אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ח · הלכה ה

הלכה א

אסור לקנות פרי הפרדס קודם שיגמר ויתבשל מפני שזה שמוכר בזול עתה בעשר הוא פרי ששוה עשרים כשיגמר נמצא התוספות בשביל ההקפה, אבל אם קנה עגל בזול והיה אצל הבעלים עד שיגדיל ה"ז מותר שהרי אם מת או כחש ברשות הלוקח הוא והכחש והמיתה דבר מצוי תמיד.
השגת הראב"ד. אסור לקנות פרי הפרדס כו' אבל אם קנה עגל עד דבר מצוי. א"א זהו פירוש בתורי דנפיש פסידייהו ואיננו נכון עכ"ל.
המ"מ כתב על מה שכתב הראב"ד ואיננו נכון, ולא ביאר למה איננו נכון ואפשר שהוא ז"ל סובר שאם כך היתה הכונה לא היה להם להזכיר תורי אלא בהמה ויש לומר דלרבותא נקט תורי אע"פ שיש הפרש בין עגל לשור, וכתב על זה הלח"מ וקשה למה נקט רבינו עגל ולא שור כלשון הגמ' כיון דהגמ' נקטיה לרבותא, והנה כבר ציינתי בהגהותי לחדושי הרמב"ן דע"כ יש כאן חסרון בדברי המ"מ דלפי לשונו אין כלל הבנה לדבריו דמה משמיענו בזה שיש הפרש בין עגל לשור ומה מתרץ בזה מה דאמר בגמ' תורי ולא בהמה, ולכן יש כאן חסרון וצ"ל שיש הפרש "גדול" בין עגל לשור והיינו דשור זכר חשוב יותר מבהמה נקבה לכן יש הפרש גדול בין עגל לשור, ומכיון שהרמב"ם כתב עגל ולא עגלה מובן שלכשיגדל הוא שור והוא פשוט.
והנה הרמב"ן בחדושיו כתב על פי' הר"ח שהוא כד' הרמב"ם וז"ל ומקשים בלאו הכי נמי שרי כיון שיש לו וממילא קא רבי איכא למימר לא ממילא קא רבי אלא במזונותיו של מוכר ובטרחו ועמלו וטרחו והוצאתו נפישי לפיכך אם קבל עליו אחריותו אסור ואין כל זה מספיק דהא היכי ליתסר כלל הרי הוא מכור מעכשיו עכ"ד, וכתבתי ע"ז בהגהות לא אבין תמיהתו דכיון דהמוכר צריך ליתן מזונות א"כ ע"כ או שהתחייב בשביל המעות או דהוא מכירה על אחר שיגדל וכמו בפרדיסא, ואולי דהוא הולך לשיטתו דגם בפרדיסא מתיר אם הוא מוכר בסתם ואינו מפרש סאה לדינר ולכן כאן במכר לו עגל דהוא מכירה בסתם סובר דבודאי גם בלא סברא דנפיש פסידייהו מותר, אבל הרמב"ם הרי אינו סובר גבי פרדיסא כהרמב"ן ולכן מיושב פירושו.
והנה הרמב"ן הוכיח לחלק בין מוכר בסתם ובין מוכר לדינר לסאה מהא דתניא מה שעיזי חולבות מכור לך מותר ותניא בתוספתא אומר אדם לחבירו הילך מאתים זוז על מה ששדך עושה ובלבד שלא יאמר לו מארבע בסלע בסאתים בסלע, ולא סיים הרמב"ן דבברייתא דעיזי חולבות נמי תניא מה שעיזי חולבות בכך וכך אסור, אכן המ"מ כתב בפ"ט הל' י' לחלק בין קישואין ואבטיחים לפרדיסא משום דבפרדס יש עבודה גם כשגדלים הפירות משא"כ בשדה וכמו גבי קישואים, ומה שכתב הרמב"ן מההולך לחלוב את עזיו קשה דהא מסיק שם בגמ' דאף דשם אם אמר מה שעזי חולבות בכך וכך מכור לך אסור מ"מ גבי קרי דגינאה מותר ומשום דגבי קרי מיניה קא רבו וגבי חלב לאו מיניה קא רבו וא"כ גבי פרדיסא דג"כ מיניה קא רבו צריך להיות מותר אפי' אם אמר בכך וכך וא"כ מה מתרץ דמיירי שאמר בכך וכך, ומוכח ע"כ כתי' המ"מ דגבי פרדס יש עבודה וכנ"ל ודברי הרמב"ן צ"ע, ולכאורה אפשר לומר דבמסקנא אמרינן בזה איכא דאמרי אמר רבא ובתחילת המימרא גרסינן אמר רב, וא"כ על רב שפיר מתרץ אבל זה אי אפשר דכיון דאמר איכא דאמרי א"כ או דבתחילה נמי צ"ל רבא או דבסוף נמי רב, ובדק"ס הגירסא בתחלה רבא וכן הוא ברי"ף, וזה ודאי דהלכה כאיכא דאמרי וכן הביא הרי"ף רק מימרא דרבא להאיכא דאמרי והביא חילוק הגמ' בין קרי דמיניה קא רבו ובין חלב דלאו מיניה קא רבו.
איברא שהתוס' בדף ס"ד כתבו ג"כ ועוד יש לומר דרב לא אסר פרדיסא אלא דוקא באומר לו כך וכך הינין מכור לך אבל אם מכר לו הן רב הן מעט מה שיגדל מודה רב דשרי, אבל התוס' סיימו דלאיכא דאמרי דשרי רבא אפי' באומר בכך וכך כיון דממילא קא רבו איכא לאוקמי בפרדיסא כשעדיין לא יצא הפרי כלל, אח"כ ראיתי שהרשב"א בהא דפרדיסא הביא פירש"י והקשה דמ"ש ממה שעיזי חולבות מכור לך דמותר ולא עוד אפילו אמר לו כך וכך בכך וכך מכור לך מותר כל היכא דרבו מיניה כדלועים ופירות דכי פסקת להו לא אתו אחריני בדוכתייהו וה"נ גבי שדה בתוספתא פ"ו אומר אדם לחבירו הילך מאתים זוז על מה ששדך עושה ובלבד שלא יאמר לו מד' סאין בסלע סאתיים בסלע [פי' דכיון דבשדה עוד ליתנהו לפירות כלל אסור באמר כך וכך בכך וכך, אבל בלא אמר כך וכך אפי' בשדה מותר] ויש לומר דכל היכא דאיתנהו לפירות גמורים ראויים ללקיטה כההיא דכוורת ועזים שרי דהא יש לו וכל שיש לו שרי והיכא דליתנהו כלל נמי שרי והיינו מה ששדה עושה אבל היכא דצמחו ולא נגמרו א"נ דהוי סמדר ולא נגמר ללקיטה הוי ליה כאגר נטר ליה וכל זה אינו שוה לי, אח"כ הביא דברי הראב"ד והקשה עליו, אח"כ כתב והרמב"ן ז"ל פי' כשפירש כך וכך גם זה אינו מתישב דאין זה בכלל לשון פרדיסא שהכל תלוי בקציצה אם קצץ כך וכך בכך וכך והוה לי' לפרושי ועדיין צריך תלמוד עכ"ל ואינו מובן כלל שמתחילה בקושיתו כתב בפי' ולא עוד אפי' אמר לו כך וכך בכך וכך מכור לך מותר בדלועין ופירות, וא"כ מה הביא לבסוף פי' הרמב"ן דמיירי כשפירש כך וכך וכתב על זה דאינו מתישב משום דאין זה לשון פרדיסא והוה ליה לפרושי, דהא בעצמו כתב למעלה דאפי' אמר לו כך וכך מותר בדלועין ופירות וא"כ ה"נ ענבים גבי פרדיסא וא"כ עיקר התי' להלכה אינו מיושב ולמה כתב רק דאינו מתישב משום דהו"ל לפרושי.
ונראה דהרמב"ן כתב שם מקודם על פי' רש"י ושגם הערוך פירש כן וז"ל וקשה לן אי הכי אמאי אסר רב הא תניא לעיל מה שעזי חולבות מכור לך מותר אע"ג דשוו טפי ותניא נמי בתוספתא גבי שדה אומר אדם לחבירו הילך מאתים זוז וכו' ונראה שהם מפרשים דהתם שפסקו קודם שצמחו והכא כשהם בוסר דהא מתחזי מהשתא רווחא דפירי וכיון דליכא אלא חשש קילקול מיחזי כאגר נטר ליה, ואם נעשו פירות גמורין ודאי מותר כדאמרן לעיל גבי גננא ואין פי' זה מחוור ועוד שנו בתוספתא היו לפניו מאה כור אומר לו קמה זו עשויה עליך במאה של זהב מותר מכור כך וכך אסור, לפיכך נ"ל דהכא בשאמר לו מה שפרדיסי עושה מכור לך מסאה לדינר אלא מקבל עליו לשכור פועלים ולבצור ואם היה חומץ כגון ענבי דאקרום או קלקול אחר שיקבל אותו ובלבד שיתן לו סאה בדינר, ורב אסר כיון דקצץ ושמואל סבר כיון דמקבל עליו תיוהא שרי וההיא דקתני מסאה בסלע אסור בשלא קיבל עליו תיוהא כלל, א"נ בשאר פירי מודה שמואל דלא שייך בהו תיוהא עכ"ל.
והנה המעיין בדברי הרמב"ן יראה שלא הסכים לתי' התוס' בסוף דבריהם דבפרדיסא מיירי כשלא יצא עדיין הפרי כלל משום דאיתא בתוספתא דגם בשדה מותר ומפרש הא דשדה כשלא יצא עדיין הפרי לכן כתב לדעת רש"י שיש שלשה חילוקים אם לא יצא עדיין הפרי כלל מותר ואם הם כבר פירות גמורים ודאי מותר כי הא דגננא והיכא שיצאו קצת והם בוסר דניכר הריוח בזה פליגי רב ושמואל, ועל זה כתב ואין פי' זה מחוור והיינו דלא ניחא ליה לעשות ג' חילוקים והיכא שיצאו קצת גרע מהיכא שלא יצאו כלל, אבל במה שכתב לדעת רש"י דהיכא שהן כבר פירות גמורים כמו ההיא דגננא ודאי מותר בזה אינו חולק הרמב"ן על האיכא דאמרי דאמר רבא דאפי' אמר כך וכך מותר כיון דממילא קא רבו.
ובהא דפרדיסא לא דמי להא דקרי דגינאה, דקרי דגינאה דשרי רבא אפי' אם אמר כך וכך כבר נגמרו הפירות לגמרי ואפשר ללקטן אלא שכל זמן ששוהין בארץ מתגדלים יותר אבל בהא דפרדיסא מפרש שהענבים עוד לא נגמרו והם סמדר ובזה סבר רב דאסור ולזה מפרש הרמב"ן דדוקא באמר לו כך וכך בכך וכך כיון דלא ניחא ליה במה שכתב לדעת רש"י שיש ג' חילוקים וכיון דמהתוספתא מבואר דכשעוד לא צמחו כלל מותר אם לא אמר לו כך וכך כ"ש כשכבר יצאו קצת ולכן מעמיד הא דפרדיסא באומר לו כך וכך, והרשב"א לא ניחא לי' בתירוצו דהוי לגמ' לפרש כן ולכן כתב מקודם תירוצו של הרמב"ן שיש שלשה חילוקים וכתב וכל זה איננו שוה לי משום דגם הוא סובר דלא מסתבר לומר דיצאו קצת אסור יותר מלא יצאו כלל ושפיר הביא תירוצו של הרמב"ן דבהא דפרדיסא באמר כך וכך אסור אלא שכתב דהו"ל לפרושי.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה