אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ח · הלכה ג
חטאת שנפסלה אין דמה טעון כיבוס בין שהיתה לה שעת הכושר בין שלא היתה לה שעת הכושר איזהו שהיתה לה שעת הכושר שלנה ושנטמאה ושיצאת חוץ לעזרה, ואיזהו שלא היתה לה שעת הכושר שנפסלה בשחיטה או בזריקת הדם.
בין שהיתה לה שעת הכושר, הקשה הלח"מ דבגמ' איתא פלוגתא דר"ע ור"ש, ור"ע סבר דהיתה לה שעת הכושר טעונה כיבוס משום דמקרא דמדמה אינו ממעט, אלא לא היתה שעת הכושר, ור"ש ממעט היתה לה שעת הכושר מאותה, ור"ע אמר אותה פרט לתרומה לדין מריקה ושטיפה, ור"ש סבר דלתרומה לא צריך מיעוט משום דסבר דקדשים קלים נמי אין טעונים מריקה ושטיפה, וכיון שהרמב"ם פוסק דקדשים קלים טעונים מריקה ושטיפה, א"כ מיבעי אותה למעט תרומה ולמה פוסק כר"ש, וכתב הלח"מ דהרמב"ם אינו מפרש כפירש"י דר"ע ור"ש פליגי אליבא דת"ק דברייתא דאמר מדמה כשרה ולא פסולה, אלא דת"ק ממעט מדמה כל הפסולים אפי' היתה לה שעת הכושר, ור"ע מצריך תרי קראי ור"ש סבר כר"ע וממעט מאותה אבל ת"ק סבר דלא צריך תרי מיעוטי, וזה מוכח מתרי סתמי דמתני' דסברי דגם היתה לה שעת הכושר אינה טעונה כיבוס וגם קדשים קלים טעונים מריקה ושטיפה, וקשה לד' הלח"מ מאי פריך בגמ' מאי טעמא דר"ש מנ"ל דר"ש פליג על ת"ק דילמא פליג רק על ר"ע דמחלק והוא סובר כת"ק דממעט מדמה כל הפסולים, וצ"ל לדבריו דלגמ' משמע דר"ש הוא דעה שלישית.
ונראה דהנה קשה על תנאי דברייתא דממעטי חטאת פסולה מקרא דמדמה דלמה לא ממעטי מקרא דאשר יזה הראוי להזאה, וכמו דממעט אח"כ בברייתא בניתז מן הצואר על הבגד, ויש נ"מ בזה דמקרא דמדמה הוא רק מיעוט ויש לומר דלא ממעטינן אלא לא היתה לה שעת הכושר, אבל אשר יזה אינו מיעוט אלא דהוא פירוש ותנאי דאיזה דם שנפל על הבגד טעון כיבוס, דוקא הדם הראוי להזאה.
והנה הי' אפשר לומר דתליא בפלוגתא דתנאי דריש פ' המזבח מקדש אם בדם פסול אם עלה לא ירד דפליגי בזה ר"ג ור' יהושע, וגבי חיוב שחוטי חוץ קיי"ל בדף ק"ט ע"א דהני דפסולן בקודש חייב משום שחוטי חוץ דמיקרי ראוי לפתח אוהל מועד, וא"כ ה"נ אם בדם פסול אם עלה לא ירד יש לומר דמיקרי ראוי להזאה, וכמו שכתבו התוס' בזבחים בדף פ"ז בד"ה כלי שרת בסוף הדבור דאם עלה לא ירד היינו אם עלה בכלי לא ירד אלא יזרקנו, ולפי"ז הי' מיושב דלדידן דפסקינן כר' יהושע דדוקא הראוי לאשים אם עלה לא ירד, אבל דם אם עלה ירד, א"כ לא צריך לדרשא דמדמה ולא כל דמה דשפיר נתמעט דם פסול משום דאינו ראוי להזאה, ואף דאם ניתז מן הכלי שעל המזבח על הבגד א"כ ירד הדם מעל המזבח קודם שנפל על הבגד אפשר שניתז על בגד של כהן שעומד על המזבח, וכ"ז שהדם באויר עוד לא ירד מהמזבח לפי"מ דקיי"ל אויר מזבח כמזבח.
אכן זה מיושב לפירש"י שפי' בדף ק"ט במה דיליף הברייתא דכל הפסולין שהי' פסולן בקדש חייב עליהן אם הקרבן בחוץ מקרא דכתיב לא יביאנו לעשות כל המתקבל בפתח אוהל מועד חייבין עליהן בחוץ, ופירש"י משום דאם עלו לא ירדו, אבל הרמב"ם בפי"ט מהל' מעה"ק הל' ז' כתב קדשים פסולין שהי' פסולן בקודש אם העלה מהן בחוץ חייב כיצד כגון הלן והיוצא וכו' שנאמר לעשות אותו לד' כל הנעשה לד' חייבין עליו ואלו נעשו לשם, ומבואר דהרמב"ם אינו מפרש בטעמא דחייב בחוץ משום דאם עלה לא ירד. אלא משום שכבר נעשו לשם, א"כ לא נוכל ללמוד מכאן לדין כיבוס דם חטאת.
לכן נראה דכיון דעיקר אשר יזה לא קאי על הזיית הדם על המזבח אלא על הזיית הדם על הבגד, ומה דלמדו שהוא דוקא בראוי להזאה זהו מדכתיב אשר יזה ולא אשר יפול על הבגד וכן מפרש המלבי"ם ונמצא דכונת הכתוב אשר יזה על הבגד במקום שהי' ראוי להזות על המזבח, וכיון שהוא רק דרשא סברי תנאי דברייתא דלא ממעטינן מאשר יזה אלא היכי דנפל מן הצואר שלא הי' ראוי כלל להזות, וכן ממעטינן היכי שכבר הוזה, אבל דם שנפסל לא נתמעט מזה, וצריך למעט דם פסולה מדמה, אבל מתני' דתנן בסתמא דגם היתה לה שעת הכושר טעונה כיבוס שפיר יש לומר דלא סברה כברייתא אלא דכיון דילפינן מאשר יזה דבעינן ראויה להזאה גם פסולה אינה טעונה כיבוס, וזה מוכח כד' הלח"מ מתרי סתמי דמתני' דסברי דקדשים קלים טעונים מריקה ושטיפה, ופסולה שהיתה לה שעת הכושר אינה טעונה כיבוס.
ובמה שכתב הרמב"ם או שנטמאה צ"ל דכונתו שנטמאה החטאת והיינו הבשר דהא דם קדשים אינו מטמא וכן כתב הקרן אורה ומוכח כן דעל הדם הי' צריך לומר שנטמא, ועיין מש"כ בהל' ט', ומה שכתב שנפסלה בשחיטה או בזריקת הדם הנה במתני' איתא שקבלו פסולין וזרקו את דמו, וברש"י שלפנינו איתא דלא גרסינן וזרקו דהא אפי' כשרה שנתז מדמה לאחר זריקה על הבגד אין טעון כיבוס, כדאמרינן לקמן פרט לזה שכבר הוזה, וכבר כתב הקרן אורה דלהדיא מבואר כן במעילה דף ה' דלאו דוקא דבכשרים שזרקו ודאי א"צ כיבוס, ובתוס' כתבו דפירש"י או זרקו דאיצטריך לאשמעינן בפסולין למימר דדם דחוי הוא ואין הנותר במזרק כשר לזריקה, ולא תימא יחזור הכשר ויזרוק דפסול עושה שיריים, וכתב בטהרת הקודש דכונתם דפסול עושה שיריים לדם שבמזרק, ורק לדם הצואר אינו עושה שיריים ובעיקר קושיית רש"י הי' אפשר לומר דהא נ"מ בד' מתנות שבחטאת, דבכשירה הא אף שזרקו מתנה אחת חייב בכיבוס כדאיתא לעיל דף ל"ח ובהגמ' דמעילה צ"ל דנדייק עכ"פ דהוא לאו דוקא דבזרקו כשרים זריקה גמורה ודאי אינו טעון כיבוס.
אכן במה שתירצו התוס' דאף דפסול אינו עושה שיריים זהו לדם שבצואר, אבל לדם שבמזרק עושה שיריים, כפי המבואר במעילה דף ה' דאמר והא קמ"ל דפסול עושה שיריים כפי מה דמסיק שם פי' שם בתוס' דמוקמינן האי פסול בטמא דעושה שיריים, וכן במה דתנן שם במתני' ריש מעילה ושקבלו פסולין וזרקו את דמה פירש"י בטמאין מיירי, וכן כתב הרמב"ם בפ' ג' מהל' מעילה, ונמצא דאין לנו יסוד מהך מתני' לחדוש התוס' דפסול עושה שיריים לדם שבמזרק, ואף שהרמב"ם בפ"ג מהל' מעילה כתב שאין הפסולין עושין שאר דם הנפש שיריים שם מיירי כשקבלו פסולין, אבל בקבלו כשרים וזרקו פסולין אין לנו הוכחה דעושין שיריים לדם שבמזרק כיון דמתני' מוקמינן בטמאים.
-מלואים והשמטות-
מה שהשבתי לידידי הרב הגאון המפורסם מו"ה שלמה זלמן אוירבאך שליט"א.
בפ"ח הל' ג' בד"ה והנה, במש"כ דלדין דם פסול לגבי להצריך כיבוס תלוי בדין דם אי אמרינן אם עלה לא ירד, ולדידן דקיי"ל כר' יהושע דאם עלה ירד לא הוי ראוי להזאה כתב בזה דהא הרמב"ם פסק פ"ג מהל' פסוה"מ כלי שרת מקדשין דם הפסול ליקרב, וכיון שכן הרי לעולם יכול לזורקם ע"ג המזבח כיון שהקבלה הרי היתה בכלי שרת, כבר עמדתי בעצמי בזה וציינתי בגליון ספרי, ולפי מש"כ שם אח"כ בד"ה לכך נראה א"צ לזה, אך אח"כ שהגעתי לפ"ג מהל' פסוה"מ להלכה זו דכ"ש מקדשין דם הפסול ליקרב העליתי שם בד"ה לכן, בדעת הרמב"ם דהא דכ"ש מקדשין דם הפסול הוא דוקא אם נכנס דם פסול בכ"ש, אבל היכי דנכנס בכ"ש דם כשר ונפסל בהכ"ש לא אמרינן דהכ"ש מקדש ולא מהני בזה מה דאמרה תורה יקדש דהא גם קדשים וקדשי קדשים יוכלו ליפסל, ועכשיו מיושב דכאן הא כתבתי לזה שעמדתי דלמה המיעוט דמדמה ולא כל דמה למעט דם פסול תפ"ל דכתיב אשר יזה וראוי להזאה, וכתבתי דאם בדם אם עלה לא ירד לא נוכל למעט מאשר יזה וצריך לקרא דמדמה, אבל לר' יהושע דאם עלה ירד לא צריך לקרא דמדמה, ולכן אף דאם נפסל קודם ואח"כ בא הדם לכ"ש הכ"ש מקדשין, נראה דאם נפסל קודם שבא לכ"ש לא נקרא היתה לו שעת הכושר דקודם שבא הדם לכ"ש אינו ראוי לזריקה, ומכיון שכבר בא לכ"ש הא אין הכ"ש מקדשין וכמש"כ.