויים לשעיר הנעשה בחוץ משהגריל עליהם חייב על של שם ופטור על של עזאזל אלמא אפי' קודם שהתודה כיון שהגריל ועלה עליו הגורל לעזאזל פטור עליו בחוץ אע"פ שעתיד להתודות עליו שאין ראוי לבוא לפתח אהל מועד ויהא מיוחד לשם אלא שיהא ראוי לזריקה ולהקטרה שנאמר לה' וחיי ראשי שמעתא דזבחים הטעהו שלא ירד לפירושה ומצאה משובשת:
הכ"מ הביא הגמ' דזבחים דף קי"ג וגורס יכול שאני מוציא שעיר המשתלח ת"ל לה' לרבות שעיר המשתלח, וכתב ע"ז ופי' ברייתא זו לדעת רבינו מבואר ורש"י פי' בענין אחר. ודברי הכ"מ אינם מדוקדקים וצ"ל ורש"י "גורס" בע"א דגירסתנו וגירסת רש"י הוא אוציא את אלו שאינם ראויים ולא אוציא שעיר המשתלח ת"ל לה' להוציא שעיר המשתלח. וכבר כתב הלח"מ שתי הגירסאות, וראיתי בדק"ס ויש שם גירסאות שונות וגירסת דפוס וויניצא שנת רפ"ב הוא לרבות וכן הוא בילקוט שמעוני. וראיתי בבה"ז לזבחים שכתב שגם בדפוסים שלפניו הי' הגירסא לרבות והגיה ע"פ גירסת רש"י:
והנה הלח"מ הביא מקודם סוגיית הגמ' ופירושה לגירסת רש"י שהיא כדעת הראב"ד דקושיית הגמ' בזבחים היא רק על דרשא דקראי וכתב על זה שהכ"מ נראה דהליץ בעד רבינו דגירסתו הוא היפוך מגירסת רש"י וקושיית הגמ' דזבחים מהברייתא אמתני' היא על עיקר הדין (והלח"מ לא הי' לו אלא גירסת רש"י), והקשה הלח"מ על גירסת הרמב"ם דביומא דף ס"ג הגירסא להדיא להוציא, ועוד דא"כ מה תירצו כי פטרה מתני' הוא אחר ודוי דאינו ראוי להבאה לפתח אוהל מועד וברייתא דמחייב הוא קודם ודוי, דא"כ למה לי לרבות מקרא דלד' כיון דראוי לבוא לפתח אוהל מועד. וזה הי' קושיית המקשה אחר הגרלה נמי האיכא ודוי, ועוד דמה שכתב הכ"מ דהברייתא שמביא הראב"ד עד שלא הגריל עליהם יש לומר דלפי"מ דמסיק בזבחים צריך לשנויי דתנא לודוי הגרלה קרי ליה, א"כ מאי האי דקאמר רב חסדא למאי חזי לשעיר הנעשה בחוץ והא אחר הגרלה חזי למילתיה דהיינו לשעיר המשתלח ומ"מ חייב משום דראוי להבאה לענין ודוי, ולכן מכריח דגירסת רש"י עיקר וסיים בדבריו ולזה לא ידעתי טעמו של רבינו וצ"ע עכ"ל:
והנראה ליישב דעת הרמב"ם והנה מה דביומא הגירסא להדיא להוציא כבר כתב הרמב"ן בשבועות דף י"ב בדין אשם שניתק לרעיה דבשבועות מוכח דדין רעיה הוא מדרבנן וכן אמר בפסחים פרק אלו דברים והקשה מדאמר בזבחים דף ה' ע"ב, ניתק אין לא ניתק לא מ"ט דאמר קרא הוא בהוייתו יהא וכתב ע"ז הרמב"ן אלא שאפשר שזהו מן הסוגיות המתחלפות בסוגיות המסכתות כמו אותה שבפ' כל הגט וכו' ורבות מהן בתלמוד עכ"ל וכיון שגירסת הספרים שהיו לפי' הרמב"ם בזבחים הי' לרבות אין תימה שסובר שזהו מחלוקת הסוגיות בגירסת הברייתא בתו"כ ובודאי בדק הרמב"ם אחר גירסות מדוייקות וכמו שכתב בפט"ו מהל' מלוה ולוה ואף דביומא אמר רבא בטעמא דברייתא דדריש לד' להוציא מ"מ פוסק כסתמא דהגמ' דזבחים בפרט שהוא במקומה, ולכן לא עמד ע"ז הכ"מ כיון דמפורש שינוי הגירסאות, אך על זו הברייתא שהביא הראב"ד שהיא ברייתא אחרת דתניא שם עד שלא הגריל עליהם חייב על שניהם משהגריל עליהם חייב על של שם ופטור על של עזאזל דלא מצינו בהך ברייתא גירסא אחרת זה הכריחו להכ"מ ליישב לדעת הרמב"ם וכתב בזה דלמאי דמסיק בזבחים צריך לשנויי דתנא לוידוי הגרלה קרי ליה אבל צריך לפרש דבריו דאין הכונה דלוידוי קרי תנא הגרלה דזה אי אפשר אלא דהכונה דמה שאומר התנא עד שלא הגריל ומשהגריל היינו הגרלה עם הוידוי ביחד והיינו שנגמר כל ענין ההגרלה וכל מעשה פנים וכבר צריך לשלח השעיר במדבר ועכשיו מיושב קושיית הלח"מ במה שהקשה דלמה הוצרך רב חסדא לומר למאי חזי לשעיר הנעשה בחוץ והא אחר הגרלה חזי למילתיה דהיינו לשעיר המשתלח אבל לפימש"כ מיושב דאין כונת הכ"מ דהגרלה היינו וידוי ועד שלא הגריל עליהם היינו עד שלא התודה דזה א"א דהגרלה אינו וידוי אלא דמשהגריל עליהם היינו שנגמר ענין ההגרלה אבל עד שלא הגריל עליהם ודאי הוא כפשוטו שגם ההגרלה לא הי' וא"כ שניהם אינם ראויים לא לאשם ולא לעזאזל ולכן פריך שפיר למאי חזו וכדאמר שם דמה דמחוסר הגרלה מעכב שאינו ראוי לא לשם ולא לוידוי ולכן משני דראוי לשעיר הנעשה בחוץ:
ומה שהקשה הלח"מ עוד לגירסת הרמב"ם דכיון דפריך שם על מה דמשני קודם כאן לאחר הגרלה דהא ראוי לבוא לפתח אוהל מועד לוידוי וכיון דמשני אלא כאן קודם וידוי כאן לאחר וידוי וקודם וידוי הא פשיטא ליה למקשה דצריך להיות חייב כיון דראוי לפתח אוהל מועד א"כ למה הוצרכה הברייתא לרבות קודם וידוי מקרא דלד', כיון שהוא ראוי לבוא לפתח אוהל מועד. נראה דיש ליישב קושייתו דבקרא הא כתיב ואל פתח אוהל מועד ולא הביאו להקריב קרבן לה' ומתחיל בתו"כ לומר אי קרבן שומע אני אפי' קדשי בדק הבית שנקראו קרבן וכו' ת"ל ואל פתח אוהל מועד לא הביאו וכו' יכול שאני מוציא שעיר המשתלח ת"ל לה' לרבות שעיר המשתלח והכונה פשוטה דמקודם הא מתחיל התנא בלא קרא דואל פתח אהל מועד דהי' הו"א דאינו בדוקא אל פתח אהל מועד אלא דכיון שלא הביאו להקריב קרבן שומע אני אפי' קדשי בדה"ב וע"ז אמר דכתיב ואל פתח אהל מועד וע"ז אמרה הברייתא יכול שאני מוציא שעיר המשתלח דאף דאיכא הבאה לפתח אהל מועד אבל הא ליכא הבאה לפתח אהל מועד להקריב קרבן שאינו בא אלא להגרלה ווידוי. וע"ז מרבה מדכתיב לה' דסברה הברייתא שהוא בא לרבות דהוי סגי למיכתב להקריב קרבן ולכן מרבה לה' דגם אם בא לפתח אהל מועד לה' כבר חייבין עליו בחוץ וכדמשני כאן קודם הגרלה כאן לאחר הגרלה פריך שפיר דעכ"פ החילוק הוא אם צריך לבוא לפתח אהל מועד וא"כ לאחר הגרלה הא צריך לבוא לוידוי ולכן משני כאן קודם וידוי כאן לאחר וידוי אבל ודאי דבלא רבויא דלד' לא הוי מהני מה שראוי לבוא לפתח אהל מועד כיון שאינו בא להקריב קרבן:
ובאמת הדבר מבואר כ"כ בפשיטות עד שקשה להיפוך על הסוגיא דיומא דגריס בתו"כ דלד' בא להוציא ובלא קרא דלד' היינו אומרים שחייבים בחוץ על השעיר המשתלח כיון שראוי לבוא לפתח אהל מועד דהא עכ"פ אינו בא להקריב קרבן. ועיינתי בתו"כ וראיתי שעמד בזה המלבים וכתב דקרבן אפשר על שם ההרחבה דגם זה נקרא קרבן שבדרך ההרחבה יאמר על כל הקרב אל הקודש וראייתו באמת חלושה שהביא מקרא דויקריבו נשיאי ישראל ויקריבו את קרבנם לה' שש עגלות צב וראי' זו איני מבינה דהא כבר אמרה הברייתא אי קרבן שומע אני אפי' קדשי בדה"ב שנאמר ונקרב את קרבן ה'. וא"כ מה מביא מהך קרא דשש עגלות צב אבל שעיר המשתלח אף שבא לפני ה' לוידוי אבל אינו בא להקריב קרבן לא להקרבה בפנים ולא לקדשי בדק הבית אלא דעכ"פ אנו מוכרחים לקבל ולדחוק לפי הגמ' דיומא דהו"א דזה נקרא קרבן אבל סוגיית הגמ' דזבחים לדעת הרמב"ם פשוטה וברורה: