אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· הרב איסר זלמן מלצר
פרק יב · הלכה כג
המנחות טחינתן והרקדתן בחוץ ולישתן ועריכתן בפנים, וכל מעשיהן כשרים בזר עד שיבוא לבית הקמיצה.
וכל מעשיהן כשרים בזר, הכ"מ כתב מקורו מהגמ' דמנחות דף י"ח דמקמיצה ואילך מצות כהונה, וכן פסק הרמב"ם בפי"א מהל' פסוה"מ הל' ז' דמקמיצה ואילך מצות כהונה, ויציקה ובלילה כשרים בזר, אבל קשה מדבריו בפ"ט מהל' ביאת מקדש הל' ה' שכתב אבל היוצק והבולל והפותת והמולח והמניף וכו' אע"פ שנפסלו והרי הוא מוזהר על כל אלו ולוקה, אינו חייב מיתה מפני שכל אחת מהן עבודה שאחריה עבודה ואינה גמר עבודה, ודברי הרמב"ם שם ממתני' דזבחים פ' פרת חטאת דתנן והיוצק והבולל והפותת והמולח והמניף וכו' ואין חייבין עליהן לא משום זרות ולא משום טומאה וכו' ובכולהו דחשיב מתני' הוי טעמא משום דלא הוי עבודה תמה כדפירש"י שם, וא"כ מתני' גופא קשה למה חשיב יוצק ובולל בהדי קומץ ואינך שהן דוקא בכהנים, אלא דמתני' לא קשה דאפשר לאוקמה כר' שמעון בברייתא במנחות דף י"ח דמייתי בגמ' אמתני' שם דמכשרא יציקה בזר וקחשיב שם ר"ש כל הני דתנן במתני' דזבחים ומצריך בהו כהונה, אבל על הרמב"ם קשה כנ"ל.
ונראה דהנה שם בגמ' איתא לימא מתני' דלא כר"ש וכו' אמר ר"נ לא קשיא כאן במנחת כהנים כאן במנחת ישראל מנחת ישראל דבת קמיצה היא מקמיצה ואילך מצות כהונה לימד על יציקה ובלילה שכשרה בזר, מנחת כהנים דלאו בת קמיצה מעיקרא בעיא כהונה אמר ליה רבא מכדי מנחת כהנים מהיכי איתרבי יציקה ממנחת ישראל מה התם כשרה בזר אף הכא כשרה בזר איכא דאמרי אמר ר"נ לא קשיא כאן בנקמצות כאן בשאינם נקמצות א"ל רבא וכו' מה התם כשרה בזר אף הכא נמי כשרה בזר אלא מחוורתא מתני' דלא כר"ש, ובדקדוקי סופרים מביא בשם כת"י אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא ואין לזה ביאור דהא לא נזכר שינויא אחרינא, וכתב ע"ז המחבר שהוא ט"ס, אבל נראה ליישב דעת הרמב"ם ע"פ גירסא זו דבאמת אין ביאור להא דאמר איכא דאמרי כאן בנקמצות כאן בשאינם נקמצות ופירש"י ההיא לישנא בתרא דר"נ אתא לרבויי מנחת נסכים כמנחת כהנים דיציקה פסולה בזר, וקשה דהא גם ללישנא קמא משני ר"נ דתליא אם המנחה היא בת קמיצה, וא"כ ממילא גם מנחת נסכים כמנחת כהנים ודוחק לומר דהאיכא דאמרי משנה רק הלשון, דמשמע דיש חילוק בדין בין הלשונות.
ונראה דבאמת פליגי לישנא קמא ולישנא בתרא, ולגירסא זו דאמר אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא לא נגרוס פירכא דרבא רק בלישנא בתרא ולא בלישנא קמא, ומשום פירכא דרבא מסיק דמחוורתא כדשנינן מעיקרא והיינו כלישנא קמא דר"נ דמשני כאן במנחת כהנים כאן במנחת ישראל, ומשום דעל זה לא קשה כלל פירכא דרבא דפריך מכדי מנחת כהנים מהיכא איתרבי ליציקה ממנחת ישראל דבקרא פ' ויקרא כתוב נפש כי תקריב קרבן מנחה וגו' ויצק עליה שמן וגו' והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ משם וגו', ואח"כ כתיב בפ' צו וכל מנחת כהן כליל תהיה, וא"כ הך קרא דפ' צו ממעט ממנחת כהן מדין קמיצה, אבל יציקה דכתיב קודם וקמץ הא לא נתמעט ובודאי כהן הוא בכלל ונפש כי תקריב, וא"כ איך נוכל לומר דמנחת כהן איתרבי ליציקה ממנחת ישראל, וכיון דאין צריכין ללמוד למנחת כהן ממנחת ישראל שפיר נוכל לומר דכל חד כדיניה דבמנחת ישראל דאיכא קמיצה אמרינן מקמיצה ואילך מצות כהונה, ומנחת כהנים דליכא קמיצה מעיקרא בעיא כהונה, אבל במנחת נסכים שפיר אמר רבא דשאינם נקמצות איתרבי ליציקה מנקמצות דבפ' שלח גבי מנחת נסכים כתיב והקריב המקריב קרבנו לד' מנחה סולת עשרון בלול ברביעית ההין שמן ולא הוזכר יציקה, אלא דילפינן במנחות דף ע"ה מקרא דפ' ויקרא דכתיב ויצקת עליה שמן מנחה היא לרבות כל המנחות ליציקה ובזה שפיר פריך מכדי שאינם נקמצות מהיכי איתרבי ליציקה מנקמצות, דאף דהאי קרא דויצקת עליה שמן נמי נפרש דבמנחת ישראל לא בעי כהונה ביציקה, ובמנחת כהנים כיון דליכא קמיצה בעי כהונה ביציקה, מ"מ זהו דוקא במנחת כהנים דכתיב יציקה בפירוש ולא צריך ללמוד ממנחת ישראל, אבל מנחת נסכים של ישראל אף שאינה נקמצת כיון דלא כתיב בה יציקה כלל ורק דילפינן מקרא דויצקת עליה שמן, א"כ לא חמיר מיציקה דילפינן מינה, וכמו דבהך יציקה לא בעינן כהונה במנחת ישראל ולא הוי עבודה גמורה שצריכה כהן, כמו כן גם מנחת נסכים דליכא קמיצה לא נוכל להחמיר ולומר דבזה הוי יציקה מעבודות דבעי כהונה, ואף דלפי"ז דאין הקושיא אלא על מנחת נסכים קשה דלמה אמר שאינם נקמצות, אבל באמת לא קשה דגם במנחת נסכים איכא ג' מנחות, של כבש דבעי עשרון ושל איל ב' ושל בן בקר ג', ולכן אמר הגמ' דמחוורתא כדשנינן מעיקרא לחלק רק בין מנחת כהנים למנחת ישראל.
ועכשיו מיושבים דברי הרמב"ם בהל' ביאת מקדש שכתב שהיוצק והבולל וכו' מוזהר זר על כל אלו ונפסלו, וכבר כתבתי דעיקר דברי הרמב"ם הוא מתני' בפ' פרת חטאת, ולרב נחמן דמוקי מתני' דפ"ג דמנחות במנחת ישראל, והא דר"ש במנחת כהנים ה"נ צריך לאוקמי מתני' דפ' פרת חטאת במנחת כהנים, ולכן סתם הרמב"ם כל אחד במקומו ואף שהיה לו לפרש אבל כיון שהביא המשנה דע"כ נפרש דהוא בקרבן דליכא קמיצה כתב ג"כ בסתם שנפרש גם בדבריו כן כיון שכתב כאן ובפי"א מהל' פסוה"מ דקמיצה ואילך מצות כהונה.
אכן צריך לבאר מה שכתב אע"פ שנפסלו וזה ודאי קשה דהא חשב הבולל והפותת והמניף והמגיש, ואיברא דבבולל יש לומר דכיון דבלל זר הוי המנחה עכשיו אינה ראויה לבילה, ובזה יש לומר דזהו טעמא דר' יוחנן במנחות דף ט' דבללה חוץ לחומת עזרה פסולה שהקשו התוס' דהא לא בלל נמי כשר וכתבו דחוץ לחומת עזרה גרע ולא כתבו טעם לזה, ויש לומר דהוי אינה ראויה לבילה, אבל זה אינו מיושב אלא על בילה, אבל אינו מיושב על מניף דאפשר להניף מחדש, ונראה דכונת הרמב"ם כן דהעבודות נפסלו והוי כמו שלא היתה העבודה, ובמקום דאפשר לתקן כמו במניף צריך לתקן, ובמקום שנפסל משום חסרון העבודה וגם אי אפשר לתקן כמו בבולל נפסלה גם המנחה.