אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ח · הלכה ה

הלכה ג

ניתז על עור הדג אינו טעון כיבוס לפי שאינו ראוי לקבל טומאה, אבל אם ניתז על עור בהמה עד שלא הופשט אינו טעון כיבוס אחר שהופשט טעון כיבוס שאע"פ שאינו מקבל טומאה עתה הרי הוא ראוי לקבל טומאה לאחר שיתעבד.
הרי הוא ראוי לקבל טומאה אחר שיתעבד, הקשה הלח"מ דבגמ' מוכח דמה שהוא ראוי ע"י מעשה אינו חשוב ראוי לקבל טומאה דאמר שם רבא אמר בגד שחישב עליה לצורה איכא בינייהו מ"ד ראוי הא נמי ראוי דאי בעי מבטיל לי' למחשבתיה ומוכח דבלא טעם דמבטיל לי' למחשבתיה לא חשוב ראוי לקבל טומאה בשביל שיעשה הצורה, וכן מה דאמר אח"כ בעוצבא דחשיב עלה לקצעה איכא בינייהו מ"ד ראוי הא נמי ראוי פירש"י ג"כ משום דאי בעי מבטיל ליה למחשבתו ומוכח מהגמ' בפירש"י ותוס' דטעמא דמשנפשט הוי ראוי לקבל טומאה הוא משום דראוי לחשוב להשתמש בה בלא עיבוד.
וכתב הלח"מ לחלק בין עיבוד ובין בגד לעשות צורה או עוצבא לקצעה דעיבוד כיון דלזה עומדת חשוב ראוי לקבל גם קודם שנעבד וכמו הא דמהני ראוי לחשוב עליה אף שעכשיו עוד לא חשב, ותירוצו אינו מוכרח דגבי בגד ועוצבא כיון שחשב לציירה או לקצעה הרי היא עומדת לכך, ואולי דמ"מ לא דמי לעיבוד דלהכי עומדת אבל באמת אינו מוכרח שכל העורות עומדים שיעבדו אותם ויש שעושים כלים מבלתי עבודים, וכמו שכתב הרמב"ם בפ"ב מהל' כלים הל' א' שהעושה כלי מן העור המצה שלא נתעבד כלל מקבל טומאה.
והנה המל"מ בפ"ב מהל' כלים הל' א' כתב דמה דאמר רבא שחישב עליה לצורה הוא באופן שכתב הרמב"ם בפכ"ז מהל' כלים הל' י"ב דסדין של צורות שעושין אותו כדי שיתלמד ממנו הרוקם טהור מכלום לפי שאינו ממשמשי אדם, וזהו דאמר רבא שחישב עליה לצורה, וכן הביא הרמב"ם זה בפכ"ב הל' ח' בגד שחישב עליה לצורות אינו מקבל טומאה ביטל מחשבתו מקבל טומאה, ודברי המל"מ ברורים שכן מפרש כאן הרמב"ם שכן כתב שם הכ"מ דמכאן הוא המקור לההלכה אלא שיש להעיר על דברי המל"מ שמדבריו מוכח דגם הרמב"ם סובר כרש"י דעל בגד שיש לו גם תשמיש שהוא מקבל טומאה אם חישב עליו לצורה אינו מקבל טומאה עד שיעשה הצורה ובאמת לא מצאתי דין זה ברמב"ם גבי בגד ומצינו במשנה בחולין דף כ"ה ובברייתא שם בדין גולמי כלי עץ שטמאין וגולמי כלי מתכות טהורין וחשיב שם הברייתא במה נקראה גולמי ומבואר ברמב"ם פ"ה מהל' כלים הל' א' בדין כלי עץ ובפ"ח הל' א' בדין כלי מתכות ולא הזכיר שמה שעתיד לעשות צורה יהי' נחשב בשביל זה גולמי אף שרש"י פי' כן אבל אינו מוכח כלל שהרמב"ם יסבור כן כיון שהוא מפרש הא דבגד שחישב עליו לצורות שמשום זה יהי' טהור דא"א לפרש בפכ"ב הל' ח' דבגד שחישב עליו לצורות אינו מקבל טומאה כפירש"י דא"כ היה לו לומר דאינו מקבל טומאה עד שיעשה הצורה וע"כ דכונתו שחישב עליו לצורה ושלא לתשמיש אדם, ואינו מקבל טומאה כלל, אח"כ מצאתי שגם הר"ש בהך מתני' דשלשה סדינים שהביא המל"מ מדברי הרמב"ם כתב שגם הערוך כ' כד' הרמב"ם וכתב וז"ל ובזבחים פ' דם חטאת דצ"ד נמי משמע דבגד שחישב עליו לצורה אינו מקבל טומאה עכ"ל ולהדיא שגם הר"ש אינו מפרש כפירש"י ולפלא על המל"מ שכתב זה בדרך חידוש וכתב ע"ז לולא דמסתפינא ולא ראה שהר"ש כבר פירש כן.
עוד כתב המל"מ וז"ל ועיין מש"כ רבינו גבי מטפחות ספרים שקשה קצת למה שכתבתי ודוק עכ"ל וד' הרמב"ם הם שם בפ' כ"ב הל' ו' וז"ל מטפחות ספרים המצויירות אין מקבלין טומאה מפני שאינן משמשי אדם שהרי ציורם מעיד עליהם שבשביל ספר נעשו עכ"ל וכונת המל"מ הוא לפי מה שסובר דמה שכתב הרמב"ם דבגד שחישב עליו לצורה אינו מקבל טומאה היינו באופן שכתב בפ' כ"ז דסדין של צורות שעושין אותו כדי שיתלמד ממנו הרוקם, ובהל' זו דמטפחות ספרים לא משמע שהוא כדי שיתלמד ממנו הרוקם, אבל באמת לא קשה כלל דאין תנאי בדוקא שאם נעשה כדי שיתלמד ממנו הרוקם, אלא העיקר הוא דמה שנעשה לצורה אינה סבה שתקבל טומאה אבל אין זה סבה שבשביל זה לא תקבל טומאה ולכן בסדין שדרכה להיות מונחת על המטה שמתכסה בה או שדרכה להתעטף בה בודאי מה שנעשה בה צורות אין הצורות גורמות טהרה ולכן דוקא סדין שנעשה לצורות שעיקר תכליתה היא לצורות שיתלמד ממנה הרוקם שאין משתמשין בה תשמיש אחר, וה"נ כאן במטפחות הספרים שבכלל מטפחות עומדים לתשמיש אדם לנגב בהן את הידים, ולכן אם אינם מצויירות אין הוכחה שנעשו בשביל ספרים ותכף שנארגו ונעשו מטפחות כבר באו לידי קבלת טומאה אבל אם נארגו מצויירות ציורן מעיד עליהן שלשם ספר נעשו ואינן משמשי אדם, והוא פשוט.
-מלואים והשמטות-
מה שהשבתי לחביבי הרב הג' הנעלה מו"ה נטע פריינד שי'
בפ"ח הל' ה' בזה שבארתי דעת הרמב"ם במה דסובר דמה שראוי לקבל טומאה אחר שיתעבד טעון כיבוס, שכתבתי דשיטת הרמב"ם דבגד שחישב עליו לצורה גם אחר שיעשה הצורה אינו מקבל טומאה משום שאינו ממשמשי אדם כמו שכתב בפ' כ"ז מהל' כלים, ראיתי בכתבי ידידי הרב הגאון ר' ברוך יצחק לעווין מספרו המצויין [דברי לוי] על הלכות כלים להרמב"ם שכבר הו"ל איזה קונטרסים שנתכוין עמי בזה וכתב בזה דעיקר יסודו של הרמב"ם דגם מה שיהי' ראוי לאחר שיתעבד ג"כ נקרא ראוי, שהקשה ע"ז הלח"מ מעוצבא דחשיב עליה לקצעה דאמר הגמ' ג"כ האי נמי ראוי ופירש"י כמו בבגד שחישב עליה לצורה, דאמר הגמ' דאי בעי מבטל למחשבתו, ולמה לנו האי טעמא תיפ"ל דראוי לקצעה, וכתב בזה דמכאן הוא מקור לד' הרמב"ם דאם חסר מלאכת העיבוד ראוי מיקרי, דהרמב"ם אינו מפרש כפירש"י במה דאמר הגמ' על עוצבא האי נמי ראוי דהוא משום דאי בעי מבטל למחשבתו דהא כאן לא אמר זה הגמ', וע"כ משום דשם גבי בגד ע"כ משום דאי בעי מבטל למחשבתו, דהא אחר שיעשהו לצורה כבר הוא טהור מכלום לשיטתו, אבל בעוצבא א"צ לטעמא משום דאי בעי מבטל למחשבתו, אלא משום דמעכשיו ראוי כיון דעומדת לקצעה כמו בעור דעומד לעיבוד.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה