אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעילה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק א · הלכה ה

הלכה ג

הביא מעילתו עד שלא הביא אשמו לא יצא, נסתפק לו אם מעל או לא מעל פטור מן התשלומין ומן הקרבן, הרי הוא כתחלת הקדש ואם נהנה בו מוסיף חומש על החומש, וכבר בארנו כמה פעמים שהחומש אחד מארבעה מן הקרן עד שיהיה הוא וחומשו חמשה.
השגת הראב"ד, שלא הביא אשמו לא יצא א"א אינו משוה עם הגמרא של פרק הגוזל רבה.
הביא מעילתו, עיין בכ"מ מדברי הר"י קורקוס שהרמב"ם קורא אשמו להקרבן ומעילתו לקרבן מעילה, אבל לפי דבריו הרמב"ם אינו אוחז לשון הברייתא, אבל עיין בס' קרבן אהרן על התו"כ שכותב דגירסת הרמב"ם בודאי כן גם בגמ' וראיתי בדקדוקי סופרים בב"ק שם שכן הגירסא בכת"י כלשון הרמב"ם.
ב) והחומש הרי הוא כתחלת הקדש ואם נהנה בו מוסיף חומש כתב האור שמח וז"ל, זה הלשון סתום דאטו בסוף הקדש מי ליכא מעילה כדפריך גמ' תמן רק לענין אם פודה את החומש אם צריך להוסיף חומש אמר דכתחלת הקדש דמי, ובהלכות ערכין היה לו להביאו ומאי אסמכיה כאן אם נהנה בו וצ"ע עכ"ל, והנה בב"מ דף נ"ד מבואר לפי גירסתנו כדברי האור שמח דהאבעיא הוא על פודה החומש, דמייתי הא דתנן הפודה את הקדישו מוסיף חומש, וע"ז פריך ותיפוק ליה דהו"ל הקדש שני, ומייתי הא דאמר רבא חומש כתחלת הקדש דמי, ואח"כ פשיט דמקיש חומשו לכסף ערכו ומוסיף חומש, אבל רש"י שם כתב הכי גרסינן ותנן הפודה את הקדשו ולא גרסינן הנהנה מן ההקדש שוה פרוטה כו' דההיא במעילה קא מיירי וגבי מעילה לא כתיב ויסף אלא יוסף וכו' עכ"ל, אכן בש"מ הביא רש"י וכתב אבל ר"א גריס ליה וז"ל שאילתו של רבא בהקדש הוא שכתוב בו ויסף חמישית כסף ערכך עליו ותנן הנהנה ש"פ מוסיף חומש, אבל חומש על חומש לא תנן, ובזאת שאל רבא אם נתן את הקרן ולא נתן את החומש היש עליו לתת חומש על חומש כאשר יש עליו בגזל ובתרומה, ופרט את ספיקו ואמר טעמא מאי גבי תרומה כתיב ויסף חמישיתו וחייב חומש על חומש, או דילמא בתרומה כתיב חמישיתו שדית ליה ו' דויסף הואיל ומופנה הו"ל חמישיתיו, אבל בקדש חמישית כסף ערכך כתיב וכי שדית ליה לו' דויסף וכו' והנה דברי הר"ח באמת תמוהים משום קושיית רש"י דגבי מעילה לא כתוב ויסף אלא יוסף היינו וחמישיתו יוסף עליו, והר"ח עוד תמוה יותר דגורס להדיא חמישית כסף ערכך ופסוק זה הוא בפודה את הקדשו, והנה עיקר הגירסא ופי' הר"ח דהבעיא היא אם נתן את הקרן ולא נתן את החומש הוא תימה גדולה דאיזה דין חומש שייך אם לא נתן את החומש שישלם חומש על חומש, ואיזה מעילה יש בזה ובפרט דאין החומש מעכב.
ונראה דכונת הר"ח הוא אם הפריש החומש ולא נתן אותו לגזבר ונשאר אצלו ואכלו דבזה בעי אם חייב חומש על אכילתו, אבל אם כבר נתן אותו לגזבר ונעשה ברשות הקדש אין חילוק אם בא להקדש בנדבה או שבא ע"י נתינת חומש, ואף דאמרינן גבי הקדש דכל היכי דאיתיה בי גזא דרחמנא איתא, מ"מ איכא נ"מ שכל זמן שלא בא לרשות הקדש עדיין שם חומש עליו, אבל מכיון שבא לרשות הקדש ממש אין חילוק בנכסי הקדש ובכולם יש דין מעילה להוסיף חומש. לכן כתב הר"ח שנתן את הקרן ולא נתן את החומש היינו החומש שהפריש כבר וע"ז הוא הבעיא אם מפריש חומש על חומש.
עתה צריך לבאר למה נקיט האבעיא בדין חומש של נהנה מן ההקדש ולא בדין פודה את ההקדש, ובפרט דקרא דמייתי ויסף חמישית לא כתיב בנהנה אלא בפודה, וכמו שהקשה רש"י על גירסא זו, ונראה דכיון שבארנו שכל הבעיא היא בנהנה רק אם הפריש חומש ולא מסר לגזבר וכמש"כ הר"ח ולא נתן את החומש, לפי"ז נוכל לומר דדוקא בחומש של נהנה מן ההקדש יש נ"מ בין שרק הפריש את החומש ובין מסר החומש לגזבר, דדין תשלומי המעילה הקרן והחומש אינו אלא חיוב שחייבתו התורה, אבל בפודה את ההקדש הא עיקר דין פדיון הוא שיתן הפודה הכסף להקדש, וכדכתיב ונתן הכסף וקם לו כדאמר בב"מ דף נ"ד, ואף שהכתוב לא נאמר כן כמו שכתבו התוס' בשבת דף קכ"ח ע"א דאין הפסוק כן אלא ויסף חמישית כסף ערכך עליו וקם לו, אך כבר כתבו במקום אחר דסמכו על מה דכתיב אח"כ ונתן את הערכך, עכ"פ מפשטה דגמ' מוכח דדין פדיון עיקרו בנתינת הכסף להגזבר, וכיון דקרא דוקם לו כתיב על החומש, א"כ עיקר דין החומש הוא ג"כ בנתינתו יחד עם הקרן.
איברא דבב"מ דף נ"ד אמר דאם חומש אינו מעכב אמרינן דד' בד' פריק ואכנפשיה מוסיף חומש וקיי"ל דחומש אינו מעכב, אלא דמ"מ יש לומר דאף דאין החומש מעיקר הפדיון אבל מצותו הוא להוסיף על הקרן וליתנו לגזבר בשעת הפדיון, ולפי"ז יש לומר דאף דאם לא נתן אלא הקרן וההקדש נפדה דאין החומש מעכב מחוייב הוא ליתן החומש כדאמר שם דמותר להנות מההקדש אחר נתינת הקרן בערב שבת דלא חיישינן שמא יפשע ולא יתן החומש הואיל והגזברים תובעים אותו, ומ"מ כיון דלכתחלה עיקר דין הפדיון הוא שיתן הקרן עם החומש, וכן מוכח ממה דבעי שם הרי אמרו הקדש אינו מתחלל על הקרקע חומש מהו שיתחלל על הקרקע, ומוכח דאף דאמר מקודם דאם חומש אינו מעכב ד' בד' פריק ואכנפשיה מוסיף חומש מ"מ יש בחומש דין חילול שגם בהחומש מתחלל ההקדש, ולכן עיקר דין הפדיון בנתינת הקרן והחומש להגזבר, ולפי"מ שבארנו בדברי הר"ח דאחר הנתינה להגזבר אין חילוק בין קרן לחומש שכבר נעשה ברשות ההקדש לגמרי וכשאר ממון הקדש, א"כ לפי דין הפדיון לכתחלה אין מקום להסתפק אם מוסיפין חומש על חומש בחומש של פדיון הקדש, ולכן קבע הגמ' האבעיא על דין חומש של מעילה, דזה אינו אלא חיוב ואין דין שלכתחלה יתן החומש יחד עם הקרן להגזבר, ובזה שפיר אפשר דלכתחלה יפריש החומש שהוא בביתו שיהי' לשם תשלום החומש להקדש, וכ"ז שלא נתנו לגזבר עדיין שם חומש עליו, וע"ז בעי אם מפריש חומש על חומש כשנהנה בו.
והיה אפשר לומר עוד דמשו"ה לא בעי בחומש של פדיון הקדש משום דהא פליגי בגמ' אם חומש מעכב או אינו מעכב, ולמ"ד חומש מעכב יש לומר דבעי נתינה גם בחומש, וכיון שבא ליד גזבר כבר הוי כמו קרן כמש"כ ולכן הי' אפשר לומר דלא נחית לפלוגתא ובעי יותר בחומש דמעילה דליכא פלוגתא, אבל א"א לומר כן דלפי"ז מה פשיט מקרא דויסף חמישית כסף ערכו הוקש חומש לכסף ערכו מה על כסף ערכו מוסיף חומש אף על חומש מוסיף חומש, ולפימש"כ הא אין דרשא זו אפשר אלא למ"ד אין חומש מעכב, וקשה לומר דבעל האיבעי נחת למיבעי גם למ"ד חומש מעכב, ופשיט ליה ממה דדרש למ"ד אין חומש מעכב, ע"כ צ"ל כמש"כ דלכו"ע לכתחלה צריך ליתן החומש עם הקרן ולפדותו יחד, ולכן לכתחלה לכו"ע א"א הבעיא על חומש של פדיון ומשום זה קבע הבעיא על חומש של מעילה.
ועכשיו מבואר מה שקבע הרמב"ם הלכה זו דמוסיפין חומש על חומש בחומש של מעילה דאף דפסק דאין חומש מעכב והי' אפשר לקבוע הך דינא בדין חומש של פדיון אם נתן את הקרן ואח"כ הפריש החומש שיהי' להשלמת הפדיון, מ"מ כיון דהגמ' קבעה הך דינא בדין חומש של מעילה כתבו ג"כ כאן וסמך בהל' ערכין בדין חומש של פדיון שנלמוד מכאן דהחומש הוא כתחלת הקדש, ולא כתבו שם ביחוד דאין דרכו לכתוב מה שלא הוזכר בגמ'.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מעילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה