אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעילה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ג · הלכה יא
נהנה קודם זריקה מבשר קדשי קדשים שנטמא או שנהנה מאימורי קדשים קלים אע"פ שהעלן לראש המזבח הרי זה פטור.
הכ"מ ציין לד' הרמב"ם מימרא דרבא שם דף י' ולא ביאר שיטת הרמב"ם שהתוס' האריכו בפי' מימרא דרבא, ובמה שכתב הרמב"ם אע"פ שהעלן איתא בגמ' רק לאחר שהעלן, ותיבת אע"פ הוסיף הרמב"ם לפרש ד' הגמ', אך צריך לבאר עיקר ההלכה, והנה התוס' מפרשים גבי בשר קדשי קדשים שנטמא קודם זריקה ונהנה לאחר זריקה, דאם נהנה קודם זריקה הא אמר ר"א גבי יוצא דמועלין בו, ור"ע לא פליג אלא בנהנה אחר זריקה משום דזריקה מועלת ליוצא, ולכן ע"כ דנטמא קודם זריקה ונהנה לאחר זריקה ומשום דהציץ מרצה, והקשה הקרן אורה דהא זה תלוי אם ציץ מרצה על אכילות ומאי פריך הגמ' פשיטא.
והנה בדברי הרמב"ם מבואר דהוא בנהנה קודם זריקה וכתב בזה הקרן אורה וז"ל, ולפי"ז נראה דלא קאי אפלוגתא דרב ור"י בנהנה מאפר תפוח דמה ענין זה לזה, אלא אפלוגתא דרב ולוי והא דמשמע במתני' קמייתא דמועלין בבשר שנפסל היינו מדרבנן, אלא דגם לפי"ז קשה דמאי קמ"ל דליכא מעילה מה"ת, והרמב"ם כבר כתב זה בתחלת הפרק וגם לשון פטור לא שייך כיון דתנן במתני' קמייתא לחיובא, ועוד דמאי פריך פשיטא מאי קמפסיד כיון דנהנה קודם זריקה ואכתי לא נעשה מצותו, וע"כ צ"ל דקאי אפלוגתא דרב ור"י דר"י אמר דכל שטעון עוד איזה מצוה עדיין בקדושתיה קאי אע"ג דלאו עבודה גמורה היא כמו הוצאת הדשן, להכי קאמר דבבשר שנטמא כו"ע מודים דיצא מקדושתו אפי' קודם זריקה מה"ת וקמ"ל אע"ג דעדיין טעון שריפה והו"א דעדיין לא נעשית מצותו קמ"ל דאין זה עיקר מצותו, וכבר יצא מקדושתו אחר שנטמא, ועדיין אין הדברים ברורים עכ"ל.
ובד' הקרן אורה בסוף דבריו לא ירדתי לכונתו, דמתחלה כשכתב דקאי אפלוגתא דרב ולוי כתב דהא דאמר פטור אף דבמתני' קמייתא תנן דמועלין היינו מדרבנן והקשה על זה. וכתב אח"כ דקאי אפלוגתא דרב ור"י דר"י אמר דכל שטעון איזה מצוה עדיין בקדושתו קאי, להכי קאמר דבבשר שנטמא כו"ע מודים דיצא מקדושתו אפי' קודם זריקה מה"ת, והנה כתב מה"ת ואם כונתו דרק מה"ת פטור אבל מדרבנן חייב, א"כ מה הועיל בזה, ואם כונתו דכיון דיצא מקדושתו אפי' מדרבנן פטור, קשה דבמאי גרע מקדשים שמתו דודאי יצאו מקדושתן כמש"כ רש"י בדף י"ב ע"א בד"ה יצאו מידי מעילה דלאו קדשי ד' נינהו, ועוד מקודם כשכתב הק"א פי' התוס' הקשה דמתני' דריש מכילתין משמע דוקא נטמא אחר שהיתה לה היתר לכהנים הוא דאין מועלין בה, אבל נטמא קודם זריקה מועלין אפי' אחר זריקה, ומשמע לי בכונתו דגם בפירושו דקאי על פלוגתא דרב ור"י רצונו לפרש דרק מדאורייתא אין מועלין וכמש"כ בדבריו "מה"ת" ומה שבא כאן לתרץ הוא רק דחדושא דרבא הוא דלא נימא דמועל מעילה גמורה מה"ת ומשלם קרן וחומש, וזהו משום דפלוגתא דרב ור"י באפר תפוח הוא במעילה מה"ת ומשום דעדיין בקדושתי' קאי, לזה אשמעינן רבא דבבשר שנטמא לפני זריקה ודאי יצא מקדושתו מה"ת, וכן מוכח בדבריו אח"כ גבי אימורי קק"ל, אבל באמת לשון פטור ודאי לא משמע דמדרבנן חייב וכמש"כ הק"א בעצמו בתחלת דבריו.
ונראה דודאי כונת הגמ' בדברי רבא וכן כונת הרמב"ם דפטור לגמרי והחילוק בין דין קדשים שמתו דאמר הגמ' דמועלין מדרבנן ומקדק"ד ששחטן בדרום, וכל הני דתנן במתני' דמפרש הרמב"ם דמועלין מדרבנן ובין הך דינא דבשר קדק"ד שנטמא קודם זריקה, דפטור לגמרי, הוא דקדשים שמתו וכן כל הני דתנן במתני' לא באו ולא יבואו לכלל זריקה, דלבד קדשים שמתו גם הני דתנן לא יהי' נעשה בהם עיקר דינם דהיינו זריקה שהיא עיקר הקרבן, ולכן אף דמדאורייתא ליכא מעילה כיון דעכשיו אין עומדין להקרבה מ"מ בשביל זה גופא תקנו חכמים מעילה מדרבנן שישלם קרן ומדמי הקרן יהי' לקרבן ויבואו לתכליתם לזריקה על המזבח, אבל בשר קדק"ד שנטמא דמיירי רבא הא לא אמר שנטמא ואכל כל הבשר, ואפי' אם נטמא ואכל כל הבשר הא נשארו אימורין והא לא הזכיר רבא אימורין, וכל זמן שנשארו אימורין הא זורקין הדם וא"כ יבוא הקרבן לתכליתו, וכיון שהבשר אינו עומד אלא לשריפה בזה אמר רבא דפטור על אכילתו, דכיון דקדשים לא מפסדי בזה כלל ליכא מעילה אפי' מדרבנן.
אלא דאכתי צריכין אנו לבאר מה שהקשה הקרן אורה דהא כתב הרמב"ם בפ"א הל' א' אבל אם הגיע הדם למזבח ואח"כ לן הבשר או האימורין או שנטמא הבשר וכו' וזהו בנהנה ואח"כ לן הבשר או האימורין או שנטמא הבשר וכו' וזהו בנהנה אחר שנטמא אחר זריקה, ומוכח דאם נהנה קודם זריקה חייב אף שנטמא קודם, וכאן כתב דנהנה קודם זריקה אחר שנטמא פטור, ונראה לומר בזה עפ"מ דאמר במנחות דף כ"ה ע"ב דבשר שנטמא קודם זריקה ונזרק דמו חייבין עליו משום טומאה אף שלא ניתר לטהורים משום שהציץ מרצה, ולכן יש לומר דמה שכתב הרמב"ם דדוקא בנטמא אחר זריקה פטור משום שכבר הי' בו שעת היתר זהו לאפוקי אם נטמא קודם זריקה ונהנה אחר זריקה, דכיון שאם יאכל אותו טמא בטומאת הגוף בשוגג חייב קרבן, א"כ יש להקדש דין בו שאפשר שיתחייב קרבן על אכילתו, ולכן שייך בו מעילה, אבל אם נהנה ממנו קודם זריקה אחר שנטמא דאין להקדש שום דין בו רק זה שצריך שריפה, ובזה אמר רבא דאין בזה הפסד להקדש ופטור.
ובמה שכתב הרמב"ם או שנהנה מאימורי קדשים קלים אע"פ שהעלן לראש המזבח כבר כתבתי דבגמ' לא גרסינן אע"פ שהעלן אלא לאחר שהעלן, והתוס' מפרשים דכיון שהעלן לראש המזבח פקע מעילה שיכולין לישרף מאליו אף דאם היפך בצינורא הוי עבודה, ומחלקים מאפר דמועלין בו דשם איכא מצות הוצאת דשן, ומשמע דסובר התוס' דקודם שנעשה דשן אכתי ליכא מצות הוצאת דשן, וכתבו דאף דתנן דמועלין באימורין עד שיצאו לבית הדשן, זהו באימורי קדשי קדשים, והנה בדברי הרמב"ם פ"ב הל' א' מפורש דגם באימורי קדשים קלים מועלין עד שיצאו לבית הדשן, ולכן אינו סובר הרמב"ם דבשביל שהעלן פקע דין מעילה, ולכן כתב אע"פ שהעלן, וא"כ לכאורה צריך לפרש דכונתו על מה שהתחיל בהלכה נהנה קודם זריקה מבשר קדק"ד שנטמא, וע"ז כתב או מאימורי קדשים קלים, והוא ג"כ על לפני זריקה, אלא דקשה שכבר כתב זה הרמב"ם פ"ב הל' א' אפי' העלה האימורין שלהן קודם זריקה אין מועלין בהן עד שיזרק הדם, ולכן כתב הקרן אורה דכונת הרמב"ם גם באימורין כשנטמאו, ואשמעינן דאף אם העלן לראש המזבח אף שקלטן המזבח, וכתב דצריך לפרש ג"כ דרק מדאורייתא אין מועלין, אבל מדרבנן ודאי מועלין כיון דאם עלו לא ירדו, וכבר כתבתי דלשון פטור משמע לגמרי דאפי' מדרבנן ליכא מעילה, אכן לפימש"כ דמה דמועלין בהני דתנן במתני' דאם עלו לא ירדו היינו משום דאין דינם שיבואו לכלל זריקה כיון שנעשה פסול בשחיטה, אבל באימורי קדשים קלים הא יבוא הקרבן לידי זריקה בשביל הבשר, ולכן שפיר דפטור לגמרי כיון דאין להקדש הפסד כלל.
אבל בעיקר פירושו של' הק"א דכונת הרמב"ם גם באימורין שנטמאו לא משמע כן דצ"ל לפי"ז דסמך על מה שכתב גבי בשר שנטמא וכמו שכתבנו על לפני זריקה, אבל לא דמי דלפני זריקה הוא פשוט דאם לאחר זריקה הרי זהו עיקר דין אימורי קדשים קלים דיש בהן מעילה, ולכן א"צ לכפול, אבל אם כונתו שנטמאו היה לו לפרש גם על אימורין שנטמאו, ובפרט דגבי בשר הלשון שנטמא וגבי אימורין צ"ל שנטמאו, ונראה דא"צ להעמיד גבי אימורין שנטמאו רק שנהנה קודם זריקה, ומה דקשה דהא כבר כתב זה בפ"ב יש לומר דהוסיף כאן לשון פטור, וזהו מה שהוסיף רבא דבזבחים דף פ"ה פשיט ר' יוחנן לר' אמי דאין בהן מעילה, וכן הרמב"ם בפ"ב כתב אין מועלין בהן עד שיזרק הדם, והי' אפשר לומר דאין בהם מעילה מה"ת על חומש ואשם, אבל לעולם משלם קרן מדרבנן כיון שנהנה משל הקדש וזה הוסיף רבא לשון פטור דפטור מלשלם אפי' קרן, וכן כתב הרמב"ם פטור היינו דפטור לגמרי, ולפימש"כ דדין מעילה מדרבנן לשלם קרן הוא דוקא אם לא יהיה אח"כ זריקת דם והתוס' בזבחים בדף פ"ג ע"ב כתבו דהא דעולא באימורי קק"ל הוא לר' יהודה דלא דמי לנשפך דמה כיון דאיכא זריקת דמה והיינו דאח"כ יהי' זריקת דמה, ועוד י"ל דא"צ לזה אלא דאימורי קק"ל לפני זריקה אכתי לא הוי קדשי קדשים כדסבר ר' יוחנן בזבחים דף פ"ט ע"ב באימורי קק"ל שיצאו לפני זריקת דמים דכשרים משום דקודם זריקה אכתי לא הוי קדק"ד, וכן פסק הרמב"ם בפ"א מהל' פסוה"מ, לכן שפיר דקודם זריקה ליכא בהו מעילה כלל.
ובמה שנסתפק הק"א לשיטת הרמב"ם איך מפרש הא דהכל מודים שהתוס' מפרשים דלא קאי על רב ולוי אלא על רב ור"י, ומקודם רצה לומר דלהרמב"ם קאי על רב ולוי ולבסוף מסיק דקאי על רב ור"י, באמת מסדור דברי הרמב"ם מוכח להדיא דקאי על רב ולוי, דדינא דרב ור' יוחנן בנהנה מאפר תפוח, כתב הרמב"ם בפ"ב הל' י"ד דשן המזבח וכו' וכתב הכ"מ דזהו פלוגתא דרב ור"י ופסק כר"י, ודינא דרב ולוי כתב הרמב"ם כאן בהל', וכיון שקבע הרמב"ם הך דינא דרבא תיכף בהל' י"א הרי מוכח ברור דהכל מודים הוא אפלוגתא דרב ולוי, מה שכתבו התוס' דהא לא פליגי אלא היכי אבל לכו"ע מחייבי זהו לשיטתם דקאי על אחר זריקה, אבל הרמב"ם דמפרש לפני זריקה, ולפי"מ שבארנו דהחדוש הוא דפטור לגמרי בזה אמר רבא דאף דבזה הי' יותר סברא לחייב לשלם קרן אם החיוב הוא להביא מה שיפלו לנדבה דעל זה הי' עומד הקרבן מקודם, ולא על קטרת שלא הי' עומד מקודם על זה, ולכן אשמעינן דפטור לגמרי.