אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק כג · הלכה ו
ומה הפרש יש בין המוכר קרקע לזמן קצוב ובין המקנה אותה לפירותיה שהקונה לפירות אינו יכול לשנות צורת הקרקע ולא יבנה ולא יהרוס, אבל הקונה לזמן קצוב הוא בונה והורס ועושה בכל זמנו הקצוב כמו שעושה הקונה קנין עולם לעולם.
השגת הראב"ד א"א איני מוצא מוכר לזמן קצוב שיבנה ושיהרוס אלא באומר נכסי לך ואחריך לפלוני, ודבר זה אינו מיושב עלי במכר שאם אמר נכסי מכורין לך ואחריך לפלוני בעשרים דינרין שנאמר בזה אין לשני אלא מה ששייר ראשון, ויפסיד השני מה שנתן לו בדמים, ואפשר שיהיה כן כי לפי הספק נתן השני דמים, עוד אפשר מוכר שדהו לששים שנה או לחמשים שנה או לארבעים שנה שיעשה בו כל חפצו כל ימי המכר מפני שהוא כמוכר בזמן היובל עכ"ל.
המ"מ כתב דהרמב"ם מדמה מוכר לזמן קצוב למוכר בזמן שהיובל נוהג, ודעת הראב"ד משמע דמחלק בין מוכר בזמן שהיובל נוהג או במוכר אפי' בזמן שאין היובל נוהג לזמן ארוך כמו מכירה עד היובל דאז דעת המוכר שיעשה הלוקח כל חפצו בהשדה, אבל אם מכר לו על שנה או שתים אז אף דמכר לו השדה לזמן עיקר דעתו אינה אלא על אכילת פירות ולכן אינו יכול לבנות ולהרוס דהאומדנא היא שלא מכר לו על זה ולכן לא מצא אופן שיהיה כן אלא באמר לו אחריך, ומה שתמה המל"מ על דברי הראב"ד אין דבריו מובנים דהראב"ד לא בא ללמוד מוכר לזמן קצוב מדין אחריך, דהא כתב להיפוך דלא מסתבר לו דמוכר לזמן קצוב שיכול לבנות ולהרוס אלא באומר אחריך דכיון דאין לשני אלא מה ששייר ראשון לכן מסתבר שיכול לבנות ולהרוס, ומה שכתב המל"מ דהא גם בזה לא אמרינן אלא דמכירתו קיימת בדיעבד אבל אסור לכתחילה למכור, אפשר דסובר הראב"ד דדוקא למכור אסור לכתחילה דמפקיע מהשני כל זכותו אבל לבנות ולהרוס כיון דמעיקר הדין אין לשני אלא מה ששייר ראשון, וכיון דהקרקע תשאר לפני השני מותר להראשון להשתמש בהקרקע כל מה שצריך אפי' לבנות ולהרוס.
והנה המל"מ בפ' י"א מה' שמיטה ויובל הקשה על מה שכתבו הראב"ד והמ"מ דמוכר בזמן שהיובל נוהג בונה והורס ממה דאיתא בירושלמי בגיטין ס"פ השולח קנה שדה ביובל ר' אילא אמר קנה קרקע ר' אבא בר ממל אמר לא קנה קרקע, מתיב ר' אבא בר ממל לר' אילא על דעתך דאת אמר קנה קרקע יחפור בה בורות שיחין ומערות א"ל התורה אמרה ושב לאחוזתו בעינו אלמא דלכו"ע הקונה בזמן שהיובל נוהג אינו יכול לשנות צורת הקרקע וזהו באמת קושיא אלימתא.
ונראה דיש לומר דמה דאמר בירושלמי קנה שדה ביובל הכונה בשנת היובל עצמה, וביאור מחלקותם הוא עפ"י מה דפליגי רב ושמואל בערכין דף כ"ט דרב אמר מכורה ויוצאה ושמואל אמר אינה מכורה כל עיקר, והנה היה אפשר לומר דבזה גופא פליגי ר' אילא וראב"מ אבל אינו מדוייק לשון קנה קרקע או לא קנה קרקע דהול"ל קנה או לא קנה, ולכן נראה דתרווייהו אזלי אליבא דרב דאמר מכורה ויוצאה דפירש"י שם אליבא דרב דאם קצץ אילנות קץ, וא"כ כ"ש אם תלש פירות שהם שלו, ולכן פליגי תרווייהו אליבא דרב אם מביא בכורים דמ"ד קנה קרקע סובר דמביא, ומ"ד לא קנה קרקע סובר דגרע ממוכר קודם היובל דודאי מביא כדאמר אח"כ בירושלמי אלא דפליגי ר' יוחנן ור"ל אם קורא משום דהתם הוי עכ"פ מכירה לזמן והוי מכירה גם על עיקר הקרקע על זמן אבל הכא לא קנה קרקע כלל, כיון דמחוייב תיכף להחזיר ולכן אף דאם תלש פירות קודם החזרה הוי שלו מ"מ אינו מביא בכורים, ומבואר מה דאח"כ אמר ר' יעקב בר אחא דהא כבר פליגי ר' יוחנן ור"ל אם מביא וקורא במוכר בזמן היובל וע"ז תירץ ר' לעזר דכו"ע מודו שהוא מביא ולא פליגי אלא בקרייה, אבל הכא פליגי אם מביא, דמ"ד לא קנה קרקע סבר דהוי כמו מוכר אילן א' דאינו מביא.
ובזה שפיר דמתיב ר' אילא דא"כ יחפור בה בורות שיחין ומערות, ומה דפשיטא ליה דאינו יכול לעשות כן זהו משום דמסתבר דצריך להחזירה שלימה וע"ז משיב לו ראב"מ דזה באמת אינו יכול משום דכתיב ושב לאחוזתו בעינו. עכ"פ כ"ז הוא במוכר בשנת היובל עצמה דתיכף בשעת המכירה כבר נעשה חיוב החזרה ביובל אבל במוכר קודם היובל דקודם שבא יובל אכתי ליכא מצות חזרה, יוכל באמת לחפור בורות שיחין ומערות דכשבא יובל מחזיר מה שיש בעין, ומה שדימה זה המל"מ למה דאמרינן בקדושין דאין עבד כהן נרצע משום דבעינן ושב אל משפחתו למוחזק שבמשפחתו י"ל דהתם שאני כיון דבשעת רציעה א"א שיתקיים בו האי קרא לכן אינו נרצע כלל. אבל הכא בשעת מכירה אפשר שיתקיים קרא דושב לאחוזתו, ועיקר החיוב דחזרה ודאי ליכא אלא כשיגיע יובל, אח"כ ראיתי בדברי השירי קרבן שם שהביא דברי הרשב"א בגיטין דף י"ז שמביא דברי הירושלמי ומוכח מדברי הרשב"א שמפרש הירושלמי לענין קנה שדה בזמן היובל וכדברי המל"מ שכתב וז"ל אבל יש קנין בא"י לחפור בורות שיחין ומערות כלומר שאינם כקנין פירות לבד שאינו יכול לחפור בה בורות שיחין ומערות ואף הלוקח שדה בזמן שהיובל נוהג אינו יכול לקלקלה ולחפור בה אלא כקנין הגוף דמי ויכול לחפור בה וכאותה שאמרו בירושלמי בפירקין קנה שדה ביובל, וכו'.
ונראה דגם לפי דברי הרשב"א יש ליישב דברי הירושלמי לדעת הרמב"ם דהנה במוכר שדה לפירות הא כתב הרמב"ם דאינו יכול לשנות צורת הקרקע, ודוקא במוכר לזמן קצוב יכול לשנות צורת הקרקע, ובגיטין דף מ"ז פליגי ר' יוחנן ור"ל במוכר שדהו לפירות אם מביא וקורא וקאמר ע"ז ואזדו לטעמייהו במה דפליגי במוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג, וקאמר ע"ז וצריכא דאי איתמר בההיא דכי קא נחית אדעתא דפירא קא נחית, אבל בהך דאדעתא דגופיה קא נחית, והנה הרשב"א משמע דמפרש דר' אילא וראב"מ פליגי במוכר שדה בזמן היובל אם כקנין הגוף דמי או לאו כקנין הגוף דמי, וזהו שמביא מד' הירושלמי דמוכח דאי לאו כקנין הגוף דמי ודאי אינו יכול לחפור, אבל אי כקנין הגוף דמי היה בדין שיהיה יכול לחפור, אלא משום דכתיב ישב לאחוזתו [ומיושב מה שעמד הש"ק,] אבל לדעת הרמב"ם נפרש דר' אילא וראב"מ פליגי בזה אם מוכר שדהו בזמן היובל קנה קרקע והוי כמוכר לזמן קצוב או דאינו אלא כמוכר שדהו לפירות, וכדכתיב כי מספר תבואות הוא מוכר לך, ומה דמייתי ר' יעקב ב"ר אחא ע"ז פלוגתא דר"י ור"ל נוכל ג"כ לפרש דכיון דהוי סבר דר"ל סבר דאינו מביא כלל ע"כ דסבר דלא קנה קרקע, וע"ז מתרץ דבאמת מביא, ומה דאינו קורא זהו משום דכיון דהוי עכ"פ לזמן לא קרינן ביה אדמתך, ונמצא דלד' הרמב"ם נוכל לפרש דברי הירושלמי כפשוטם, אבל לדעת הראב"ד והמ"מ ע"כ נפרש כמש"כ מקודם.