אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעילה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ב · הלכה יב
העצמות והגידים והקרנים והטלפים שפירשו מקדשי קדשים לפני זריקת דמים מועלין בהן, פירשו לאחר זריקת דמים אין מועלין בהן, עצמות העולה שפירשו לפני זריקה אין מועלין בהן לאחר זריקה שהזריקה מתרת אותן, ואם פירשו לאחר זריקה מועלין בהן לעולם, עצמות העולה שפקעו מעל המזבח קודם חצות הלילה מועלין בהן, לאחר חצות אין מועלין בהן אע"פ שפקעו קודם חצות, כיון שהגיע חצות הלילה נעשו כל האברים כמו שנתאכל ונעשו אפר.
העצמות והגידים וכו' מועלין בהן, הכ"מ נסתפק בכונת הרמב"ם בזה אם כונתו דמועלין בהן לעולם או עד שעת זריקה כמו בעולה, והעלה דכונתו עד זריקה, ומה שכתב כאן בסתם מועלין בהן, ובעולה כתב אין מועלין אחר זריקה זהו לומר שאע"פ שהם מקדשים הנאכלין מועלין בהם עד שעת זריקה, ולא ידעתי הרבותא בזה, דהא כבר כתב בהל' ב' כל קדשי קדשים מועלין בהן עד שיזרק הדם, והזכיר שם גם הנאכלין שאין מועלין בהן אחר זריקה, וכתב כמו שבארנו והיינו בפ' א' הל' ב' דאפי' זר אינו מועל אחר זריקה, וכיון שכן אינו מיושב פירושו של הכ"מ דכונתו מועלין בהן עד שעת זריקה, וכמו בעולה דא"כ אינו מיושב שינוי הלשון דכאן כתב בסתם מועלין בהן, וגבי עולה כתב אין מועלין בהן אחר זריקה, לכן בפשוטו כונתו דכאן מועלין בהן אפי' אחר זריקה שהזריקה לא התירה אותם כיון שפירשו, אכן צריך ביאור מה שעמד הכ"מ וכתב דא"א לפרש כן דמ"ש מעולה שהזריקה מתרת אותם לאחר שפירשו לפני זריקה, ועוד יותר קשה דהא עיקר הך דינא דבעולה אם פירשו לפני זריקה מתרת אותם הזריקה ילפינן עולה מאשם, דנאמר לו יהי' בעולה ונאמר לו יהי' באשם מה אשם עצמותיו מותרין, אף עולה עצמותיה מותרין, וא"כ איך אנו יכולין לחלק עולה מאשם.
ונראה דיש לומר דאף דאנו למדין בגז"ש עולה מאשם אינו אלא לזה דכמו דבאשם יש זמן דעצמותיו מותרין וזהו לאחר זריקה בין שנפרש כפירש"י שהרי אף בשרו מותר, בין שנפרש כמו שהביאו התוס' מה שפירש"י בדף צ"ח דמבשרו לא הוי ילפינן דאיכא למימר דלא הותר אלא בשר הראוי לאכילה, אלא מלו יהי' יתירה ידעינן, מ"מ פשוט יש לומר דלו יהי' מגלה דעצמות ג"כ מותרין כמו בשר, אבל כל זה בפירשו לאחר זריקה, אבל בפירשו לפני זריקה גם באשם לא ידעינן דהזריקה מתרת העצמות, אלא דמ"מ כיון דאיכא גז"ש דכמו דבאשם עצמותיו מותרין, כן בעולה עצמותיה מותרין על כרחך בא הגז"ש לומר דגם בעולה יש זמן שעצמותיה מותרין ואין אנו יכולין לומר בפירשו אחר זריקה דכיון דבשעת זריקה הוקבעו להקטרה להיות נקטרין ביחד עם הבשר, כבר נעשה עליהן דין איברי המזבח, וכשפירשו אחר זריקה ולבדם א"א להקריבן נעשה עליהם דין קדשים פסולין כדפירש"י בד"ה לא שנו, וא"כ א"א לומר שיהי' מותר להשתמש בהם וע"כ דילפינן עולה מאשם דכמו דבאשם יש זמן שהזריקה מתרת עצמות ה"נ בעולה יש זמן להיתר עצמות והוא ע"כ בפירשו לפני זריקה דהזריקה אינה מתירתם למזבח גלי קרא דהזריקה מתירתם להדיוט, ונמצא דבאשם דיש זמן להיתר העצמות, והיינו כשבשעת זריקה היו מחוברים אין אנו מחדשים מקרא דלו יהי', שגם על עצמות שפירשו לפני זריקה הזריקה מתרת אותם להדיוט, אבל בעולה דאין להעמיד הקרא בפירשו לאחר זריקה, ע"כ דגלי קרא דבפירשו לפני זריקה הזריקה מתירתם להדיוט, ומבואר מה דאמר הגמ' וכן כתב הרמב"ם באברי עולה שפירשו אחר זריקה שמועלין בהם לעולם, היינו דכיון דהוקבעו בשעת זריקה להיות נקטרין על המזבח כבר אין זמן שיצאו מדין מעילה כיון שנעשו כקדשים פסולים.
ובזה מבואר דלא תיקשי למה לא נאמר דכשפירשו אחר זריקה דכבר א"א להקטירם יהיו דינם כקדשים שמתו דיצאו מידי מעילה ד"ת, אך לפי דברי רש"י מיושב דקדשים שמתו הא עוד לא הוקבעו להיות כאברי המזבח, כיון שעוד לא נשחטו ולא נעשה עליהם דין קרבן אף שנתקדשו קדוה"ג משעת ההקדש, אבל האברים כבר נעשה עליהם דין קרבן וכמו דאמר הגמ' בריש מעילה בטעמא דקדשי קדשים ששחטן בדרום מועלין בהם דאמר טעמא דלא הוי כמו קדשים שמתו דשחיטת דרום כיון דראוי לקדשים קלים לא הוי כמאן דחנקינון, והוי שחיטה שיחול עליהם קדושת קרבן אלא דפסול והוי קדשים פסולין ולכן מועלין בהן, ומה דהוצרך רש"י לומר גבי עצמות כיון דבשעת זריקה מחוברין הוו קובעתן זריקה למזבח, ולא סגי במה שנשחטו בהכשר וכמו קדשי קדשים ששחטן בדרום, זהו משום הך דפירשו לפני זריקה, דכיון שפירשו לפני זריקה הזריקה מתירתם להדיוט, לכן כתב דפרשו לאחר זריקה הזריקה קובעתן למזבח וכי פרשו אח"כ הוו קדשים פסולין.
ועוד יש לומר דמה דאמרו כאן לעולם זהו משום דאם לא פירשו והקטירם על המזבח הרי יש זמן לדין מעילה שלהם דאין מועלין בהם אלא עד שיצאו לבית הדשן, וזהו דאמרו כאן לעולם דהא לא מהניא להו הקטרה ואם עלו ירדו, ולכן לא נעשה מצותן ומועלין בהם לעולם, ובזה נוכל לומר דזהו דוקא בעצמות העולה שפירשו לאחר זריקה שכבר נעשה בהם היתר הקטרה למזבח אלא שאינם ראוים לבדם להיות נקטרים בלא הבשר, אבל עצמות שאר קדשי קדשים שפירשו לפני זריקה כיון דלא חל עליהם היתר זריקה, א"כ לגבי העצמות הוי כמו שנשפך הדם, ונשפך הדם ונשאר הקרבן בלא זריקה הלא דינו בשריפה אלא שתעובר צורתן וכדתניא בדם ובבעלים תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה, א"כ גם אלו העצמות דינם בשריפה והנשרפין הרי אפרן מותר, וא"כ אין מועלין בהם לעולם.
אלא שעלינו להוסיף דלכאורה הרי גם בעצמות העולה שפירשו לאחר זריקה כתב רש"י ג"כ דכיון דבשעת זריקה מחוברין הוו קובעתן זריקה למזבח, וכי פרשו הוו קדשים פסולין וכמו שהבאתי למעלה ד' רש"י אלו א"כ צריך שיהי' דינם בשריפה כיון שהם קדשים פסולים, מ"מ נראה דרש"י לא כתב דהוו קדשים פסולים אלא לענין זה דא"א שיהי' להם היתר להדיוט כמו פירשו לפני זריקה, אבל מ"מ לענין זה אין דינם כמו פסולי קדשים שיהי' דינם בשריפה, כיון דאין פסול לעצמם אלא שלבדם בלא בשר אין ראויין להקטרה, וכן מבואר בד' רש"י בפסחים דכ"ד ע"א ד"ה פסולי שכתב כל שאר קדשי קדשים כגון מנחה ועולה ואשם שנטמאו או שנשפך דמן וכו', ונטמאו שכתב זהו שישרפו בקדש לאפוקי יוצא, וכמו שכתב אח"כ גבי פסולי קק"ל, אבל עכ"פ דין שריפה אינו אלא כשאירע בהן פסול או שנשפך דמן שלא הותרו בזריקה, אבל עצמות שהותרו בזריקה אין בהן דין שריפה, ואף דלא הוזכרו במשנה סוף תמורה וברמב"ם סוף הל' פסוה"מ בין הנקברין, ה"נ לא נזכרו בין הנשרפין, ואפשר אין בהן חיוב קבורה כיון שאינם ראויין לאכילה, עכ"פ אין עליהן חיוב שריפה כיון שאין בהם פסול אלא שאינם ראויין להקטרה, לכן שפיר קתני בהן מועלין לעולם, אבל בעצמות חטאת ואשם שפירשו לפני זריקה דינם כמו נשפך הדם, וטעונים שריפה, ולכן לא אמר דמועלין בהן לעולם.