אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק כג · הלכה ג
מכר עבדו לקנס שאם יוגח וימות יהיה קנס של לוקח הרי זה ספק לפיכך לא קנה, ואם תפס הקנס אין מוציאין מידו.
בפ"ב מה' גנבה הל' י"ב שכתב הרמב"ם על האבעיות בדיני דו"ה דאם תפס אין מוציאין מידו השיג הראב"ד דכיון דבלא ב"ד א"א לחייבו בקנס ואיך מהני תפיסה, וכאן לא השיג הראב"ד ואף דכאן חייב בעל השור ממ"נ עכ"פ הלוקח לא יוכל לתפוס בלא גמר דין איברא דבפ"ד מה' חובל ומזיק כתב הראב"ד דכותבין הרשאה וגובין, אבל כאן כיון דתופס הלוקח הא לא מיירי בהרשאה ועוד דבאמת גם דברי הראב"ד שם צריך ביאור דאיך מהני הרשאה לגבות קנס כיון דקודם גמר דין אין לו אכתי כלום, אלא דאפשר דשם לא מוכח להדיא דמיירי בקנס דאף דאיתא שם או שנגחו שור אינו מוכח דמיירי בתם, אבל הכא דמיירי להדיא בקנס גם הרשאה לא מהני.
ונראה דכיון דהוא ספק בדין המכירה שייך גם בזה לאוקמי אחזקת מ"ק דאף דהעבד לא נמכר אלא דין הקנס מ"מ זכות זה שיש להאדון ונעשה ספק אם חל המכירה עלינו לומר מטעם חזקת מ"ק דלא חל המכירה, ובפרט דע"כ צריך למכור העבד לקנס וספק לנו אם זכה הלוקח בהעבד לקנס או לא, א"כ מוקמינן העבד בחזקת מ"ק דלא זכה הלוקח בקנס, ולכן צריך בעל השור לשלם בתורת ודאי להמוכר, ואף דהוא מוחזק, אבל חזקתו לא מהני כאן כיון דהוא עכ"פ צריך לשלם, ומבואר מה שכתב הרמב"ם לא קנה היינו דבעל השור צריך לשלם להמוכר, ולכן מה שכתב אח"כ אם תפס הלוקח יהיה שייך אם תפס הלוקח מן המוכר הקנס שגבה מבעל השור.
אלא דלפי דברינו מוכח דגם בספיקא דדינא מוקמינן בחזקת מ"ק אף דחזקה דמעיקרא לא מהני בספיקא דדינא ובקונטרס הספיקות כלל ד' אות ד' כתב דכיון דחזקה דמעיקרא לא מהני גם בחזקת מ"ק לא מוקמינן דחזקת מ"ק אינו מדיני חזקת ממון כיון דאינו מוחזק אלא מדין חזקה דמעיקרא אך זה כתב בדעת הרא"ש, אבל לדעת הרמב"ם אנו צריכין לומר דמה דמוקמינן בחזקת מ"ק הוא ג"כ מדיני חזקת ממון, ובאמת מוכרח לומר כן דהא פסק הרמב"ם בפכ"ד הל' ד' בספיקי דתיקו דלא קנה קרקע, וכתב המ"מ דאף דסובר הרמב"ם דבכל ספיקא דדינא מהני תפיסה, בקרקע לא מהני תפיסה, וזהו משום דקרקע אינו מוחזק בה, וא"כ מה אולמיה דהמוכר דמוקמינן בחזקתו, וע"כ משום דבספיקא דדינא נמי מוקמינן בחזמ"ק, ועמש"כ בפ"ח הל' ה' דגם שם ביארתי דעת הרמב"ם בזה דבקרקע לא מהני תפיסה.