אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק כד · הלכה ח

הלכה א

שנים שהיו בעיר שם כל אחד מהן יוסף בן שמעון אינן יכולין להוציא שטר חוב זה על זה ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב, אלא א"כ באו עדי השטר בעצמן ואמרו זהו השטר שהעדנו עליו וזהו שהעדנו לו בהלואה.
המ"מ הביא דברי הגמ' דמייתי ברייתא שמוציאין שט"ח זע"ז ואמר במאי קא מיפלגי תנא דידן סבר כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו. ותנא ברא סבר אין כותבין שטר ללוה אא"כ מלוה עמו. ואמר הגמ' דמה דאין מוציאין למתני' דשמא יכתוב שטר בתורת לוה ויוציא השטר שהוא המלוה. והביא המ"מ שכתב הרשב"א דכיון שאין כותבין שטר ללוה בלא מלוה אלא בשטרי אקנייתא. א"כ בשטרי דלאו אקנייתא לכו"ע מוציאין שט"ח זה על זה. ומשמע מדברי המ"מ שרוצה לפרש גם בדעת הרמב"ם דסובר בהל' א' דאין כותבין שטר ללוה בלא מלוה אלא בשטר שיש בו קנין דכונתו בהלכה זו ג"כ דוקא בשטר שיש בו קנין. וקשה דבהל' ג' כתב המ"מ לפרש שם במה שכתב הרמב"ם דגם בשטרי הלואה ומכר צריכין שיהיו העדים מכירין שם שניהם דהוא בשטר שאין בו קנין. אלא שתמה שבשטר מכר לא הצריך הרמב"ם קנין. ועוד דבעיקר ההלכה קשה לפרש דמיירי דוקא בשטר שיש בו קנין דאם לא היה ברייתא שמוציאין שט"ח זע"ז ורק שבעצמנו היינו מפרשין כן המשנה היה אפשר לומר שהרמב"ם סתם כלשון המשנה. אבל כיון דבברייתא תניא שמוציאין שט"ח זע"ז ומפרש הגמ' דתליא אם כותבין שטר ללוה בלא מלוה, א"כ הי' להרמב"ם לפרש החילוק דאימתי אין מוציאין שט"ח זע"ז בשטר שיש בו קנין שאז כותבין ללוה בלא מלוה.
והנה הרשב"ם מפרש במתני' בטעמא דאין מוציאין שט"ח מזע"ז משום שהנתבע אומר זה הי' שטר שלי שלוית ממני ופרעת והחזרתי לך שטרך וזהו דלא כדמפרש בגמ' בפלוגתא דמתני' וברייתא דתליא אם כותבין שטר ללוה בלא מלוה, דזה רק לפי"מ דמפרש הגמ' שטוען הנתבע אתה כתבת השטר וחתמו לך עדים בתורת לוה, דטענה זו שייך אם כותבין שטר ללוה בלא מלוה. אבל טעמו של הרשב"ם לא תליא בזה דאפי' אם אין כותבין אלא כשהלוה והמלוה היו לפני העדים וראו ההלואה מ"מ הא יכול לטעון הנתבע שהוא הי' המלוה והחזיר לו שטרו כשפרע לו. והטור והמחבר בחו"מ סי' מ"ט ס"ז הביא טעמו של הרשב"ם וכתב המחבר אם יש בהשטר קנין דאז כותבין ללוה בלא מלוה. והשיג עליו הרמ"א וכתב דבריו סותרים זא"ז דלפי האי טעמא אין חילוק בין שטר שיש בו קנין או אין בו קנין. ועיין מה שכתבו בזה הש"ך והט"ז שצירפו ב' הטעמים וכתבו שטעמו של הרשב"ם אינו מספיק. דלמה לא קרע השטר ולמה החזירו שלם שיוכל לתבוע ממנו. וע"כ צריך לטעם הגמ' ומה דלא סגי בטעמא דגמ' כתב הש"ך דנ"מ אם יאמר הנתבע ידעתי מהשטר והי' שטר שלי שלוית ממני. ומשום דקיי"ל דכותבין ללוה בלא מלוה לא חששתי להחזירו שלם כיון שאין גובין בו. ולכן דוקא בשטר שיש בו קנין. ובאופן זה כתב הט"ז ודבריהם דחוקים שכתבו הרשב"ם והטור טעם אחר דלא כטעם הגמ' משום שאם יאמר הנתבע באופן זה שכתבו והי' להם לכתוב טעם הגמ' וגם אופן זה.
וליישב דעת הרמב"ם שלא כתב דהוא דוקא בשטר שיש בו קנין נראה דהנה באמת דברי הגמ' קשה דמה מהני מה דסברה מתני' דכותבין שטר ללוה בלא מלוה. דזהו דוקא באלו שאין שם הלוה כשם המלוה. אבל באלו ששמותיהן שוין איך יכתבו העדים להלוה ולא יחושו שמא בשטר זה יוציאו ממון מיוסף בן שמעון הב'. ואי דנימא דמשום זה גופא יכתבו לו משום שיודעים שב"ד לא יוציאו ממון. קשה דהא למ"ד אין כותבין מוציאין בשטר מזה על זה. וא"כ ה"נ כיון דשמותיהן שוין מודה גם מ"ד דכותבין דבזה אין כותבין. א"כ ה"נ למה לא נימא בזה דמוציאין משום שאין כותבין ללוה בלא מלוה. ואולי יש לחלק דלמ"ד דבשום שטר אין כותבין ללוה בלא מלוה שפיר מוציאין מזע"ז. אבל למ"ד דבכל שטרות כותבין ללוה א"כ בשמותיהן שוין בסברא הפשוטה א"א להוציא מזה על זה. וכיון דלא מצינו על זה תקנה מיוחדת דבשמותיהן שוין לא יכתבו ללוה בלי מלוה. למה לא יכתבו העדים גם בשטר זה ללוה בלא מלוה כיון דודאי לא יגבו בשטר זה. ונמצא דהשטר אינו אלא לזכרון דברים בין הלוה והמלוה בעצמם.
אכן כל זה הוא אם בכל השטרות כותבין ללוה בלא מלוה. אבל אם בסתם שטר שאין בו קנין אין כותבין ללוה עד שיהי' מלוה עמו. וממילא בשטר כזה גובין גם בשמותיהן שוין. ורק בשטר שיש בו קנין כותבין ללוה בלא מלוה א"כ בשמותיהן שוין ראוי לעדים שלא יכתבו גם בשטר שיש בו קנין. דשמא יהיו ב"ד דלא גמירי ויגבו גם בשטר זה ששמותיהן שוין. ולא ידעו החילוק דבשטר שיש בו קנין כותבין ללוה בלא מלוה. ועוד אפי' בלא טעם זה אין צריכין לכתוב כיון דבסתם שטר אין כותבין ללוה בלא מלוה. ורק בשטר שיש בו קנין כותבין. וכיון דטעם זה לא שייך בשטר ששמותיהן שוין למה יכתבו, ונמצא דבשטר ששמותיהן שוין אין חילוק בין שטר שאין בו קנין לשטר שיש בו קנין. ובשניהם אין צריכין העדים לכתוב ללוה בלא מלוה.
והנה מה דאמר דמתני' וברייתא פליגי אם כותבין שטר ללוה בלא מלוה אין לומר דקאי על שטר הקנאה דלמה לא יכתבו כיון שהקנה בקנין ונשתעבדו נכסיו מעכשיו. וע"כ דכונת הגמ' בשטר שאין בו קנין וכונת הגמ' דמתני' סברה דכותבין כאביי דעדיו בחתומיו זכין לו וברייתא סברה כרב אסי דאין כותבין אלא בשטר הקנאה. ולכן בשטר ששמותיהן שוין אפי' בשטר הקנאה אין כותבין ללוה עד שיהי' מלוה עמו וכמו שכתבנו. וא"כ מיושב דעת הרמב"ם דלהלכה סובר דאין להעמיד המשנה דתנן דאין מוציאין שט"ח מזע"ז שלא כהלכה ולומר דסברה כאביי כיון דקיי"ל כרב אסי. ולכן ע"כ טעמא דמתני' דאין מוציאין אינו משום דכותבין שטר ללוה בלא מלוה, אלא כטעמו של הרשב"ם שיאמר לו לוית ממני והחזרתי לך השטר ואף דיש טענה למה החזיר לו השטר ולא קרעו אפשר שיטעון שהאמין לו והוא חשב להלות לו פעם שני דחייס אפשיטי דספרא ואף דלהלכה שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו אפשר שלא ידע הדין ואטו כו"ע דינא גמירי. ולכן ע"כ לרב אסי נאמר דבהך סברא פליגי מתני' וברייתא אם יכול לטעון כטעמו של הרשב"ם. או דאינו יכול לטעון כן שהיה לו לקרוע. וקיי"ל כמתני' ובכל גווני אין מוציאין וכטעמו של הרשב"ם.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה