אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ד · הלכה ט
אויר הכלי הרי הוא ככלי היה מקבל הדם ונפחתו שולי המזרק קודם שיגיע הדם לאויר המזרק הנפחת לא נתקדש הדם שהאויר שאין סופו לנוח אינו כמונח.
הלח"מ כתב דמזה דנפשט כאן דאויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי ממילא נפשט גם הבעיא דב"מ דף י"ב, והנה לפירש"י כאן אין שייכות מהאבעיא דכאן להאבעיא דהתם, דכאן מפרש רש"י דהאבעיא על אויר שמלמעלה מן הכלי שכן פירש"י בד"ה עד שלא הגיע דם וז"ל ומיהו על כנגד אוירו הן, דהא הורידין רואין אויר כלי בעינן, וכן אח"כ בד"ה אויר שאין סופו לנוח כתב כגון האי שעתידין שוליו ליפול עד שלא ינוח דם לתוכו, ובכה"ג לא מיבעי לן בב"מ כלל בין בצד זה דלמעלה מן האויר אין בית קונה ובפרט מן הצד קודם שיכנס לפתח, ולהיפוך אם כבר נכנס לפתח והפתח לא היה פתוח ורק בשעה שהארנקי נזרקה נפתח הפתח השני ויצאה הארנקי, בזה ודאי לא מיבעי דנקנה כיון דבשעה שנכנסה הארנקי היתה עומדת לנוח, ורק כאן הוא דמיבעי לן באופן זה משום דאכתי לא נכנס הדם בתוכו של מזרק אלא הוא למעלה כנגד אוירו, אח"כ ראיתי שכבר כתב כן באבני מלואים סי' קל"ט,
ומה שהוכרח רש"י לפרש כן נראה משום דסובר דליכא למיבעי על אחר זמן שכבר נכנס הדם באויר מזרק אם אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי דהא כיון שנפחתו שולי המזרק כבר אינו ראוי המזרק לקדש בתוכו, ולא שייך למיבעי אם כמונח דמי, לכן מפרש דהאבעיא הוא על הזמן שהי' באויר למעלה קודם שנפחתו, ומה דלא מיבעי לגמ' אם נפחתו שולי המזרק אחר שהגיע הדם לתוך אויר המזרק בזה כתב רש"י דמשנכנס לאויר דופנותיו לא מיבעי ליה דמשנכנס לתוכו הוי קבלה,
אכן כל זה הוא לפירש"י אבל הרמב"ם אינו מפרש כפירש"י דרש"י מפרש הא דאמר בגמ' השוחט צריך שיניח ורידין לתוך הכלי, דלתוך הכלי הוא לאו דוקא דהא לא אפשר אלא על אוירו של תוך כלי, אבל הרמב"ם כתב בהל' ח' אוחז הסימנים בידו ומוציאן עם הורידין לתוך הכלי, וחולק על רש"י שכתב דהא לא אפשר, ולפי"ז מה דאמר ונפחתו שולי המזרק קודם שיגיע הדם לאויר המזרק היינו קודם שיצאו מהורידין לתוך האויר, ופשטות לשונו שכתב אויר הכלי הרי הוא ככלי ודאי ג"כ משמע דהוא על אויר שבתוך הכלי, ולפי"ז נפרש לכאורה האבעיא על האויר שבתוך הכלי אחר שנכנס הדם להאויר כשנפחתו השולים, ומה שכתבנו לדעת רש"י דאחר שכבר נפחתו השולים לא שייך למיבעי דודאי אינו ראוי המזרק לקדש בו, נראה דרש"י מפרש ונפחתו שולי מזרק שנפלו השולים, וכמש"כ רש"י בד"ה אויר וכגון זה שעתידים שוליו ליפול, וא"כ כיון שאין להכלי שולים כלל ודאי אינה כלי, אבל הרמב"ם יפרש נפחתו שצד אחד מהשולים נפחת, וכדתנן בב"מ דף קט"ו נפחתה העליה ובגמ' שם שמואל אמר נפחתה בארבעה, וא"כ ראוי המזרק לקדש בו כשיטהו על צדו, וכדתנן בזבחים דף פ"ח דאם עושין מעין מלאכתן מקדשין בהן.
אלא דלפי"ז קשה לבאר מה דפשיט ליה מהברייתא דחבית שמונחת תחת הזינוק דבזה ע"כ צריך לפרש כפירש"י דקאי על המים שמלמעלה מאויר החבית שכבר נחשבים כמו שהם בתוך החבית ופסולים לקידוש, דמטעם זה גם מים שחוצה לה פסולים וכשצירף פיה לזינוק אז אין פסולים אלא מים שבתוכה, וא"כ מוכרח דגם האבעיא הוא אם נתקדש הדם קודם שנכנס לאויר מזרק וכפירש"י וקשה דהא מה שכתב אויר כלי הרי הוא ככלי משמע דרק אויר הכלי ולא האויר שמלמעלה.
ונראה דבאמת בזה גופא תליא הך דינא אם האויר שמלמעלה מן הכלי הרי הוא ככלי אם צריך להניח הורידין בתוך הכלי או רק באויר שמלמעלה מן הכלי, דלר' ירמיה בר' אבא דאמר דצריך דוקא להניח הורידין בתוך הכלי, ע"כ הוא משום דמלמעלה מאויר הכלי לא הוי ככלי, וממילא אם יקבל הדם כשהורידין למעלה באויר לא הוי קבלה בכלי מדם הפר דהא האויר מפסיק והוי קבלה מאויר ולא מדם הפר, אבל ר' אסי דאמר דורידין צריך שיראו אויר כלי ע"כ דסבר דגם האויר שמלמעלה מן הכלי הרי הוא ככלי ומשו"ה גם כשהם למעלה נקרא מדם הפר, וא"כ גם לשיטת הרמב"ם נפרש אבעיא דר' אסי אם נתקדש הדם למעלה מאויר הכלי וכפירש"י, אבל זה רק לפי"מ דמתני רב יוסף, אבל לפי"מ דמתני רבה דחבית בעי מיניה ופשיט ליה מזרק אי אתה מודה במזרק שאי אפשר בלא זינוק וע"כ דרבה לא תני הך ברייתא, וכן רב כהנא דמתני חבית בעי מיניה ופשיט ליה חבית ג"כ לא תני הברייתא, ולפי"מ דסובר הרמב"ם דאפשר להניח הורידין בתוך הכלי ושכן סובר ר' ירמיה בר' אבא, א"כ אי אפשר לומר דגם לרבה האבעיא הוא על המים שלמעלה מן החבית אם הם פסולים לקידוש דהא אי אפשר להוכיח זה ממזרק דהא אין הכרח שהדם יהי' באויר שלמעלה מן המזרק, וע"כ דהאבעיא הוא על המים שבתוך אויר החבית, והיינו אם מותר ליקח בכלי לקדש מים שכבר נכנסו באויר החבית, ולפי"ז ודאי לא פשיט ליה על מים שבחוצה לה ורק על מים שבתוכה שפסולין, וע"ז שפיר פשיט ליה ממזרק, דע"כ הדם שכבר נכנס באויר המזרק אף שלא הגיע לשולים נתקדש, ומיקרי ולקח מדם הפר ולכן להלכה פוסק הרמב"ם כרבה, דרבה ורב יוסף הלכה כרבה, ובזה מבואר מה שלא הביא הרמב"ם הברייתא דחבית שמונחת תחת הזינוק דגם מים שבחוצה לה פסולין משום דרבה ע"כ לא תני הך ברייתא ועל מים שבתוכה דפסולין לא הוצרך להביא כיון דכבר פסק כאן דאויר כלי הרי הוא ככלי, ובודאי פשיטא שלא יקח מים מחבית לקדש.
אכן לפי"ז דנימא דהרמב"ם ג"כ מפרש האבעיא דר' אסי על האויר שלמעלה מן הכלי, וא"כ בזה הוא דנפשט דאויר שאין סופו לנוח לאו כמונח, וא"כ יקשה מנ"ל להרמב"ם לפסוק כן על האויר שבתוך הכלי דאם אין סופו לנוח אינו כמונח אלא דלא קשה דכיון שכתבנו דהרמב"ם מפרש ונפחתו שנפחתו השולים רק במקום אחד והמזרק ראוי לקדש בו כשיטהו על צדו, וא"כ בזה דפשיט ליה דאויר שאין סופו לנוח לאו כמונח והדם לא נתקדש, מזה מוכח דגם האויר שבתוך הכלי כיון שאין סופו לנוח אינו כמונח, וח"ג הגר"א כהן שיחי' העירני בזה דכיון דלר' אסי מונחים הורידין למעלה מאויר הכלי, וכיון דהאויר שלמעלה שאין סופו לנוח לאו כמונח והדם עוד לא נתקדש, א"כ כשנכנס הדם בתוך הכלי אפי' אם כמונח דמי הא לא נתקדש מדם הפר, אך יישב זה בעצמו דבאמת אינו מבואר בגמ' וברמב"ם דזה יעכב בדיעבד ואינו אלא לכתחלה, וכמש"כ רש"י בד"ה ורידין לתוך הכלי דניהוי קבלה מהפר שפיר, ומה שכתבתי דהך דינא אם באויר שמלמעלה מהכלי חשיב כקבלה תליא בזה אם צריך שיתן ורידין לתוך הכלי או למעלה מן הכלי זהו נכון דעכ"פ בעיקר הדין דלכתחלה צריך שיקבל מדם הפר תיכף לתוך הכלי, בזה תליא אם האויר שלמעלה נחשב כקבלה.
אלא דאכתי צריך לבאר סוף הסוגיא דמייתי מתני' דנתן ידו או רגלו או עלי ירקות כדי שיעברו מים לחבית פסולין דעל זה אמר רחב"א אמר ר' יוחנן זאת אומרת אויר כלי ככלי דמי, ופירש"י דהא אין המים שותתין מידו לכלי אלא על פני רחב פי החבית וכו' ועיין בש"מ שביאר ברחבה דההוכחה הוא דגם אויר שלמעלה מן הכלי הרי הוא ככלי וזהו דלא כדברינו. אכן הרמב"ם בפ"ו מהל' פרה הל' ח' אינו מפרש כפירש"י דמתני' הוא על קילוח מים היורד מן ההר דז"ל שם נתן את החבית במים ודחק המים בידו או ברגליו או בעלי ירקות כדי שיעברו לחבית הרי אלו פסולין ולפי לשון הרמב"ם הרי אי אפשר שעל ידי זה שידחקו המים יעלו וילכו ברוחבה של חבית, דהא תיכף כשמגיעים לחבית נופלים לתוכה כיון דלא מיירי בקלוח מים היורד מן ההר, ואף דתנן כדי שיעברו מים מ"מ הא לא אפשר באופן זה בהעברה על פני אויר החבית, לכן נראה דהרמב"ם אינו מפרש כפירש"י, ומה דאמר רחב"א אמר ר' יוחנן זאת אומרת אויר כלי ככלי דמי קאי באמת על האויר שבתוך הכלי וההוכחה היא דכיון שהמים נופלים לחבית א"כ כשבאו להחבית דרך נפילה הרי בשעת נפילה כבר אין זה מכח דוחק ידו או רגלו דהא נופלים בעצמם, ומה דאמר ודילמא בשותת ומשני כדי שיעברו מים לחבית היינו דדילמא בשותת שהמים יורדין על דופן החבית. וזה פשיטא ליה דמשבאו לחבית והולכים על הדופן כבר הם כמו שהם בתוך החבית, ורק כל הספק הוא אם כשהם באויר החבית ג"כ נחשבים כמו בחבית, וע"ז אמר לו כדי שיעברו מים לחבית תנן. והיינו דאפי' אם נופלים ברחוק קצת מן הדופן ג"כ הם נחשבים כמו בחבית ולא הוי הוייתן ע"י טהרה.
-מלואים והשמטות-
מה שהשבתי לידידי הרב הגאון המפורסם מו"ה שלמה זלמן אוירבאך שליט"א.
שם בד"ה אכן במה שחילקתי בין פירש"י ובין שיטת הרמב"ם דלהרמב"ם אויר הכלי הוא ככלי הוא דוקא אויר שבתוך הכלי הקשה ע"ז מהא דאמר הגמ' בזבחים דף צ"ב אויר כלי ככלי דמי לדין דם שניתז על הבגד דאמר הגמ' לגבי דם עוף דמכי מטא לאויר בגד איפסל, וזהו באמת קושיא עצומה ואינה השגה על דברי, דזה פשוט דשיטת הרמב"ם דקאי דוקא על אויר שבתוך הכלי, כמבואר שם, אבל מהגמ' דזבחים צריך יישוב, ונראה דיש נ"מ בין אם צריך שיתקדש הדם ע"י הכ"ש לומר שמשנכנס לאויר הכ"ש כבר נתקדש, דבזה צריך דוקא אויר הכ"ש בתוכו, אבל שם מיירי הגמ' לענין דם עוף אם נימא דמיפסל פסיל רחמנא כלי שרת, ומשיצא מצואר העוף אם נכנס קודם הזאה לכלי נפסל, בזה אמר הגמ' דמכי מטי לאויר הבגד איפסיל מהזאה דשם יש לומר דלא צריך שיהי' חשוב כמו שנפל על הבגד ממש, אלא כיון דמטי לאויר כלי איפסיל, והוא מגדר כל העומד דכיון דהוא סמוך לבגד ועומד ליפול עליו נפסל מגדר כל העומד, כמו כל העומד ליתלש ועומד לגזוז וכה"ג, והעיקר שכבר אינו עומד ליפול על המזבח, ובאמת בגמ' ליתא לשון אויר כלי ככלי וזהו לשון רש"י ורש"י לטעמיה כאן.
ובמה שכתבתי דיש לומר דהוא מחלוקת בין ר' ירמי' בר אבא ובין ר' אסי אם הוא על האויר שבתוך הכלי, או על האויר שבתוך הכלי או על האויר שמחוץ לכלי, ובזה כתב דהא אמר הגמ' איתמר נמי והיכן מצינו לשון זה על פלוגתא, והנה בפשוטו באמת א"א לומר כן, אכן לפי מש"כ אח"כ דבהא דאמר אח"כ בעי מיני' ר' אסי מר' יוחנן הי' מקבל ונפחתו שולי מזרק דיש בזה מחלוקת בין רב יוסף ורבה, ולרבה הבעיא הוא על המים שבתוך החבית, א"כ אפשר לומר דלרבה נאמר דגם מה דאמר רב אסי ורידין צריך שיראו אויר כלי, הוא ג"כ על האויר שבתוך הכלי וכר' ירמיה, ולפי"ז מיושב מה שכתבתי אח"כ בד"ה אכן שעמדתי דלפי"ז דנימא דהרמב"ם ג"כ מפרש האיבעיא דר' אסי על האויר שלמעלה מן הכלי, ובזה הוא דנפשט דאויר שאין סופו לנוח לאו כמונח, א"כ מנלן לפסול גם על האויר שבתוך הכלי דלאו כמונח עמש"כ שם, אבל לפימש"כ עכשיו דהרמב"ם מפרש דלרבה כל הבעיא דר' אסי הוא על האויר שבתוך הכלי, א"כ לא קשה כלל.
ובמה שכתבתי דהך דינא אינו אלא לכתחלה כתב דמהרמב"ם מוכח דאינו משום שיהי' ניכר שהוא דם מהפר, וכמו דמשמע מפירש"י והעיר עוד מגירסת הש"מ ברש"י שכתב דליתחזי, אלא כתב שיתכוין לקבל כל הדם, זה ודאי מוכח כן בד' הרמב"ם שעי"ז יתכוין לקבל כל הדם שלא יצא הדם מהורידין חוץ לכלי, אבל גם לטעמו של הרמב"ם אינו מוכח כלל דזהו לעיכובא אלא דמצוה לקבל כל הדם.