אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעילה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ח · הלכה ח

הלכה ג

ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף ענינם כפי כחו, ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה אל יהי קל בעיניו ולא יהרוס לעלות אל ה' פן יפרץ בו, ולא תהא מחשבתו בו כמחשבתו בשאר דברי החול, בוא וראה כמה החמירה תורה במעילה, ומה אם עצים ואבנים ועפר ואפר כיון שנקרא שם אדון העולם עליהם בדברים בלבד נתקדשו וכל הנוהג בהן מנהג חול מעל בה ואפי' היה שוגג צריך כפרה, קל וחומר למצוה שחקק לנו הקב"ה שלא יבעט האדם בהן מפני שלא ידע טעמן, ולא יחפה דברים אשר לא כן על השם ולא יחשוב בהן מחשבתו כדברי החול, הרי נאמר בתורה ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם, אמרו חכמים ליתן שמירה ועשייה לחוקים כמשפטים, והעשייה ידועה והוא שיעשה החוקים. והשמירה שיזהר בהן ולא ידמה שהן פחותין מן המשפטים, והמשפטים הן המצות שטעמן גלוי וטובת עשייתן בעולם הזה ידועה כגון איסור גזל ושפיכות דמים וכיבוד אב ואם, והחוקים הן המצות שאין טעמן ידוע אמרו חכמים חוקים חקתי לך ואין לך רשות להרהר בהן, ויצרו של אדם נוקפו בהן ואומות העולם משיבין עליהן כגון איסור בשר חזיר ובשר בחלב ועגלה ערופה ופרה אדומה ושעיר המשתלח. וכמה היה דוד המלך מצטער מן המינים ומן העכו"ם שהיו משיבין על החוקים, וכל זמן שהיו רודפין אותו בתשובות השקר שעורכין לפי קוצר דעת האדם היה מוסיף דביקות בתורה, שנאמר טפלו עלי שקר זדים אני בכל לב אצור פקודיך, ונאמר שם בענין כל מצותיך אמונה שקר רדפוני עזרני, וכל הקרבנות כולן מכלל החוקים הן, אמרו חכמים שבשביל עבודת הקרבנות העולם עומד, שבעשיית החוקים והמשפטים זוכין הישרים לחיי העולם הבא, והקדימה תורה ציווי על החוקים, שנאמר ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם.
ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה, העתקתי בסיום ספרי זה ההלכה האחרונה בהרמב"ם בסוף הלכות מעילה שהוא גם סוף ספר עבודה, ואף שהדברים ברורים העתקתי אותם לסיים בסיומא בקצת הסבר לדברי הרמב"ם, דלכאורה צריך ביאור שקבע הלכה זו שהיא מיסודות התורה לסוף הלכות מעילה, וכתב על זה שדבר שלא ימצא לו טעם אל יהי קל בעיניו ולא יהרוס לעלות אל ד' פן יפרוץ בו וע"ז המשיל למעילה ומה אם עצים ואבנים וכו', ק"ו למצוה שחקק לנו הקב"ה שלא יבעט האדם בהן מפני שלא ידע טעמן, והנה ידוע דעת הרמב"ם דבמעילה אינו חייב אלא בהנאה, וגם באיסור מעילה כתב בריש הל' מעילה אסור להדיוט ליהנות מקדשי השם, ואפי' הוציא מרשות הקדש דלשיטת התוס' מועלין לשיטת הרמב"ם אין מועלין אלא אם נהנה מזה, וא"כ כאן שכתב שאל יהי' קל בעיניו ולא יהרוס וכו' והמשיל למעילה וכתב ע"ז ק"ו למצוה שלא יבעט בהן והרי בזה אין גדר מעילה אלא מזיק ומשחית.
ונראה דבאור דבריו הוא להודיענו שאם אחד לא ידע טעם של מצוה ויחפוץ למצוא בעצמו טעם שיצא מזה הרוס, לומר שעל אופן זה לא צותה התורה, או עוד יותר שבזמן כזה לא צותה התורה, ובאופן זה יוכל להרוס כל דיני התורה, וזהו שכתב ולא יהרוס לעלות אל ד' פן יפרוץ בו, והודיענו בזה שהיסוד של רצון ביקוש טעם למצוה ולהוציא מזה קולות, זהו בשביל רצון להפטר מהעול והחיובים שנתחייב ע"פ התורה, וחופש הוא רצון והנאה ככל ההנאות שאילולי רצונו להפטר מהחיובים לא הי' אומר כן והי' מקבל דיני התורה בפשטותם ובכללותם, ולא לפרוט ע"פ טעמו שימצא שבאופן זה או בזמן כזה בטל החיוב.
ושמעתי בשם גאון אחד שאמר לו אחד מהחפשים יש לי קושיות, אמר לו הגאון אם הי' לך קושיות הי' אפשר ליישב לך קושיותיך, החסרון הוא שהם אצלך לא קושיות אלא תירוצים, אינך רוצה לשמור דיני התורה ואתה רוצה לתרץ עצמך למה אין אתה שומר, ולכן אתה ממציא לך קושיות והם אצלך תירוצים, וכשאומר לך תירוצים לא יתקבל אצלך כי אתה רוצה בהקושיות, ואמר הגאון שזהו מה ששנו חכמים בהגדה של פסח, בדבור רשע מה הוא אומר, שאומר בעל ההגדה ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר, לומר דלכאורה מקודם הוא כופר וא"כ מוציא עצמו מן הכלל, אבל באמת אינו כן דסבת מה שכופר הוא בשביל שרוצה להוציא עצמו מן הכלל ולהפטר מדיני התורה, וזהו הסבה שכופר בעיקר.
וזהו מה שכתב הרמב"ם אמרו חכמים חוקים חקתי לך ואין לך רשות להרהר בהן ויצרו של אדם נוקפו בהן, והיינו לומר דלא עיקר חיפוש טעם שלו הוא ע"פ השכל והסברא, אלא יצרו של אדם נוקפו דהסבה הוא היצר, וכבר פירשו חז"ל במדרש קהלת ז' ומביאם רש"י בפירושו בפסוק לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלקים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים, שהקב"ה ברא את האדם ישר, והמה, משנזדוגה לו חוה בקשו חשבונות רבים מזימות ומחשבות של חטא, ותחלת סבת החטא של חוה הרי מבואר בכתוב ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי "תאוה" הוא לעינים, ומזה למדונו רבותינו שהחשבונות שמחשב האדם למצוא קולות להקל מעליו חיובי התורה, הוא לא על פי השכל והסברא, אלא על פי הרצון לחשוב מזימות חטא.
ומבואר מה שדימה הרמב"ם כל זה לדין מעילה, משום דמה שמחפש דרכים להיות בחופש ולצאת מחיובי התורה זהו הוצאה מרשות הקדש ושגם הוא נהנה מזה למלאות רצונו, וכבר בארתי בפ"ז הל' י' ד"ה אכן, דאף דסובר הרמב"ם דאין מעילה אלא בהנאה מ"מ זהו החדוש במוציא מרשות הקדש דא"צ שיהי' ההנאה מעצם החפץ, אלא גם אם ההנאה הוא מההוצאה מרשות הקדש לרשות אחרים מעל בזה, וכן הוא כשהוציא את עצמו מרשות הקב"ה להפטר מאיזה דינים מדיני התורה, וד' יחזק לבנו בתורתו ויהי' לבבנו שלם בעבודתו.

סוף הספר

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה