אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק כא · הלכה ו
המוכר מקום לחבירו וכו'
הראב"ד השיג על דברי הרמב"ם ולפי"מ שביאר המ"מ נראה דצריך לגרוס בדבריו ובין ב' האמצעיות אמה ואמה לאגפיים וכו' ותיבות "מכאן" הם ט"ס, והנה דברי הראב"ד אינם השגה אלא שחולקים בפי' המשנה כמש"כ המ"מ, אך יש כאן תימה גדולה מה שהקשה המ"מ במה שהשמיט הרמב"ם סוף המשנה דעושה חצר ו' על ו' ופותח לתוכה שתי מערות, והכ"מ כתב ע"ז דהרמב"ם סובר דסיפא הוא לר"ש, וכבר תמה בתוי"ט דהא ר"ש חולק וסובר ארבע מערות, והנה לא ראו כולם מה שכתב רבינו גרשום בפירושו דסיפא דמתני' אינה דין על הקונה או על המקבל אלא דרשאי לעשות ב' מערות בחצר אחד אם רוצה ואין לחוש לטומאה, וממילא לא שייך כלל שהרמב"ם יביא זה כאן, ומה שלא הביא מתני' במקום אחר הנה בהל' אבל קיצר ולא הביא דיני סדר הקברים, ובהל' טומאת מת הביא רק עיקר דיני טומאת קבר, ובאמת משמע דלפי פי' רבינו גרשום אין זה מעיקר הדין דאפי' עושה כמה מערות בחצר אחת אין כאן דין טומאה, אלא דהוא סדר מדיני קבורה, ומשום חששא בעלמא שמא כשיהיו שלש מערות בחצר אחד יצא חשש טומאה לכהנים שיבואו עליהם נושאי המטה ויגעו בהמטה, וכיון דעכשיו לא נהגו בקברים כאלה לא כתב זה להלכה, ומ"מ כאן העתיק המשנה כיון שהוא מדיני קנין ללוקח וחיוב למקבל, ובודאי הוא במקום שנוהגין לעשות מערות עם כוכין, אבל בזה שאינו אלא מדין סדר עשיית הקברים ולא מעיקר הדין, וכיון שאנו אין נוהגין במערות וכוכין לכן לא הביא זה בהל' אבל, אבל כאן בהל' מכירה לא שייך זה כלל.