אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק כג · הלכה ד
מכר אילן לזה ופירותיו לאחר לא שייר מקום הפירות ואין לאחר כלום, אבל אם מכר אילן ושייר פירותיו לעצמו הרי שייר מקום הפירות, אע"פ שלא פירש לגבי עצמו בעין יפה משייר.
כתב הכ"מ דמדסתם משמע דגם לגבי יורשיו משייר, וקשה ממה דאמר בב"ב דאם לא אמר לי ולבני לא יתן לבניו, וכן פסק הרמב"ם פרק ו' מה' מעשר, וכתב הכ"מ דשמא סמך הרמב"ם כאן על מה שכתב שם, והנה לפימש"כ הרמב"ן לגבי ע"מ שהדיוטא שלי דאם מת שייך לבניו, ודלא כדעת הרשב"ם דדוקא לגבי מעשר דלא הוי מקום מסויים הוי בגדר תנאי דאמרינן לי ולא לבני, ולפי"ז גם כאן דשייר מקום הפירות הא הוי מקום מסויים דלא דמי למעשר דיכול ליתן מעשר איזה שירצה, אלא דיש לומר דעוד עדיף מע"מ שהדיוטא שלי, דשם הזכיר עכ"פ לשון ע"מ שהוא לשון תנאי, אבל כאן ששייר הפירות דאמרינן ששייר מקום הפירות אינו בגדר תנאי כלל אלא שיור בעיקר המכירה, לכן ודאי גם יורשיו יורשין זכותו.
-השמטות ומלואים-
במש"כ לעיל ולפי"ז גם כאן דשייר מקום הפירות הא הוי מקום מסוים, צריך להוסיף דאיברא דהרמב"ן בעצמו כתב להדיא דגבי פירות אינו לבניו כיון דמכר הגוף, אבל הרמב"ם סובר דגם גבי פירות כיון דהוי שיור במקום מסויים גם בניו יורשין. [ע"כ]
והנה בהא דאמר בב"ב דמהני אם אמר ע"מ שמעשר ראשון שלי ופסק כן הרמב"ם הקשו הש"ך והט"ז ביו"ד סי' ס"א בהא דע"מ שהמתנות שלי דאמרינן דתנאו בטל, משום דהוי מתנה עמש"כ בתורה וכתב שם הרא"ש דע"כ הך תנא דע"מ שהמעשר שלי סבר דע"מ שיורא הוי, וכיון דפסק הרמב"ם בהא דע"מ שהמתנות שלי דלא מהני תנאי אמאי פסק לענין מעשר דמהני והט"ז נשאר בקושיא והש"ך תי' דשאני גבי בהמה דנתנה ליד ישראל משא"כ בשדה דקרקע בחזקת בעליה עומדת, וכונתו דמשו"ה גבי בהמה לא אמרינן דהוי שיור ומ"מ תירוצו אינו מבואר דאטו בשביל זה דנתן הבהמה ליד ישראל לא נוכל לומר דשייר המתנות הא אינו יכול לקחתם מחיים, אך באמת יש לבאר זה בפשיטות דלא דמי הא דמעשר להא דמתנות, דמתנות כיון שהוא דבר מסויים לא שייך בזה לשון ע"מ אם דעתו לשיירם דודאי היה לו לומר חוץ מן המתנות, וע"כ שכונתו לתנאי אבל במעשר כיון שאינו מסויים וגם הוא רוצה שיוכל הלוקח להפריש חלק המעשר על תבואתו לכן לא אמר חוץ מחלק עשירי בשדה אלא ע"מ שמעשר ראשון שלי ומ"מ כונתו לשייר מקום מעשר שבשביל זה יהיה מעשר ראשון שלו, ומ"מ כיון שעכ"פ אמר בלשון תנאי שפיר דאמרינן בשביל זה, לו ולא לבניו דעיקר החילוק הוא בהלשון דאם אמר בלשון והפירות שלי דאמרינן דהכונה דמקום הפירות לא מכר לו אז גם בניו יורשין זכותו אבל אם אמר ע"מ דעיקר הלשון הוא בלשון תנאי דאז אמרינן דלו ולא ליורשיו, לכן אף דכונתו ע"כ בגדר חוץ אבל באופן זה שייר שיהיה רק לו ולא ליורשיו.