אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ד · הלכה ז

הלכה א

כל הזבחים אין שוחטין אותן לכתחלה אלא בסכין מכלי שרת. ואם שחט בכל דבר ששוחטין בו החולין אפי' בקרומית של קנה כשרין.
בזבחים דף מ"ז הביאו התוס' בשם הר"ר אפרים דלא בעינן סכין כלי שרת מדלא תנן שחיטתן בכלי שרת בצפון כדתנן גבי קיבול דמן, ודחו התוס' דמה דתנן גבי קבלה כלי שרת הוא לומר שגם הכלי צריך שיהיה בצפון לאפוקי אם הכלי בדרום והדם מקלח לתוכו מהבהמה שהיא בצפון, והנה דברי התוס' היו מיושבים אם היינו סוברים דהכלי שמקבל בו הדם צריך דוקא להיות כולו בצפון, שאז מיושב מה דתנן וקבול דמן בכלי שרת בצפון, אבל אם אין קפידא שהכלי יהי' בצפון ואפי' אם הכלי הוא רובו בדרום אלא שמיעוט הכלי הוא בצפון והדם מקלח שם והכהן מחזיק הכלי בשפוע שכל הדם מתקבל בצפון הוא כשר, א"כ סגי למתני וקבול דמן בצפון, ולמה צריך למתני בכלי שרת בצפון, ולומר דבאמת צריך הכלי כולו או רובו להיות בצפון זהו חדוש, ומדברי הרמב"ם בהל' א' ובהל' ב' ששינה מלשון המשנה ולא כתב וקבול דמן בכלי שרת בצפון, אלא ואין מקבלין דמן אלא בצפון מוכח דאין קפידא כלל בהכלי, וממילא נתחזק ראיית הר"ר אפרים דגבי שחיטה אינו מעכב כלי שרת.
אכן צריך ליישב לדעת הרמב"ם הוכחת התוס' דצריך דוקא כלי שרת מסוטה דף י"ד דאמר בגמ' דבמנחה צריך לקדש הקומץ בכלי שרת, אף שכבר נתקדשה המנחה בכלי שרת מידי דהוי אדם דאע"ג דקדישתיה סכין מ"מ צריך לחזור ולקבל בכלי שרת, ואף דלכאורה אין מהגמ' ראיה לעיכובא דהגמ' מוכיח שפיר כיון דלכתחלה צריך כלי שרת, ומ"מ צריך לחזור ולקבל, מ"מ כיון דמדמי הגמ' מנחה לשחיטה ובמנחה הא חזינן דבעינן שני פעמים קידוש בכלי שרת מקודם המנחה ואח"כ הקומץ וא"כ נצריך גם בשחיטה כן.
ונראה דהחלוק הוא פשוט דבהמה כשמקדשה גם קודם שחיטה היא קדושה קדושת הגוף אלא דכשנעשית בע"מ אמרה תורה דמהני פדיון, אבל מנחות קודם שנתקדשו בכלי שרת אינם קדושים קדושת הגוף, ולא מיבעי לשמואל דאמר במנחות דף ק' ע"ב דעד שלא קדשו יש להם פדיון אפי' טהורין דודאי אין להם קדוה"ג אלא אפי' לר' אושעיא דאמר שם דטהורים אין נפדין, ג"כ אינו משום דקדושים קדוה"ג דאי הוו קדוה"ג לא היו נפדים אפי' טמאים וכדתנן שם שלא נאמר פדיון אלא בבהמה, ולפי"מ דסבר הגמ' מעיקרא הא דאין להם פדיון בטהורים הוא מדרבנן, ולפי"מ דמייתי ר"פ הברייתא דכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם הוא מדאורייתא, אבל לא משום דקדושים קדוה"ג אלא מקרא דכל אשר יתן ממנו לד' לחייב להקריבו למזבח, וכבר בארתי בארוכה בפ"ו מהל' איסורי מזבח הל' ד', לכן שפיר דצריך כלי שרת שתתקדש המנחה קדוה"ג ושתהי' ראויה לקמיצה, והגמ' בסוטה מייתי שפיר ראיה משחיטה דאפי' היכי שהיה הסכין כלי שרת ונתקדש הדם בקדושת כלי שרת מ"מ צריך לחזור ולקדש אחר הקבלה, והיינו משום דכשנגע הסכין בדם קודם שנתקבל בכלי עוד לא היה הדם ראוי לזריקה, וה"נ קודם שנקמץ הקומץ אף שהיה מונח בכלי שרת בתוך המנחה לא היה ראוי להקטיר, לכן צריך לקדש בכלי שרת כשהוא ראוי להקטרה, וכמו בדם כשהוא ראוי לזריקה.
ומה שהוכיחו התוס' דלא כהר"ר אפרים דהא עולה טעונה כלי וילפינן כל הקרבנות מעולה כדאיתא בזבחים דף צ"ז, ומה דאיתא בריש חולין כגון שבדק קרומית של קנה ושחט בה כתבו התוס' שם דהוא כשתיקנה ועשאה כעין כלי, אבל מד' הרמב"ם כאן לא משמע כן דהא אמר בכל דבר ששוחטין בו את החולין אפי' בקרומית של קנה וחולין הא לא צריך תיקון כעין כלי, וצ"ל דהרמב"ם סובר דהא דאמר בזבחים צ"ז דעולה טעונה כלי הא ילפינן זה מויקח את המאכלת, ולא אשכחן שיהי' זה מעכב בדיעבד ולכתחלה הא פסק הרמב"ם דצריך כלי שרת, ודברי הרמב"ם דלכתחלה צריך כלי שרת זהו מהגמ' דסוטה והגמ' דמנחות דף ע"ח שהביאו התוס' דמוכח דסתם סכין מקדש לדם ככלי שרת, אכן מקור מה דפשיטא לגמ' דלכתחלה צריך כלי שרת נראה דזהו מהגמ' דזבחים דף צ"ז דעולה טעונה כלי וילפינן כל הקרבנות מעולה דילפינן מאברהם, ואינו סובר כד' התוס' לחלק בין כלי לכלי שרת, ואפשר דיליף מדכתיב את המאכלת ולא ויקח מאכלת, ומוכח שהיתה כבר מיוחדה להקריב הקרבן, וכמו בזמן שאחר הכלים שעשה משה שעבודתן מחנכתן.
והנה הש"מ שם בזבחים דף מ"ז כתב בטעמא דשחיטה לא בעי כלי שרת משום דשחיטה אינה מיוחדת לעבודת קדשים דהא גם חולין צריכין שחיטה, אבל אין זה מוכרח דשחיטת חולין הא לא בעו כונה לשחיטה וגם זרק סכין לנועצה בכותל השחיטה כשרה, ואפי' מאן דמצריך כונה לא בעי אלא כונה לחתיכה ולא לזביחה, כדאיתא בחולין דף ל"א ע"ב אבל בקדשים הוא בעי כונה לשחיטת קדשים ומתעסק פסול, וא"כ שפיר אפשר דבעינן כלי שרת כדין עבודות קדשים.
ונראה דטעמא דלא צריך כלי שרת בשחיטה הוא משום דלא מצינו דין כלי שרת אלא בשני אופנים דצריך שע"י הכלי שרת יתקדש הדבר שצריך להקריבו וכמו במנחה, ב' אם עושה עבודה דזהו שירות וזהו צריך בכלי שרת דעיקר כלי שרת הוא במה שעושין בהם שירות כדכתיב אשר ישרתו בם בקודש, והנה כבר כתבנו דבהמה לא דמי למנחה וכשמקדיש בהמה לקרבן נתקדשה קדושת הגוף אף קודם שנתקדשה בכלי שרת, ומדין שירות ודאי שחיטה לא הוי שירות כיון דשחיטה לאו עבודה, וכן מפורש להדיא בזבחים דנתלה ושחט כשרה ובנתלה וקבל אמר דאין דרך שירות בכך, וכן הוכיחו התוס' בדף י"ד דשחיטה לאו עבודה מדין נתלה ושחט.
איברא דהש"מ בתחלת דבריו שהבאנו כתב וז"ל וקשה למורי דמ"ש שחיטה משאר עבודות, וכ"ת משום דכשרה בזר הרי בלילה כשרה בזר וטעונה כלי שרת, ותירץ משום דשחיטה שייכא גם בחולין וכנ"ל, והוכחתו דא"א לומר משום דכשרה בזר יקשה גם על זה שכתבתי דדין כלי שרת אינו אלא היכי דהוי עבודה ושירות דגם ע"ז קשה מבלילה דכיון דכשרה בזר ע"כ דלא הוי עבודה ושירות ומ"מ טעונה כלי שרת, אכן בסברא נראה דמה דלא הוי עבודה ושירות אין טעם להצריך כלי שרת אם לא במה דצריך הכלי שרת לקדש המונח בתוכו כמו מנחה.
אלא דצריך לבאר מה שהקשה הש"מ מבלילה, והנה יסוד דבריו שכתב דבלילה צריכה כלי שרת מבואר במנחות דף ט' דפליגי שם ר' יוחנן ור"ל בבללה חוץ לחומת עזרה, דר"ל אמר כשרה דבלילה כשרה בזר ומדכהונה לא בעיא פנים נמי לא בעיא, ור' יוחנן אמר פסולה כיון דעשייתו בכלי הוא נהי דכהונה לא בעיא פנים מיהת בעיא, והש"מ מפרש דמה דאמר כאן דעשייתו בכלי היינו בכלי שרת, וכדברי הש"מ משמע בפיר"שי במנחות דף ע"ד במתני' דתנן כל המנחות הנעשות בכלי טעונות שלשה מתנות שמן וכו', ופירש"י כל המנחות הנעשות בכלי שרת, ומשמע מדבריו דגם קודם שנגמרו ליתנם במחבת ומרחשת גם המתן שמן יציקה ובלילה שנעשו בכלי הוא ג"כ כלי שרת, אבל הרמב"ם בפי"ג הל' ה' כתב דאחר הבלילה היה נותן לכלי שרת, והכ"מ עמד שם בזה דמהגמ' מוכח דהבלילה בכלי שרת, דאל"כ מאי עשייתן בכלי הוא דקאמר וסיים וצ"ע, והלח"מ כתב דהרמב"ם מפרש עשייתן בכלי הוא סתם כלי ולא כלי שרת, והוכיח זה מקושיית התוס' דאי בכלי שרת אמאי לא נפסלו ביוצא, והלח"מ לא כתב להוכיח בדעת הרמב"ם אם ע"י קידוש כלי שרת נפסל ביוצא, דהתוס' הוכיחו מכאן דלא נפסל, אבל יש להוכיח דדעת הרמב"ם דנפסל ביוצא מפ' י"ב מהל' פסוה"מ הל' י"ד שכתב דיצא עד שלא נשחטה התודה מביא לחם אחר, (ובאמת הוא דלא כד' הגמ' שם וצ"ע) ולבאר תמיהתו של הכ"מ יש לומר דכונתו דאם עשייתו בכלי אינו כלי שרת, א"כ איזה טעם הוא להצריך בשביל זה פנים, אכן יש לומר דסבר הגמ' דאם מותר לבלול בחוץ א"כ אין כאן עבודת מנחה כלל ולא שייך להצריך שיהיה הבלילה בכלי.
ויש להוכיח מד' הגמ' כדעת הרמב"ם דעשייתן בכלי אינו כלי שרת דמלשון הגמ' משמע דבזה לא פליגי ר' יוחנן ור"ל דעשייתו הוא בכלי, וכדתנן במנחות דף ע"ה דנותן שמן בכלי ואם הכונה היא כלי שרת איך סבר ר"ל דגם בבללה חוץ לחומת עזרה כשרה דאי בעי כלי שרת, א"כ הוא לקדשה בהכלי שרת וזה ודאי דכלי שרת אין מקדשין אלא בפנים, וכדאיתא בזבחים דף פ"ח, וא"כ אדרבא מוכח מהך סוגיא כדעת הרמב"ם דעשייתו בכלי אינו כלי שרת, ומשו"ה אפשר דסבר ר"ל דכשרה בחוץ, ומ"מ סבר ר' יוחנן דכיון דעשייתו בכלי בעיא פנים, והא דעשייתו בכלי נלמד בספרא מקרא דואם על מחבת מלמד שטעונה כלי.
נמצא מבואר מדברינו דלענין שחיטה מה דלא בעינן כלי שרת בדיעבד הוא כמו שכתבנו דלא צריך כלי שרת אלא באופן א' היכי דצריך לקדש בהכלי שרת, ואז אפי' המעשה אינה שירות וכשרה בזר מ"מ צריכה כלי שרת, וכמו במנחה שנותנה הזר בכלי שרת כמבואר בד' הרמב"ם פי"ג הל' י"ב דאחר שנותנה בכלי שרת מוליכה אצל הכהן, ואופן ב' אף דלא צריך לקדש בהכלי שרת מ"מ היכי דהעבודה הוא עבודת כהן והוי שירות צריך לעבוד בכלי שרת, וכמו הולכת הדם והקומץ דאף שכבר נתקדשו מ"מ גם ההולכה צריכה להיות דוקא בכלי שרת, ולכן שחיטה כיון דאינה עבודת שירות כיון שכשרה בזר וכמו שהוכחנו מנתלה ושחט וגם אין צריך לקדש הדם דוקא בהסכין כיון שיתקדש הדם בהקבלה בכלי שרת לכן א"צ בדיעבד כלי שרת, ומבואר ג"כ מה דלכתחלה צריך כלי שרת והוא כדאמר הגמ' בסוטה דלכתחלה צריך לקדש שני פעמים, ואף דבמנחה צריך לקדש המנחה קודם קמיצה וגם בדיעבד פסול אם קמצה שלא מכלי שרת, זהו משום דקודם קמיצה עוד לא נתקדשה קדושת הגוף וכמו שכתבנו.
-מלואים והשמטות-
מה שהשבתי לידידי הרב הגאון המפורסם מו"ה שלמה זלמן אוירבאך שליט"א.
שם הלכה ז' בד"ה ונראה כתבתי על מה שהוכיחו התוס' דסכין צריך שיהי' כלי שרת דלא כדעת הרמב"ם מסוטה דף י"ד דאמר הגמ' לגבי קומץ המנחה דצריך לקדשו בכ"ש אף שנתקדשה המנחה בכ"ש מידי דהוי אדם דאע"ג דקדישתיה סכין צריך לקבלו בכ"ש, ובמנחה הא בעינן שניהם לעיכובא, וכתבתי דבהמה גם מקודם שחיטה היא קדושה קדוה"ג לכן א"צ שיתקדש הדם ע"י כ"ש, אבל מנחות קודם שנתקדשו בכ"ש אינם קדושים קדוה"ג, כתב ע"ז דבחלק ה' בהשמטות דף פ"ב כתבתי דטעמא דקדיש בהמה קדוה"ג מיד, הוא משום דשחיטה א"צ כ"ש אף שהיא עבודה מעבודת הקרבן, וכאן כתבתי להיפוך דטעמא דשחיטה א"צ כ"ש משום דמקודם נתקדשה קדוה"ג, בודאי הערתו נכונה, ושם כתבתי על שאלת הראב"ד בפירושו לתמיד דמ"ש בהמה דקדושה מיד קדוה"ג למנחות דאין קדושים קדוה"ג עד שיתקדשו בכ"ש, ובזה כתבתי מעיקר ההלכה דבמנחות קודם שיתקדשו בכ"ש א"א לעשות בהן עבודה דאפי' לקמוץ א"א, אבל בשחיטה א"צ בדיעבד כ"ש, ובעיקר י"ל דההלכה היסודית היא דשחיטה גם בקדשים א"צ כ"ש, כמו שהוכיח הכ"מ בפ"ד מהל' מעה"ק מהא דתנן שהשחיטה כשרה בטמאים, וממילא נוכל לומר דשני הצדדים קיימים דאם נחקור למה בהמה נתקדשה תיכף בקדושתה קדוה"ג, נוכל לומר משום דאפשר לשחטה שהיא עבודה מעבודות הקרבן בלא כ"ש, ואם נבוא לחקור אמאי א"צ שיתקדש הדם בסכין של כ"ש כדאמר הגמ' בסוטה דקדישתיה סכין, נאמר משום שהבהמה כבר נתקדשה מקודם קדוה"ג, לכן מהני סכין לקדש הדם אף שאינו כ"ש.
שם בד"ה נמצא כתבתי דלא בעינן כ"ש אלא היכי דצריך שיתקדש ע"י הכ"ש, או היכי דהוי שירות ופסולה בזר ולכן שחיטה דכשרה בזר וגם א"צ לקדש הדם בהסכין א"צ כ"ש, כתב ע"ז צ"ע והא חזינן דאימורין שפיר קדשי למזבח אף בלא קדוש כ"ש, בזה יש לומר דהזריקה מקדשת האימורין, וכדחזינן דאימורין קדשים קלים לא נפסלו ביוצא, בזבחים דף פ"ט ע"ב, ופירש"י דזריקה עושה אותן קדשי קדשים, עוד כתב כיון דשחיטה לאו עבודה איך ובמה מתקדש הסכין של שחיטה להיות כ"ש כיון שאין עושין בו שום שירות, וגם אינו מקדש שום דבר בקדוה"ג, נראה די"ל דכיון דלכתחלה צריך שיהי' כלי שרת מתקדש ע"י עבודת השחיטה להיות כלי שרת כיון דהיא עבודה מעבודות הקרבן ופוסל במחשבה אף דבדיעבד כשר אף שאינה כלי שרת.
ובעיקר במש"כ לחלק מבהמה למנחה דמנחה קודם שנתנה בכ"ש אינה קדושה קדוה"ג מפורש כן ברש"י בסוטה דף י"ד במה דאמר הגמ' ש"מ כ"ש אין מקדשין אלא מדעת, שכתב שהנותנו בהן צריך שיתננו לשם כך, וא"ת הרי מנחה קדושה ועומדת שהקדישה בפה, קדושת פה אינה אלא קדושת דמים ואינה קדושת הגוף וכו' עכ"ל.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה