אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק יד · הלכה ו

הלכה ג

הוציא עליו שטר מקויים ואומר הלוה מזויף הוא ומעולם לא כתבתיו או שטר אמנה הוא ואמר המלוה כן הדברים אבל שטר כשר היה לי ואבד אע"פ שהמלוה הוא ששבר את שטרו ואילו רצה אמר אינו מזויף שהרי נתקיים בב"ד אינו גובה בו כלום אלא נשבע הלוה היסת ונפטר שהרי זה השטר כחרס הוא חשוב.
כתב המ"מ ופירשו רבינו במקויים וכו' אבל דעת הרמב"ן והרשב"א הוא ששטר זה בשעה שהודה המלוה שמזוייף הוא לא היה מקויים וכו' אבל אם קיימו ואחר מכן הודה נאמן מדין מיגו עכ"ל. והכ"מ הביא דברי המ"מ במה שהביא מד' הרמב"ן והרשב"א וכתב ע"ז ואני אומר שאין נראה כן מפשט ד' רבינו. ודבריו תמוהים שהרי כתב המ"מ בפירוש ופירשו רבינו במקויים, אח"כ ראיתי בד' המל"מ בהל' א' שכתב ומ"ש בכ"מ ואני אומר שאין נראה כן מפשט ד' רבינו. גם ה"ה כתב אבל דעת הרמב"ן כו' להודיע שאין כן דעת רבינו. והמדפיסים הכניסו ד' המל"מ שלא במקומם. ולפלא שלא הזכיר מה שכתב המ"מ ופירשו רבינו במקויים. וכן בפט"ו מה' טוען ונטען הל' ט' כתב המ"מ ושניהם פירש אותם רבינו בששטר זה הוא מקויים ויש מפרשים שעדיין אין השטר מקויים ובקרקע נזקקין לו לקיימו.
והנה בד' המ"מ מבואר דהרמב"ן חולק על הרמב"ם בתרתי א' דמיירי דווקא בשטר שאינו מקויים, אבל בשטר מקויים גם רב יוסף מודה דנאמן במיגו וזהו משום דסובר דאמרינן מיגו להוציא כמו שהאריך שם בקדושין בהך סוגיא. עוד חולק על הרמב"ם בזה שכתב הך דינא בשטר מקויים בין כאן גבי שטר חוב בין בשטר מכירה דקיי"ל הלכתא כוותי' דרבה בארעא דנאמן ופסק כן בפט"ו מהל' טוען שכתב ג"כ בשטר מקויים. ומוכח דבשטר שאינו מקויים לא מהני המיגו אף שהוא להחזיק. והרמב"ן מפרש דמיירי בשטר שאינו מקויים ובקרקע מקיימין השטר כדי שיהיה נאמן במיגו. והנה בטעם מחלוקתם בשטר מקויים אי נאמן בשטר חוב הוא פשוט דהרמב"ם סובר דלא אמרינן מיגו להוציא. והתוס' בריש ב"מ כתבו דכאן הוא מיגו דאי בעי שתיק ומהני אפי' להוציא ולרב יוסף כתבו משום שהוצרך לשקר תחלה. אבל בדעת הרמב"ם הביא בכסף נבחר דסובר דהוא מטעם מיגו להוציא כמו שכתב בפיהמ"ש פ"י דשביעית משנה ה' בהך דינא וז"ל שאין לנו לומר מיגו אלא לפטור האדם מחוב לא שיגבה אחרים בטענתו וזה עיקר אמת עכ"ל.
ובטעם מחלוקתם בשטר שאינו מקויים דסובר הרמב"ם דאפי' בקרקע דהוא להחזיק לא מהני נראה דסובר דזה הא ודאי דאם יטעון שטר הי' לי ואבד ויעשה בפני ב"ד שטר מזוייף מכוון שאפשר לקיימו דאינו נאמן משום זה בטענת שטר הי' לי ואבד דזה אינו מיגו מה שיכול לזייף. דלא מצינו מיגו אלא בטענה שיכול לטעון ולא במה שיכול לזייף. ולכן יש חילוק דאם הביא שטר מקויים וטען הא שטרא אף שהמערער אומר שטרא זייפא הוא מ"מ אינו צריך אלא לעמוד בטענתו וכבר יש על השטר דין שטר. אבל כשהשטר אינו מקויים עוד אין על השטר דין שטר. ומה שהי' יכול להביא עדים ולקיימו זהו כמו שהראה עכשיו בב"ד שהוא יכול עתה לזייף שטר. שלהביא עדים לקיים בשקר אינו טענה אלא כמו זיוף מחדש דלא הוי מיגו של טענה טובה.
איברא שהי' אפשר לומר בטעמו של הרמב"ם כמש"כ הרמב"ן לשיטתו במה שחולקין רבה ורב יוסף דטעמא דרב יוסף שאין ב"ד נזקקין לקיימו דחספא בעלמא הוא ואין ב"ד נזקקין לקיים החרס כדי שיהי' לו מיגו וא"כ יש לומר דהרמב"ם סובר דהך סברא קיימת בין לרבה בין לרב יוסף ולכן דוקא בשטר מקויים, ומ"מ נראה יותר כמש"כ דהך סברא שכתב הרמב"ן לרב יוסף אינם ברורה כ"כ שנאמר כן להלכה בין בשט"ח בין בקרקע דאי מעיקר הדין הוי מיגו אם הי' אפשר לקיימו למה לא יבררו ב"ד אם היה לו מיגו או לא.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה