אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק כד · הלכה י

הלכה ח

שנים שהוציאו כל אחד משניהם שטר חוב על חבירו אין האחרון יכול לומר לראשון אילו הייתי חייב לך היאך אתה לוה ממני אלא זה גובה חובו וזה גובה חובו היה זה במאה וזה במאה ויש לזה עידית ולזה עידית, או לזה בינונית ולזה בינונית לזה זיבורית ולזה זיבורית אין נזקקין להן אלא כל אחד ואחד עומד בשלו, היה לזה עידית ובינונית ולזה זיבורית זה גובה מן הבינונית, וזה גובה מן הזיבורית.
המ"מ הקשה דכיון שפסק בפ' י"ט במי שהיו לו בינונית וזיבורית שדין בע"ח בבינונית דבשל עולם הן שמין. וא"כ למה פסק כאן דזה גובה מן הבינונית וזה מן הזיבורית דמפורש בגמ' בכתובות דף ק"י דזהו אם בשלו הן שמין. וכתב המ"מ דאפשר שאין גירסת הרמב"ם כגירסתנו. ור"נ דאמר זה גובה וזה גובה הוא אפי' למ"ד בשל עולם הן שמין שיאמר בעל הזיבורית אני רוצה להגבות תחלה וכתב על זה הכ"מ שכבר כתב הר"ן דכיון דבהדדי אתו לב"ד למיגבי יהבי ב"ד בינונית לבעל זיבורית ברישא והדר גבו לה מיניה. וא"כ אין מקום לדבריו. וכונת הכ"מ דלא מהני מה שיאמר בעל הזיבורית אני רוצה להגבות תחלה דהא אינו תלוי בו אלא בב"ד וב"ד יעשו הגבייה כדי שיעמוד כל אחד בשלו. לכן כתב הכ"מ דמה שכתב הרמב"ם בפ' י"ט היו לו זיבורית ובינונית נזקין ובע"ח בבינונית דהוא כשהי' לו עידית ומכרה כדמוקים הגמ' הברייתא למ"ד בשל עולם הן שמין. ותירוצו בודאי דחוק דאין זה דרכו של הרמב"ם לכתוב בסתם וכונתו באוקימתא כשהי' לו עידית ומכרה.
והנראה בזה דהנה בב"מ דף ל"ה איתא. ומאימתי אכיל פירי רבה אמר מכי מטיא אדרכתא לידיה אביי אמר עדיו בחתומיו זכין לו רבא אמר מכי שלימו יומי אכרזתא. והנה בפ"ב דכתובות בדף י"ט בהא דאמר ר"נ האומר שטר אמנה זה אינו נאמן דמוקים כגון שחב לאחרים וכדר' נתן והקשה הר"נ בהלכות דבלאו דר' נתן למה לא יגבו לו ב"ד חוב זה כשם שהן מגבין לו שאר נכסים. וכתב בזה דשטרות לאו בני גוביינא נינהו וה"נ מוכח בסוף מכילתין דאמרינן זה גובה וזה גובה. ולפי"ז נראה דמה דמוקים הגמ' בכתובות הפלוגתא דרב נחמן ורב ששת דתליא אי בשלו הן שמין או בשל עולם הן שמין. דהגמ' אזיל אליבא דרבה ומשום דרב ששת ע"כ סבר כרבה דלרבא דסבר דעד דשלימו יומי אכרזתא אינו אוכל פירות. א"כ עוד לא זכה בהקרקע גם אחר שיתנו לו ב"ד אדרכתא. ונשאר רק שעבוד דאינו בר גבייה למלוה אחר. א"כ אפי' למ"ד בשל עולם הן שמין הבינונית של ראובן שמגבין אותה לשמעון איך יגבו אותה ב"ד חזרה לראובן הא שמעון עוד לא קנה אותה. ונשאר אכתי רק שעבוד ושעבוד לאו בר גבייה הוא. וא"כ אם ירצו ראובן ושמעון שיעשו ב"ד עכשיו גמר בהד"ת ואינו רוצה ראובן להמתין עד שיקנה שמעון הבינונית שלו וכגון שירא שימות שמעון וישארו יתומים קטנים. ע"כ עושים ב"ד שתי גביות, לשמעון מבינונית של ראובן ולראובן מזיבורית של שמעון. ואף שאם לשניהם בשוה עידית או בינונית או זיבורית הכל מודים דלא אמרינן זה גובה וזה גובה, וכמו שכתב כאן הרמב"ם בהלכה שאני התם דכיון דאפי' יעשו לכל אחד גבייה בשל חבירו. ישארו שניהם שוין. בזה ודאי אמרינן אטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינן דלמה לב"ד לעשות שתי גביות. ולא יהי' לשום אחד מהם תועלת. לכן אף דאין גבייה על שעבוד מ"מ אמרינן שיעמוד כל אחד בשלו. ואומרין להם שיקרעו שטרותיהם ושיקבלו בעצמם החוב כנגד החוב. אבל אם לאחד בינונית ולאחד זיבורית כיון דמעיקר הדין צריך זה לגבות בינונית וזה זיבורית לכן ודאי לא מהני מה שאחר שישלמו יומי אכרזתא יוכל ראובן לגבות חזרה הבינונית שלו כיון דעכשיו אין דינו של ראובן בבינונית אלא בזיבורית. ולכן ע"כ דרב ששת דלא סבר זה גובה וזה גובה ע"כ דסבר כרבה. וכיון דסבר בשל עולם הן שמין לכן לא סבר זה גובה וזה גובה. ולכן מוקים הגמ' גם לרב נחמן דסבר זה גובה וזה גובה נמי אליבא דרבה וסבר בשלו הן שמין. אבל להלכה דקיי"ל כרבא דעד דשלימו יומי אכרזתא לא אכיל פירי. א"כ אף דקיי"ל בשל עולם הן שמין כמו שפסק הרי"ף במקומו מ"מ שפיר קיי"ל כרב נחמן דזה גובה וזה גובה.
איברא דלכאורה אכתי אינו מיושב דכל זה כתבנו מדברי הר"נ פ"ב דכתובות דבלא דינא דר' נתן שטרות לאו בני גוביינא נינהו. אבל השתא דאיכא שעבודא דר' נתן ואמר הגמ' בפסחים דף ל"א בטעמא דיתומים שגבו קרקע בחובת אביהם בע"ח חוזר וגובה מהם משום דאמר להו כי היכי דמשתעבדא לאבוכון משתעבדא נמי לבע"ח דאבוכון מדר' נתן. א"כ למה לא יטעון ראובן לשמעון שהבינונית שלי שמשועבדים לך בחובך משועבדים גם לי מדר' נתן. אלא דא"כ קשה על עיקר פלוגתא דרב נחמן ורב ששת. ומה הועיל הר"נ במה שהוכיח מכאן דשטרות לאו בני גוביינא נינהו. דעכ"פ עכשיו דאיכא דר"נ למה זה גובה וזה גובה. ומצאתי שכבר עמד בזה הקצוה"ח בסי' פ"ו ס"ק ב' והוכיח מכאן דלא כהש"ך שכתב דראובן שהי' נושה בשמעון ושמעון בלוי ולשמעון יש זיבורית וללוי גם בינונית. דראובן גובה מלוי בינונית והוכיח הקצוה"ח מכאן דראובן אינו יכול לגבות מלוי אלא מה שהי' גובה משמעון דלדברי הש"ך למה אמרינן זה גובה וזה גובה. וכתב עוד דאפי' אם יש לשמעון עידית וזיבורית וללוי בינונית אף דאם הי' שמעון גובה הי' ראובן גובה הבינונית מ"מ עכשיו אינו גובה ראובן מלוי אלא זיבורית. (וצ"ע דחידושו זה אינו אלא אם בשלו הן שמין) והוכיח כן מתירוצו של המ"מ כאן דטעמא דרב נחמן דמגבין מבעל הזיבורית תחלה דמוכח דבעל הבינונית לא הי' יכול לגבות את שלו בחובו, וא"כ מיושב שפיר גם מה שכתבנו דמשום דר' נתן אינו יכול לגבות את שלו מבינונית כיון דשמעון אין לו אלא זיבורית.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה