אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעילה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ה · הלכה י
המקדיש עבדו אין מועלין בו ולא בשערו אע"פ שהוא עומד להגזז מפני שהוא מחובר לו וכל זמן שהוא מחובר הולך ומשביח.
וכל זמן שהוא מחובר הולך ומשביח, הלח"מ בפ"ב מהל' שכירות הל' ד' הקשה על דברי הרמב"ם כאן לדעת המ"מ דסובר כרבנן דאפי' עומדין ליבצר דינם כקרקע, א"כ למה כתב טעמא דכל זמן שהוא מחובר הולך ומשביח, דטעם זה אמר הגמ' בגיטין דף ל"ט אליבא דר"מ דסבר דכשאין צריכין לקרקע הוי כתלוש, והארכתי בזה בפ"א מהל' מכירה הל' י"ז והבאתי שם דברי הר"י מיגש שהביא הטור בסי' צ"ה דגבי שומרים לאו כתלושין דמיין משום דלאו למיתלשינהו מסר לו וכתב כן הרמב"ם בפיהמ"ש ובארתי שם דיש שני אופנים לפרש דברי הר"י מיגש או שנפרש דבסתמא חשיב כתלושין אם אין צריכין לקרקע ורק כשנתן לו בתורת שמירה דזהו ודאי שיהיו מחוברין בזה דינו כקרקע, ולפי"ז גבי מעילה דעומדין לתלשם אף דעכשיו אין הדין לענין תלישה צריך להיות כתלוש, או דנימא דדוקא לענין מכירה לענין קנין אונאה ושבועה דמיירי ג"כ בדין מכירה דהוא לתלשם בזה הוי כמטלטלין. ובזה חילק הר"י מיגש דגבי שמירה דלאו לתלשם מסר לו הוי כקרקע, ולפי"ז כשנהנה מהקדש לענין מעילה, דאף שעומד לתלשה, אבל עיקר הדין עכשיו אינו לדין תלישה דהא נהנה כשהם מחוברים צריך להיות דינם כקרקע, והבאתי שם דשיטת הרי"ף בתשובה כאופן הב' וכתבתי דשיטת הרמב"ם כאופן הא' ודוקא בשומרים דינם כקרקע דלהדיא מסר לו שיהיו מחוברים ולכן הוצרך לגבי מעילה לטעמא דאמר הגמ' בגיטין אליבא דר"מ משום דבזה קיי"ל כל העומד ליבצר כבצור, ע"ש שבארתי כ"ז בארוכה.