אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ו · הלכה ד

הלכה ג

המלוה את חבירו על השדה ואמר לו אם לא תחזיר לי מכאן עד שלש שנים הרי הוא שלי הרי זה לא קנה מפני שהיא אסמכתא, לפיכך מנכה כל הפירות שאכל מפני שהוא רבית של תורה, אבל אם אמר לו המוכר אם לא אחזיר לך עד ג' שנים קנה אותה מעכשיו והביא לו בתוך שלש אין לו פירות הביא לו לאחר שלש הרי כל הפירות ללוקח.
השגת הראב"ד. המלוה את חבירו על השדה ואמר לו, עד מפני שהוא של תורה. א"א אין הדעת מקבלת שיהא זה רבית קצוצה, אלא כי אמר ר"נ הדרא ארעא והדרי פירא דינא קאמר דאיהו לא יהיב ליה מידי ורבה בר רב הונא הוה ס"ל אע"ג דמדינא הדרא אי תפיש להו כאבק רבית דמי ולא מפקינן מיניה, ורבינא דחשיב ואפיק להו לאו משום רבית אלא משום גזילה, אבל אי מחל להו והדר תבעינהו תו לא הדרי דרבית מאוחרת היא ותו לא קשיא מידי דרבינא אדרבינא עכ"ל.
כתב המ"מ וז"ל ומה שכתב שכל שלא קנה והוא אסמכתא שהיא רבית קצוצה כך היא דעת ההלכות ורובי המפרשים מההיא דרבינא דחשיב ואפיק פירי ובהשגות וכו' ולא ראיתי לאחד מהמפרשים מסכים עמו דודאי משמע שכל הסוגיא היא משום רבית עכ"ל, והנה השוה המ"מ שיטת הרמב"ם לשיטת הרי"ף ואינו בדקדוק כלל דשיטת הרי"ף היא דמשכנתא בלא נכייתא באתרא דמסלקי הוי רבית קצוצה ולמד כן מהא דרבינא דחשיב ואפיק פירי, וכיון דאפיק בזביני כ"ש בהלואה, ולכן הוצרך לאוקמי מה דאמר רב אשי במשכנתא באתרא דמסלקי דסלוקי בלא זוזי אפוקי הוא דזהו במשכנתא בנכייתא, אבל שיטת הרמב"ם דבמשכנתא בלא נכייתא באתרא דמסלקי יש חילוק בין שדה לבית וחצר דבשדה הוי אבק רבית ובבית וחצר הוי רבית קצוצה וכמו שכתב בהל' ז', ולכן כתב דין סלוקי בלא זוזי אפוקי הוא בפ' ז' הל' א' במשכנתא בלא נכייתא בשדה דסובר דהוי אבק רבית, והתימה על הב"י בסי' קס"ד שכתב ג"כ באופן זה וז"ל וכתב הרא"ש והדרי פירי, אותן שאכל תוך ג' שנים מטעם רבית אכלם ואינו מחזיר, והרא"ש לטעמיה דס"ל כרש"י ותוס' דמשכנתא בלא נכייתא אפי' באתרא דמסלקי אבק רבית היא ואינה יוצאה בדיינין, אבל הרמב"ם כתב בפ"ו מה"מ דרבית קצוצה הוי, וכן דעת הרי"ף וכמ"ש בסי' קע"ב ולדעתם מחזיר כל פירות שאכל בין תוך ג' בין אחר ג' עכ"ל, והשוה ג"כ שיטות הרי"ף והרמב"ם ובאמת א"א לדמות אותם בהלכה שלפנינו, דע"כ הם מטעמים שונים וכמו שנבאר.
והנה אם הי' אפשר לומר דעכ"פ כאן בהלכה שלפנינו הם שוים לדינא דמחזיר כל הפירות לא הי' קשה כ"כ על המ"מ והב"י אבל באמת יש חילוק גדול לדינא דלשיטת הרי"ף דמשכנתא בלא נכייתא באתרא דמסלקי הוי רבית קצוצה, א"כ כאן מה דמחזיר הפירות הוא מדין משכנתא ואם הלוהו על שדהו ועשה שדהו משכנתא ואמר אם אי אתה נותן לי עד ג' שנים הרי היא שלי הרי הוא מחזיר בין מה שאכל אחר ג' שנים דהוי משום אסמכתא ובין מה שאכל תוך ג' שנים משום שאכלם במשכנתא בלא נכייתא והוא רבית קצוצה, אבל הרמב"ם הא סובר דבמשכנתא בלא נכייתא בשדה הוי אבק רבית, וא"כ מה שכתב גבי הלוהו על שדהו דמחזיר כל הפירות שאכל ומשמע גם הפירות של תוך ג' שנים מוכח דאינו מפרש דהלוהו על שדהו היינו שעשה שדהו משכנתא דא"כ תוך ג' שנים לא הוי אלא אבק רבית והרא"ש בהך מתני' דהלוהו על שדהו מפרש להדיא שהוא במשכנתא, וכתב זה בטעמא דכאן אמרינן דאם אמר לו מעכשיו מהני, ובנדרים דף כ"ז אמרינן דדוקא בקנו מיניה בב"ד חשוב מהני מעכשיו לסלק אסמכתא, אבל הרמב"ם ע"כ אינו מפרש כן אלא הלוהו היינו בלא משכנתא, והרמב"ם מדייק בפ' זה ובפ' ז' לכתוב במשכנתא הלוהו ומשכן לו שדהו, ולהרמב"ם לא קשה קושיית הרא"ש דהא סובר בפי"א מה' מכירה הל' ז' דבאמר לו קנה מעכשיו לא צריך ב"ד חשוב, ועיין מה שכתבתי שם בהל' י"ג.
והנה דעת הרא"ש דמה דאינו אוכל אחר ג' שנים מדין אסמכתא לא קניא אינו משום רבית, אלא דכיון דלא קני ומחילה בטעות לא הוי מחילה הוי גזל, אבל דעת הרמב"ם דמה דאמרינן דפירי הדרי הוא משום דהוי רבית קצוצה ויוצאה בדיינין, והחילוק בין משכנתא בלא נכייתא בשדה דאינו אלא אבק רבית משום דאין השכר בטוח דשמא לא יהיו פירות, וגבי אסמכתא דהוי רבית קצוצה, כתב הרמב"ם דגבי משכנתא בלא נכייתא הקנהו השדה לפירותיה וכונתו דא"כ אין נתינת הרבית בשעת אכילת הפירות אלא בשעת עשיית המשכנתא ואז לא הי' השכר ודאי, אבל גבי אסמכתא כיון דלא קנה השדה והתנה עמו שיאכל הפירות א"כ נתינת הרבית הוא בשעת אכילת הפירות ואז הא השכר ודאי, ונמצא דלשיטת הרמב"ם לא בעינן שהקציצה תהי' על ודאי שכר אלא דבשעת לקיחת הרבית יהי' ודאי שכר, אבל אם בשעה שלוקח וזוכה בהשכר אינו ודאי שכר אז לא הוי רבית קצוצה, ולכן במשכנתא בלא נכייתא דבעת שמקנה לו הגוף לפירות אינו ודאי שכר לא הוי רבית קצוצה. וראיתי אח"כ בספרו של אדמו"ר שביאר כן.
ובמה דסובר הרמב"ם דמה דמחזיר הפירות אינו משום שאכל פירות שאינם שלו אלא מדין רבית קצוצה, לכאורה קשה דכיון דהתנו שאם אינו נותן לו המעות עד ג' שנים תהי' שלו, ורק משום דאסמכתא לא קניא, וא"כ למה יהי' רבית קצוצה מה שאכל אחר ג' שנים, ולמה לא נימא דמה שאמר לו למלוה שיאכל הפירות הוא משום שהי' סבור דהקנין חל, וא"כ לא נתן לו הפירות לשם רבית אלא לשם שיהיו שלו, אך לא קשה דכיון שהלוהו על השדה ע"מ שיאכל פירות השדה, א"כ כשיאכל הפירות כל זמן שלא ישלם לו המעות הם רבית קצוצה, אלא שהוסיף עוד ואמר שאם אין אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים יהיה השדה שלי וכיון דאמרינן דאסמכתא לא קניא ולא גמר הלוה והקנה לו את השדה א"כ התנאי הראשון נשאר בתקפו גם אחר שלש שנים שכל זמן שלא יחזיר לו המעות יאכל הפירות, ולכן הם רבית קצוצה בין קודם ג' שנים בין אחר ג' שנים.
במה שכתבתי דהרמב"ם סובר דכל הפירות שאכל הם רבית קצוצה בין קודם ג' שנים, בין אחר ג' שנים, הנה לכאורה אין סברא לומר דהוי רבית קצוצה אלא על פירות שאכל אחר ג' שנים, כיון שהוא משום שהקנה לו השדה והקנין הוי אסמכתא ולא גמר והקנה לו, ומ"מ התנאי הראשון שיאכל הפירות עד שישלם לו הוא תנאי בין על קודם ג' שנים בין על אח"כ, ומ"מ איכא נ"מ דקודם ג' שנים דאוכל מדין משכנתא בלא נכייתא שהקנהו השדה לפירותיה, א"כ עיקר נתינת הרבית הוא בשעת עשיית המשכנתא והשכר אינו בטוח לכן לא הוי רבית קצוצה, אבל אחר ג' שנים כיון שהקנהו השדה לגמרי א"כ אין כאן תנאי על הקנאת השדה לפירותיה אלא על הקנאת השדה לגמרי, וכיון דהוי אסמכתא לא גמר והקנה לו ומ"מ עיקר התנאי הראשון שאמר לו שיאכל הפירות כל זמן שלא ישלם לו הוא בתקפו, ונמצא דאחר ג' שנים נשאר התנאי רק שיאכל הפירות כל זמן שלא ישלם לו, ובלא הקנאת השדה לפירותיה, ולכן הרבית הוא בשעת אכילת הפירות וזהו רבית קצוצה כמו שבארתי שם, והי' אפשר לומר דכן הוא כונת הרמב"ם במה שכתב לפיכך מנכה כל הפירות שאכל מפני שהוא רבית של תורה דהוא רק על הפירות שאכל אחר ג' שנים, דהא כתב הרי זה לא קנה מפני שהוא אסמכתא לפיכך מנכה וכו'. אלא דמ"מ לשון כל הפירות שאכל לא משמע כן, וכן מבואר בדברי הב"י בחו"מ סי' ר"ז סוף אות י"ג שכתב וז"ל נמצא דכל היכי דלא קנה השדה משום דהוי אסמכתא כל פירות שאכל בין תוך שלש בין לאחר שלש להרי"ף והרמב"ם רבית קצוצה הוי ויוצאין בדיינים.
אכן צריך ביאור בטעמא דמילתא כיון דהרמב"ם סובר דבמשכנתא בלא נכייתא בשדה לא הוי רבית קצוצה א"כ כל מה שאכל תוך ג' שנים הא לא אכל בשביל המכירה באסמכתא דהא לא מכר לו עד אחר ג' שנים, וע"כ דאכל בשביל המשכנתא ולמה יהי' ר"ק, ונראה דסובר דהלואה על שדהו זהו לשון משכנתא, ומשכנתא בלא נכייתא הוי קנין בהשדה לאכול הפירות, כמש"כ הרמב"ם בהל' ז', אבל כשהלוהו על שדהו ואמר לו שאם אינו נותן לו עד ג' שנים הרי השדה שלו, בזה אמרינן דכל ההלואה על שדהו לא הוי בגדר משכנתא והקנאה גוף לפירות אלא שהלוהו על זה שאם לא ישלם לו עד ג' שנים יהיה השדה שלו ועל זה מחזיקו בהקרקע ושיאכל כל הזמן הפירות ונמצא דכל הפירות שאכל הם רק בדרך רבית והוי רבית קצוצה. -השמטות ומלואים-

והנה בארנו זה על מה שכתב כאן בהלכה דזהו מסיפא דמתני', ובהל' ה' כתב כשאמר המוכר ללוקח לכשיהיו לי מעות תחזיר לי הקרקע דהוי רבית קצוצה, וזה אינו משום דין אסמכתא אלא דכיון שיכול להחזיר לו המעות א"כ לא קנה הקרקע, והפירות שאכל הוא רבית קצוצה כיון שמכר לו ע"מ שיאכל הפירות, ועיקר הטעם בזה הוא ג"כ בשביל שלא נעשה השדה משכנתא ולא הקנהו הגוף לפירות, וקשה למה כתב הרמב"ם בהל' ז' לחלק ממשכנתא למוכר באסמכתא ולא הזכיר גם מה שכתב בהל' ה' דהוא ג"כ רבית קצוצה, ואולי כתב העיקר לחלק ממשכנתא שהקנהו הגוף לפירות לאסמכתא דלא הקנהו וממילא מובן דגם בהל' ה' לא הקנהו, אלא דצריך לבאר דבגמ' גבי עובדא דאת ונוולא אחי אמר ארעא הדרא פירי רבית קצוצה הוי ויוצא בדיינים או דילמא כי אבק רבית הוי ואין יוצאין, ואמרו בזה רבה בר רב הונא ורבה דאין יוצאין ואמר ע"ז דרבינא חשיב ואפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא, ומזה למד הרי"ף דמדאפיק רבינא פירי בזביני כ"ש במשכנתא דהוי רבית קצוצה.
והנה לפי גירסתנו כל את ונוולא אחי סמכא דעתיה ולא גמר ומקני הפי' דסמכה דעתיה דכשיביא לנוולא מעות תחזיר השדה, וא"כ הוי כמו בהל' ה' שכבר כתב הרמב"ם דהוי רבית קצוצה, אבל הרמב"ם כתב בפי"א מהל' מכירה הל' י"ב מעשה באשה וכו' השיב ראובן ואמר לו אתה ופלונית קרובים כמו אחים כלומר הדבר קרוב שהיא תחזיר לך ואינה מקפדת על זו, ובא מעשה לפני חכמים ואמרו הרי זה השליח לא קנה כלום שהרי לא סמכה דעתו של קרוב זה על דברי השליח מפני שלא השיבו תשובה ברורה, ונמצא שלא גמר והקנה, וכתב הגר"א בהגהות שהרמב"ם גורס את ונוולא לא סמכה דעתיה, ולפי זה אין טעם למה יהי' חשיב רבית קצוצה דבשלמא כשמלוה על השדה והתנה אם לא יתן לו מעות עד שלש שנים יהיו שלו אמרינן דכיון דאסמכתא לא קניא נשאר הרבית על ההלואה כמו קודם ג' שנים, וכן כשמכר השדה ואמר שכשיביא לו מעות יחזיר לו השדה כיון דדרך מכירה היא שיאכל הלוקח הפירות וכיון שהתנאי שיוכל להחזיר לו המעות עושה שאם יחזיר לו המעות אין כאן מכירה והוא הלא מכר לו בדרך מכירה שיאכל הפירות, א"כ הוי כמו שיאמר לו המוכר אתה תאכל הפירות ויש לי רשות לפדות והוי כמו בבתי ערי חומה דאמר בגמ' דהוי רבית קצוצה, אבל הכא כיון שהשליח לא השיב להמוכר תשובה על מה שאמר לו ולא סמכה דעתו על תשובתו, וכתב הרמב"ם שלא קנה כלום וכיון שאין כאן מכירה כלל א"כ אין כאן ג"כ קציצה על זה שיאכל הלוקח הפירות, ומה שהניח לו אח"כ לאכול הפירות הרי אין כאן קציצה כלל ואינו אלא אבק רבית.
והנה הרמב"ם לא הביא כלל הך עובדא דאת ונוולא כאן בהל' מלוה ולא פסק בה אי הוי רבית קצוצה או אבק רבית והוא תימה שישמיט סוגיא שלימה דבהל' מכירה לא כתב אלא דלא קנה כלום, אבל מדין הפירות לא כתב שם שאין שם מקומו אבל היה לו להביא ההלכה כאן ואם דעתו שלא לפסוק כרבינא כמו שפסק הרי"ף אלא כרבה בר רב הונא הי' לו בודאי להביא ההלכה ולפסוק שהוא רק אבק רבית.
ונראה דהרמב"ם אינו מפרש דהא דאמר הגמ' ארעא הדרא פירי מאי כרבית קצוצה דמי ויוצאה בדיינין או כאבק רבית ואין יוצאה, קאי על הסוגיא דאת ונוולא אחי דלפירושו דלא סמכא דעתיה ולא קנה כלום, א"כ ודאי לא קצץ לו שיאכל הפירות, וא"כ אפי' אח"כ ירד הלוקח לשדה ואכל הפירות והמוכר שתק כיון שבשעת המכירה לא הקנה כלל ולא אמר שיאכל הפירות ודאי לא הוי רבית קצוצה וא"א שיהי' יותר מאבק רבית, אלא דכאן הוא התחלת סוגיא וקאי אמתני' דאמר לו אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי הוא שלי הרי הוא שלו, ועל זה בעי ארעא הדרא פירי מאי, אלא דקשה דהא כבר אמר רב נחמן השתא דאמור רבנן אסמכתא לא קניא הדרא ארעא והדרא פירי וא"כ מאי בעי פירי מאי איברא דרש"י בד"ה הכא כתב ופליג אדר"נ מ"מ קשה מה דבעי הגמ' בסתם ואינו מזכיר כלל הא דר"נ.
אכן נראה דהנה רש"י ור"ת חולקים בפי' התם זביני הכא הלואה, דרש"י מפרש משום רבית ור"ת מפרש דהוא מחילה בטעות, אלא דגם רש"י אינו מפרש לרב נחמן משום דהוי רבית קצוצה שכתב ומיחזי כרבית שמתחלה בהלואה בא לו וכרבית קצוצה דמי, ואין אבק רבית בדבר הלואה אלא בדבר מכר. ולשיטת הרמב"ם דפסק במכר באסמכתא דהוי רבית קצוצה, א"כ מאי קס"ד דרבא דפריך מאונאה ומאיילונית, וכבר הקשה זה בהג"א ומפרש הכא הלואה ואיכא איסור רבית הילכך מחילה דידיה לא הוי מחילה דפשיטא הוא דאילו הוי ידע דאית ביה שום נדנוד עבירה לא היה מוחל כלל.
ולפי"ז נאמר דרב נחמן דאמר השתא דאמור רבנן אסמכתא לא קניא הדרא ארעא והדרא פירי לא קאי דוקא אמתני' שהלוהו על שדהו לאכול הפירות עד ג' שנים אלא גם בסתם כשמכר לו באסמכתא שנתן לו מעות ואמר לו אם אין אתה נותן לי המעות עד זמן פלוני יהי' שדה שלך קנויה לי, דלא הוי כאן קציצה על רבית אם ירד המלוה לשדה ואכל הפירות אף ששתק הלוה מוציאין ממנו, וס"ד דגמ' דהוא משום דמחילה בטעות לא הוי מחילה ומסיק דהוי הלואה כל עוד שלא נגמר הזמן, וכיון דאף שלא קצץ לו עכ"פ הוי אבק רבית, לכן בודאי לא אמרינן שמחל לו, וכמו שכתב בהג"א, ואף דלמעלה כתבנו גבי משכנתא בלא נכייתא, ולגבי דר בחצר דלא קיימא לאגרא דאף דאיכא סברא דמשום איסור דאבק רבית אכל על הקרן ומ"מ גם כל הקרן אין מנכין וכ"ש שאין מוציאין ממנו היותר מהקרן, שאני התם דמעיקרא נתן לו המשכנתא לאכול הפירות, וכן בדר בחצר חבירו, דאחרים שדרו בחצר דלא קיימא לאגרא פטורים, לכן אמרינן דגם טעם זה לא מהני להוציא ממנו דלא חמיר לגבי זה אבק רבית, אבל הכא שאנו צריכים טעם לפוטרו משום ששתק ומחל ובלא טעם מחילה ודאי חייב לשלם כיון דאסמכתא לא קניא, לכן שפיר מהני סברא דאבק רבית אפי' להוציא משום דבודאי לא מחל כיון דאיכא איסורא.
אבל כל זה הוא בהא דרב נחמן דאמר בסתם על דין קנין באסמכתא דאין כונתו משום רבית קצוצה כיון שלא קצץ מפורש שיאכל הפירות, ואף דלמעלה כתבנו דכשמכר לו השדה ע"מ שכשיביא לו מעות יחזירם לו, שכתב הרמב"ם דהוי רבית קצוצה משום דסתם מכירה הוא שיאכל הפירות זהו התם דהוי מכירה גמורה, אבל באסמכתא הא אמרינן דלא גמר והקנה, וא"כ מהיכי תיתי נאמר דהוי כמו שאמר לו לאכול הפירות כיון שלא הקנה לו ואין המכירה קיימת, אכן הא דבעי אח"כ בגמ' ארעא הדרא פירי מאי שכתבנו דזה קאי אמתני' דהלוהו על שדהו ואמר לו אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי דהתם הלוהו בפי' על שדהו והיינו שיאכל הפירות, ורק דלסוף ג' שנים תתקיים המכירה, וכיון דאמרינן דהמכר לא נתקיים נשאר אחר ג' שנים כמו קודם ג' שנים כיון שההלואה נמשכת, ולכן בעי בגמ' על כל הפירות בין קודם ג' שנים בין לאחר כן אי הוה רבית קצוצה כיון דלא קצץ ליה כמה פירות יאכל דהא לא ידע אם יהיו פירות יותר על ההוצאה שיחרוש ויזרע, ומפרש כן הרמב"ם הא דלא קץ ליה ולא כפירש"י, ע"ז אמר רבה בר רב הונא דכאבק רבית דמי כיון דלא קצץ ובעי אביי מרבה משכנתא מאי ואמר רבה דמשכנתא נמי הוי כאבק רבית כיון דלא קץ ליה, ועל זה אמר דרבינא חשיב ואפיק פירי וזהו הכל על מתני' דהלוהו על שדהו וסובר הרמב"ם דמאי דרבינא חשיב ואפיק פירי זהו בהלוהו על שדהו ובגוונא דמתני' אבל במשכנתא בלא נכייתא סבר נמי כרבה דהוי אבק רבית דהא אמר בריש הפרק דמשכנתא בלא נכייתא אין מוציאין.
ועכשיו מיושב מה שכתב הרמב"ם לחלק בין משכנתא בלא נכייתא ובין מכר באסמכתא ולא הזכיר לחלק גם בין אם התנה שאם יביא לו מעות יחזיר לו השדה, אבל לפי"ז מיושב דהעיקר בא לומר דאף דפליג רבינא על רבה בר רב הונא ורבה במכר באסמכתא מ"מ אינו חולק במשכנתא בלא נכייתא וזה מוכרח מהא דרבינא בריש פירקא, ואינו רוצה לחלק כהראב"ד בין אתרא דמסלקי ובין אתרא דלא מסלקי משום דרבינא סתמא אמר דאין מוציאין לכן מחלק בין מכר באסמכתא ובין משכנתא בלא נכייתא וממילא מיתרצא נמי הא דהל' ה'.
והנה בהל' ה' כתב הרמב"ם דין דמוכר שאמר ללוקח לכשיהיו לי מעות תחזיר לי קרקעי דהוא מברייתא דכתב בזה דהפירות שאכל רבית קצוצה ומוציאין אותם בדיינים ובהל' ו' כתב הא דתנן נתן לו מקצת הדמים ואמר לו אימתי שתרצה הבא מעות וטול את שלך אסור וכתב הרמב"ם החילוקים המבוארים בגמ' דאם אמר המוכר ללוקח לכשתביא שאר המעות תקנה מעכשיו שניהם אסורים לאכול הפירות ולכן משלשין את הפירות אמר לו המוכר לכשתביא שאר המעות תקנה הרי המוכר אוכל פירות עד שיביא הלוקח ואם אכל הלוקח מוציאין ממנו, אמר לו המוכר קנה מעכשיו ושאר המעות הרי הן חוב אצלך הרי הלוקח אוכל פירות ואם אכל המוכר מוציאין ממנו כל מה שאכל, וכתב המ"מ על מה שכתב אמר לו המוכר לכשתביא שאר המעות תקנה, וז"ל גם זה שם ודעת רבינו שאם אכל הוא רבית של תורה כמו שכתב למעלה, ועל אמר לו המוכר קנה מעכשיו כתב באותה ברייתא שם ומשמע מדבריו דגם בזה מפרש שהוא רבית של תורה, והמחבר ביו"ד סי' קע"ד סעיף ו' הביא דברי הרמב"ם על אמר לו המוכר לכשתביא שאר המעות קנה ולא אמר מעכשיו דאם יאכל הלוקח מוציאין ממנו, וכתב ע"ז הגר"א וז"ל אר"נ השתא כו' למימרא כו', ובסעיף ה' על אמר לו לכשתביא שאר המעות תקנה לא הביא המחבר ד' הרמב"ם דאם אכל המוכר מוציאין ממנו.
ולפימ"ש אינם ברורים כלל דברי המ"מ במה שכתב על לכשתביא שאר המעות דמה דמוציאין אם אכל הלוקח הוא משום שהוא רבית של תורה דאיך אפשר לומר כאן שהיא רבית קצוצה כיון שאמר המוכר ללוקח בפי' שיקנה בעת שיביא שאר המעות א"כ אין בלשון המכירה שום הוכחה שנותן לו השדה מעכשיו לאכול הפירות וכן במה שכתב הרמב"ם דאם אמר המוכר ללוקח קנה מעכשיו ושאר המעות הן חוב אצלך דאם אכל המוכר מוציאין ממנו גם זה תימה דהיכן מוכח בלשון המכירה שמכר לו ע"מ שיאכל המוכר הפירות ולמה לא נימא כפשוטו דכיון שאומר לו קנה מעכשיו ושאר המעות הן חוב דהלוקח יאכל הפירות ולא שהמוכר יאכל רבית קצוצה.
לכן נראה דכאן בהל' ו' לא כתב הרמב"ם בכונה שהפירות הן רבית קצוצה בין על הלוקח בין על המוכר אלא דכונתו פשוט דמוציאין ממנו משום שאינם שלהם ברישא הם של המוכר ובסיפא הם של הלוקח, ואפי' ראה המוכר ברישא ושתק וכן בסיפא שראה הלוקח ושתק לא אמרינן דהוי מחילה כיון דעכ"פ הם אבק רבית ומדוייק מקורו של הגר"א מהא דאמר ר"נ גבי מכר באסמכתא דלכאורה אין שייכות לכאן ולדברינו מדוייק במה שהביא גם הא דאמרינן למימרא וכו' וכונתו דבהלואה לא אמרינן דמחילה בטעות הוי מחילה, ואם המחבר מפרש בד' הרמב"ם כפי' המ"מ אפשר דזהו טעמו שהשמיט דברי הרמב"ם בסיפא על המוכר משום דסובר דסתם מכירה היא שיאכל הלוקח ולכן ברישא הוי רבית קצוצה אבל בסיפא ודאי אין לומר דהוי כמו שהתנו שיאכל המוכר, אבל באמת אין זה סברא לומר כאן שאמר להדיא לכשתביא תקנה דהוי כמו שאמר שהלוקח יאכל מעכשיו הפירות, לכן נראה כמש"כ וכמו שהראה הגר"א מקורו מהא דר"נ וכנ"ל.
אכן מדברי הגר"א בסי' קס"ד סעיף ד' במה שכתב המחבר הלוהו על שדהו ואמר לו אם לא תתן לי מכאן ועד ג' שנים הרי היא שלי ולא אמר מעכשיו בענין שאין המקח קיים תוך ג' שנים לא יאכל הפירות, ואם אכלם הוי רבית קצוצה ויוצאה בדיינים, וכתב הבאר הגולה מימרא דרב נחמן שם וכפי' הרי"ף והרמב"ם בפ"י מהל' מלוה דאתוך ג' שנים נמי קאי וכרבינא דמשכנתא בלא נכייתא רבית קצוצה היא, והגר"א כתב על זה עבה"ג וכפירושם במש"ש ס"ז א' עבד רבינא כו' משום רבית קצוצה היא עכ"ל, והדברים תמוהים במה שכתב הבה"ג כפי' הרי"ף והרמב"ם וכתב דמשכנתא בלא נכייתא רבית קצוצה היא, דהא הרמב"ם סובר להדיא דמשכנתא בלא נכייתא בשדה אבק רבית הוא, וגם הרי"ף אינו מפרש דרבינא קאי על משכנתא בלא נכייתא דהא כתב להדיא וקיי"ל כרבינא בזביני וכ"ש משכנתא דהלואה היא, ועכ"פ מבואר מדברי הבה"ג ושהסכים הגר"א לזה דהא דר"נ הוא משום רבית קצוצה לדעת הרמב"ם.
לכן הנני מוכרח לומר שאין להסתייע מדברי הגר"א למה שכתבתי בביאור דעת הרמב"ם בהל' ו' דגם להרמב"ם הא דרב נחמן הוא משום דלא הוי מחילה, והגר"א שהביא בסי' קע"ד סעיף ו' הא דר"נ הוא משום שביאר דברי המחבר וביאר לפי דעת הרא"ש דסובר דמה שאכל תוך ג' שנים לא הוי אלא אבק רבית, ומה שאכל אחר ג' שנים מוציאין משום דהוי מחילה בטעות, וכן ציין הגר"א שם לד' הרא"ש בהך דינא דהלוהו על שדהו בסי' קס"ד הנ"ל בהגהת הרמ"א שהביא דעת החולקין על ד' המחבר, ולכן כתב בסי' קע"ד על ד' המחבר המקור מהא דר"נ משום דבזה גם הרא"ש סובר כן, אלא דמ"מ נראין הדברים ברורים כמו שכתבתי בדעת הרמב"ם בהל' ו' דאינו משום רבית קצוצה אלא משום דלא מחל לו וכמו שבארתי.
ובעיקר ד' הרמב"ם לחלק בין בית לשדה כתב אדמו"ר בספרו שיסודו הוא מדין בית בבתי ערי חומה דאמר בגמ' רבית גמורה הוא והתורה התירה ומוכח דבית השכר ודאי ולא דמי לשדה, והנה הרמב"ם כתב שאין הממשכן את השדה דומה לממשכן בית. ומוכח דסומך על מה שכתב בהל' א' דאם משכן חצרו ע"מ שידור בו בחנם הרי זו רבית של תורה אלא דעל הלכה זו אין להרמב"ם יסוד מדברי הגמ' רק שהרי"ף כתב כן בדף ס"ד גבי הדר בחצר חבירו כמש"כ המ"מ, ולכן צריכין אנו לדברי אדמו"ר דעיקר היסוד לחלק מבית לשדה הוא מדין בית בבע"ח, אלא שדברי אדמו"ר לכאורה הם תימה כיון שהרמב"ם הניח עוד יסוד לחלק בין משכנתא בלא נכייתא למכר באסמכתא, משום דמשכנתא הקנהו הגוף לפירותיו, ומאותו הטעם סובר במכר לו בית או שדה ואמר המוכר ללוקח לכשיהיו לי מעות תחזיר לי הקרקע לא קנה, וכל פירות שאכל רבית קצוצה ואינו מחלק בין בית לשדה ומשום דלא הקנהו גוף לפירות וכמש"כ, וא"כ איך אפשר להוכיח מדין בע"ח לחלק בין בית לשדה, דהא סובר הרמב"ם דבכה"ג דבע"ח והיינו שיכול המוכר לפדות אפי' בשדה הוי רבית קצוצה ודברי אדמו"ר צריכים ישוב.
-השמטות ומלואים-
במה שכתבתי ודברי אדמו"ר צריכים ישוב, העירני הב' הנעלה ומצויין מ' נטע פריינד נ"י דאם גם בבית הי' הדין דמשכנתא בלא נכייתא לא הוי ר"ק היה אפשר דדין התורה דיש להמוכר זכות פדיה היינו דגם אם יפדה יהי' להלוקח קודם פדיה זכות משכנתא לבד דין המכירה דמוטל בספק, ולא דמי להיכי שהתנה המוכר לכשיהיו לי מעות תחזירם לי שלא נתן לו זכות משכנתא אבל הכא התורה שנתנה להמוכר זכות פדיה הכונה באופן המותר שיהי' להלוקח זכות קנין לאכילת הפירות. ומנ"ל להגמ' דרבית גמורה היא והתורה התירה ומיושב ראיית אדמו"ר והוא נכון.
איברא דלפי שיטת הרמב"ם דסובר כרש"י דבשדה וכרם מותר משכנתא בנכייתא מוכרחים אנו לחלוקו של רש"י בין בית ושדה דהא תנן ולא ישכור ממנו בפחות וע"כ כמש"כ רש"י משום דהתם זימנין דלא שקיל בה מידי ואפי' הכי מנכה ליה והו"ל קונה את הפירות בנכייתא זו על הספק, אבל כאן נהנה תמיד ואין כאן ספק, וא"כ עיקר החילוק בין שדה לבית מוכרח, ואף דאין ראיה ממשכנתא בנכייתא למשכנתא בלא נכייתא דבנכייתא מה שמנכה בודאי אף שאפשר שלא יהיו לו פירות בשביל ספק זה מותר לו לקבל בפחות אף שיהיו פירות, אבל על בלא נכייתא אין מכאן ראיה כלל דאין טעם על מה שלוקח הפירות אם יהיו אלא משום רבית, אלא דבאמת אין אנו דנין על משכנתא בלא נכייתא דאמר רבינא להדיא דאין מוציאין בדיינין, ואנו דנין רק לחדש דבבית הוי רבית קצוצה. וזה מוכרח מחילוקו של רש"י דבבית ליכא ספק אלא דמ"מ אינו מיושב דא"כ עיקר היסוד דבבית הוי רבית קצוצה הוא ע"פ זה החילוק, והרמב"ם כתב להיפוך דמזה דבבית הוי רבית קצוצה הוכיח זה החילוק.
ונראה בזה דאף דעכשיו אנו סוברים דבכה"ג דבתי ע"ח שמכר לו ע"מ שיוכל לפדות לא מכר לו גוף לפירות, מ"מ אם הי' מהני בזה שנאמר דגם בבתי ע"ח היה הקנין באופן זה שאם יפדה את הבית הוא מקנה לו עכ"פ בית לדירה על כל הזמן עד שיפדה היינו צריכין לומר כן דהכי אמרה תורה כיון שע"פ דין צ"ל רבית קצוצה, וא"כ נוכל לומר דגלי קרא דכן הוא דין המכירה דאם יפדה הבית ישאר עכ"פ קנוי הבית לדירתו, ומזה מוכח דגבי בית לא הוי מהני אפי' אם היינו אומרים שגם אם יפדה יהי' קנוי הבית לדירתו עד הפדיון וגם בזה הי' ריבית קצוצה, וע"כ דריבית גמורה היא והתורה התירה וכיון שאין לנו מקור לומר שהקנה לו הבית לדירתו מדין בע"ח ממילא לא אמרינן כן כיון שבפי' לא הקנה לו כן, ולכן שפיר פוסק הרמב"ם דגם בשדה הוי רבית קצוצה.
והנה בשיטת הרי"ף דסובר דמשכנתא בלא נכייתא הוי רבית קצוצה ואינו מחלק בין בית לשדה דקשה דרבינא גופיה אמר דמשכנתא בלא נכייתא אין מוציאין ממלוה ללוה כתב בזה הראב"ד הביאו הרא"ש לחלק בין אתרא דמסלקי לאתרא דלא מסלקי, דבאתרא דלא מסלקי דהוי קנין לפירות גם רבינא סובר דהוי אבק רבית, וכן כתב הרמב"ן בחדושיו וכתב ע"ז הגר"א בסי' קע"ב ס"ק א' וז"ל וליתא דא"כ ל"ל להרי"ף לומר דמש"ש שם אכל טפי לא מפקינן מינה בנכייתא הו"ל בלא נכייתא, ובאתרא דלא מסלקי וכן מבואר בדבריו שסתם ונ"ל דל"ג שם ס"ב א' א"ל רבינא ואותו אמורא סבר כרבה בר"ה וכרבה שם ס"ז א' דאבק רבית הוא עכ"ל, ודבריו תמוהים דהא בגרסתנו הוא אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא הא משכנתא באתרא דמסלקי, וע"ז אמר רב אשי השתא דאמרת וכו' וא"כ מה שייך להקשות שיעמידנה הרי"ף באתרא דלא מסלקי, וחפשתי בש"מ בדברי הראשונים וכן בדק"ס ולא מצאתי גירסא אחרת, ועוד דלפי דבריו קשה מה שכתב הרי"ף על הא דאמר רב אשי סלוקי בלא זוזי אפוקי הוא דהוא בנכייתא דהא רב אשי בעצמו הסכים שם בדף ס"ב דגם בלא נכייתא אבק רבית, ואף דכתב זה כי היכי דלא תיקשי הלכתא אהלכתא הו"ל לומר דלדידן אינו אלא בנכייתא, ומדבריו משמע שמפרש כן בדברי רב אשי ואולי כונת הגר"א דגם רב אשי לא נגרוס שם.
ומה שכתב הגר"א מהא דסתם הרי"ף ולא חילק יש לומר דמדרבא דאמר האי משכנתא באתרא דמסלקי מוכח דבאתרא דלא מסלקי מודה ולשיטת הרי"ף דמוקים בנכייתא נפרש דבאתרא דלא מסלקי מותר, ורש"י דמפרש בלא נכייתא כתב דבלא נכייתא רבא מודה דאכל שיעור זוזי לא מסלקינן ליה דהוי כמכורה אצלו, ועכ"פ מוכח דיש חילוק ובאתרא דלא מסלקי הוי כמו מכירה גוף לפירות, וצריך להוסיף בזה דבעיקר סובר גם הרי"ף כשיטת הרמב"ם דמשכנתא אפי' בלא נכייתא אינה ריבית קצוצה כיון דהוי כמו מכירה לפירות והשכר אינו ודאי, רק דהרי"ף סובר כן רק באתרא דלא מסלקי דבזה נוכל לומר דהוו כמו מכירה לפירות, אבל באתרא דמסלקי לא הוי כמו מכירה לפירות כיון דבכל שעה יכול לסלקו וא"כ כל שעה שאוכל הפירות הוא בשכר הלואתו, והרמב"ם דאינו מחלק סובר דאף שיכול לסלקו מ"מ כן היה המכירה בשעת ההלואה ולא היה נתינת הריבית אלא בשעת ההלואה ובאותה שעה לא היה השכר ודאי וכמו שנתבאר.
והנה הראב"ד חולק על הרמב"ם וסובר דמכר באסמכתא לא הוי רבית קצוצה, ומה דאמר ר"נ הדרי פירי הוא מדינא דלא נתן הפירות, ורבינא דאפיק פירי הוא ג"כ כטעמא דר"נ ולא משום ריבית וממילא לא קשה דרבינא אדרבינא, ובהל' ח' כתב הרמב"ם הורו מקצת גאונים שכל משכונא שאין בה נכוי כלל הרי היא ריבית קצוצה, ולא ירדו לעומק הדבר להפריש בין שדה לחצר ולפיכך נתקשו להן דברי חכמי הגמרא, ובהל' ז' במה שחולק שם הראב"ד על חילוקו של הרמב"ם בין בית לשדה כתב אבל מי שסובר דמשכנתא בלא נכייתא שהוא ריבית קצוצה אמר כן אף בשדה, ומאי דקשיא להו דרבינא אדרבינא הא איתרצא לה כדכתיבנא לעיל, ואדמו"ר בספרו כתב דמה שכתב הרמב"ם דלהגאונים דאין מחלקין בין בית לשדה נתקשו להן דברי חכמי הגמ' לפי הפשוט נראה דהוקשה להם למה דהוי אבק רבית במשכנתא בלא נכייתא, אכן מד' הראב"ד שכתב ומאי דקשיא להו דרבינא אדרבינא נראה דמפרש דמה שנתקשו להם היינו מדרבינא אדרבינא וע"ז תמה אדמו"ר דמאי מהני הך חילוקא שבין בית לשדה דמשמע דתרוייהו בשדה אמרו.
והנה מה שרצה אדמו"ר לפרש דברי הרמב"ם שהוקשה להם למה הוי אבק רבית במשכנתא בלא נכייתא קשה, דזה היה אפשר לפרש אם היה כותב הרמב"ם רק שהגאונים לא חילקו בין בית לשדה אבל כיון שכתב בפי' שהגאונים הורו שכל משכונא שאין בה ניכוי הרי היא רבית קצוצה וע"כ דמפרשים כן בדברי הגמ' וכדעת הרי"ף דלומד מזביני למשכנתא וא"כ איך אפשר לומר שהוקשה להם אמאי הוי אבק רבית, ואדמו"ר כתב ליישב לדעת הראב"ד דבודאי עיקר החילוק הוא בין משכנתא בלא נכייתא למכר באסמכתא אלא דזה מהני אי אמרינן דבשדה אין הריוח ברור אבל כיון שאין הגאונים מחלקים וא"כ סוברים דגם בשדה הריוח ברור וא"כ קשה דרבינא אדרבינא, ובדברי אדמו"ר אינו מיושב לגמרי מה דמשמע דהעיקר גורם להגאונים מה שאין מחלקין בין בית לשדה ומוכרח דיסוד שלהם הוא ללמוד מדין בית.
ונראה דודאי כונת הרמב"ם כמו שפירש הראב"ד דלפי דעת הגאונים שאין מחלקין בין בית לשדה הוקשה להם מדרבינא אדרבינא אלא דעיקר דברי רבינא כאן בדף ס"ז הא הוי על מתני' דהלוהו על שדהו כמו שכתבנו אלא שהרי"ף למד מזה דין משכנתא בלא נכייתא ומשום דבסוגיא מעיקרא בעי אביי מרבה למאי דאמר דבמתני' הוי אבק רבית משכנתא מאי והשיב רבה דהוא אבק רבית ומוכח דמשכנתא צריך להיות רבית קצוצה יותר ממכר באסמכתא, אלא שהרמב"ם חידש דאף דרבינא חולק וסובר דמכר באסמכתא הוי רבית קצוצה מ"מ משכנתא הוא אבק רבית משום שהקנהו הגוף לפירות וכמו שנתבאר, והנה כבר ביארתי דברי אדמו"ר שכתב שלמד הרמב"ם לחלק מבית לשדה מדין בית בבע"ח דהוי רבית גמורה דאף דעיקר החילוק הוא משום דלא הקנהו הגוף לפירות. מ"מ אי לאו דיש חילוק מבית לשדה ובבית לא מהני אפי' הקנהו הגוף לפירות היינו למדין מדין בע"ח דאמרה תורה דגם בזה מקנה לו הגוף לפירות כל זמן שלא יפדה הבית ולא היינו אומרים שהתירה התורה רבית, ומוכח דבבית לא מהני גם הקנהו הגוף לפירות וע"כ שהתירה התורה רבית וממילא אין לנו טעם לומר שבאופן זה שמכר לו ע"מ שיוכל לפדות הקנהו גוף לפירות כיון שלא אמר לו כן וממילא גם בשדה הוי רבית.
ולפי"ז מיושב דכיון דהגאונים אינם סוברים לחלק מבית לשדה וא"כ אם היינו סוברים דהקנהו גוף לפירות מהני דלא הוי רבית אמאי הוי רבית בבע"ח ולא מפרשינן שהוא קנין גוף לפירות, וע"כ דגם גוף לפירות לא מהני דלא ליהוי רבית, וכיון דרבינא סבר דבמתני' הוי רבית קצוצה א"כ כ"ש במשכנתא כדמוכח בגמ' כיון דלא מהני גוף לפירות וא"כ קשה מדרבינא אדרבינא וע"ז כתב הראב"ד דמה דאפיק פירי במתני' אינו משום רבית קצוצה אלא משום דלא יהיב ליה מידי וממילא לא שייך זה לדין משכנתא בלא נכייתא שהתנו בפי' שיאכל הפירות ורבינא נמי מודה דאין מוציאין משום דלא הוי רבית קצוצה ולא קשה דרבינא אדרבינא וכתב עוד הראב"ד ועוד יש לנו הפלגות וכו' היינו במה שתירץ לדעת הרי"ף דבאמת משכנתא בלא נכייתא הוא רבית קצוצה אבל דוקא באתרא דמסלקי אבל באתרא דלא מסלקי הוא אבק רבית וע"כ טעמא משום שהקנהו הגוף לפירות ומ"מ לא קשה מבתי ע"ח דאמרינן דהוי רבית אלא שהתורה התירה משום דשם יכול לפדות בכל שעה א"כ אינו חשוב לשיטתו מקנה גוף לפירות והראי' אינה אלא לדעת הרמב"ם שכתב בפ"ז הל' א' דאין נ"מ ובכל גווני הוי אבק רבית.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה