אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק יז · הלכה ח

הלכה ה

יורש קטן שהיה שט"ח לאביו ויצא עליו שובר אחר מיתת אביו אין קורעין את השטר ואין מגבין בו עד שיגדלו היתומים שמא שובר זה מזוייף הוא ולפיכך לא הוציאו הלוה בחיי אביו.
כתב המ"מ דהר"י מיגש כתב דאפי' לא תבע האב חוב זה בחייו חוששין לשובר זה מפני שהיה ללוה להזמין המלוה בב"ד ולכפותו לקרוע השטר, ויש אומרים דדוקא כשיש עדים שתבעו בחייו, ואם לא אין חוששין דמה יעשה זה כשאמר לו המלוה אבד שטרי ועל כרחו פרע וקיבל שובר ולזה הסכים הרשב"א עכ"ד המ"מ, והנה טעמם של החולקים על הר"י מיגש הוא לכאורה ברור ומדברי הרמב"ם משמע כהר"י מיגש דהא סתם ולא פירש שתבעו המלוה איברא דאין הוכחה גמורה כיון דגם הגמ' אמר כן בסתם, אך באמת עיקר האוקימתא בגמ' ג"כ אינו מיושב דלא הו"ל להגמ' למיסתם והו"ל לפרש דבכה"ג מיירי בפרט דבגמ' מייתי עובדא ולא הוזכר שתבע האב בחייו.
ונראה דהנה המ"מ הביא עוד ד' הרשב"א שכתב ואפי' מתקיים בחותמיו ואפי' מפי העדים שאמרו אנו חתמנוהו ונקב יש בו בצד אות פלוני אין מקבלין מהן לפי שאין מקבלין עדים שלא בפני בע"ד, ומוכח מד' הרשב"א דדוקא שאינו מקויים ובאין עכשיו לקיימו, אבל אם הוא מקויים בב"ד לא אמרינן שמא מזוייף הוא. וא"כ אפשר ליישב מה שהקשו החולקים דמה יעשה זה אם אמר לו המלוה אבד שטרי משום דמה דאמרינן שהיה לו להוציאו בחייו יש בזה בכלל שהיה לו לקיימו בב"ד שהיה לו לחוש שמא ימותו העדים או ילכו למד"ה ולא יוכל לקיימו. ואף דדברי הר"י מיגש שכתב שהיה לו להזמין המלוה ולכפותו לקרוע השטר אינם מיושבים אבל עכ"פ עיקר הדין מיושב דאינו צריך לאוקמי באוקימתא. ומשום זה סתם הרמב"ם דהא לא כתב יצא עליו שובר מקויים בב"ד ומסתמא כל שטריו אינו מקויים וצריך לקיימו.
והנה במה שכתב הרשב"א דאפי' מתקיים מפי העדים ואפי' אמרו אנו חתמנוהו אין מקבלין מהן לפי שאין מקבלין עדים שלא בפני בע"ד. הקשה הב"י דהא מקיימין את השטר שלא בפני בע"ד. ועיין מש"כ בזה הקצוה"ח בסי' ק"ז סעיף ט"ז דהרשב"א לשיטתו דסובר דטעמא דמקיימין את השטר שלא בפני בע"ד משום דעל כת"י הן מעידין, אבל אם היו מעידין על מנה שבשטר לא הוי מהני שלא בפני בע"ד. וא"כ הכא מה שמעידין שחתמו זה הוי כאילו מעידין על מנה שבשטר, ודבריו ברורין. ובעיקרם כתב כן הרשב"א בעצמו על הך דינא דשובר שיצא על שטר היתומים בתולדות אדם סי' שע"ו ששם הוא המקור לדברי הרשב"א בטעמא דמקיימין את השטר שלא בפני בע"ד כמש"כ הב"י אלא ששם כתב לענין אם העדים מעידין שזוכרין הפרעון, והקצוה"ח הוסיף דגם באופן שהביא המ"מ הוי על מנה שבשטר. אכן גם לשיטת התוס' דטעמא הוא דמשום דקיום שטרות דרבנן לא החמירו רבנן שלא לקיים שלא בפני בע"ד יש לומר דזה דוקא בדין קיום שטר שאם לא יקיימו אותו ילכו העדים ולא יוכל לגבות, אבל גבי שובר כיון דגם אם לא יקיימו אותו, לא יהי' להלוה היזק דהא אמרינן שאין גובין בהשטר אלא שאין קורעין אותו עד שיגדלו היתומים, וכיון דמעיקר הדין אין מקבלין עדים שלא בפני בע"ד לכן גבי שובר אין מקיימין, אך זה אינו מיושב דא"כ למה לן טעמא בשביל שלא הוציאו בחיי אביהן דהא בלא זה כיון דהיתומים הן קטנים אין מקיימין שלא בפני בע"ד.
ואפשר לומר דנצרף שתי הטעמים טעמו של הרשב"א דהא דמקיימין שלא בפני בע"ד הוא משום דעל כתב ידן הן מעידין, וטעמן של התוס' משום דקיום שטרות דרבנן, ומשום דטעמו של הרשב"א אינו מספיק דהא קיי"ל בכתובות דף כ"א כחכמים דעל מנה שבשטר הן מעידין ומשו"ה אין צריכין לצרף עמהן אחר וגם בכה"ג מקיימין שלא בפני בע"ד, ע"כ צריך לומר כטעם התוס' משום דקיום שטרות דרבנן, אלא דיש לומר כמש"כ דזה לא שייך אלא בשטר ולא בשובר, ובשובר יהי' תלוי אם על כתב ידן הן מעידין, יהי' אפשר לקיים שלא בפני בע"ד ויהיו צריכין לצרף עמהן אחר, ולפי"ז יהי' מיושב מה דאמר בגמ' וברמב"ם הטעם מדלא הוציאו בחיי אביהם ולא אמר טעמא דבשובר אין מקיימין שלא בפני בע"ד, דמהני הך טעמא דאפי' אם יצרפו אחר, או יעידו שניהם על כתב ידן של שניהם דאז בודאי על כתב ידן הן מעידין והי' הדין דמקיימין גם שובר שלא בפני בע"ד וכד' הרשב"א, מ"מ הכא אין מקיימין בשביל שלא הוציאו בחיי אביהם.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה