אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ה · הלכה ח
וצריך לטבול אצבעו על כל קרן וקרן וכשגומר הנתינה על הקרן מקנח אצבעו בשפת המזרק ואח"כ טובל פעם שניה, ששירי הדם שבאצבעו פסולין ליתן מהן על קרן אחרת.
הכ"מ הקשה דבגמ' מייתי שם הברייתא גבי פרה גמר מלהזות מקנח ידו בגופה של פרה ואמר שם אצבעו במאי מקנח, ואמר אביי בשפת מזרק, ולפי"ז הקשה על הרמב"ם בפ"ג מהל' פרה שכתב שמקנח אצבעו בגופה של פרה, אכן הש"מ במנחות דף ז' כתב כגירסת כ"י הישנים, בפנים במאי מקנח לה, וכתב הש"מ בפנים פי' בשאר קדשים שמזה מדמן בפנים, וכונתו על הקרבנות שמזה מדמן בהיכל שאין בהמת הקרבן לפנים שנשחטה בעזרה והוא מזה בהיכל, וכתב שזו הנוסחא עולה כהוגן לפסק הרמב"ם שפסק בפ"ג מהל' פרה שעל כל הזאה מקנח אצבעו בגופה של פרה, ועיין מה שהקשו התוס' בזבחים דף צ"ג על פירש"י דגבי פרה לא היה הכהן רחוק מהפרה בשעת הזאה, וטעם ב' של רש"י שלא יתלכלך בנימין אינו סובר הרמב"ם לכן גורס דהשאלה היא רק על בפנים וכגירסת הש"מ.