אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק כא · הלכה א
המקנה לחבירו דבר שאינו מסוים אם היה מינו ידוע אע"פ שאין מדתו ומשקלו ומנינו ידוע הרי זה קנה, ואם אין מינו ידוע לא קנה. כיצד ערמה זו של חטים אני מוכר לך בכך וכך, מרתף זה של יין אני מוכר לך בכך וכך, שק של תאנים אני מוכר לך בכך וכך אע"פ שאין מדת הערימה ידועה ולא משקל התאנים ולא מנין הקנקנים ידוע לו הרי זה ממכרו קיים, אע"פ שנמצא חסר או יתר על האומד שהיה בדעתם ויש להם הונייה לפי השער שבשוק כמו שבארנו.
הכ"מ הקשה ע"ז מהא דמה שעיזי חולבות מכור לך מותר משמע דקנה אפי' יהיה יותר על דמיו וכתב וז"ל, ושמא י"ל שאין דברי רבינו אלא בדברים שיש להם שער ידוע אבל חלב וגיזה שאין להם שער ידוע אין להם אונאה וצ"ע עכ"ל ודבריו אינם מובנים כלל דאם חלב לפי המדה וגיזה לפי המשקל מהיכי תיתי נאמר שאין לזה שער ידוע, ואם כונתו חלב כה"ג דמה שעיזי חולבות שאין לזה שער ידוע בשביל שאינו ידוע כמה חלב יהיה וכן בגיזה כה"ג, א"כ ה"נ ערימה של חטים ומרתף של יין אין לזה שער ידוע כמה יש שם, והמל"מ כתב על דברי הכ"מ דממה שעיזי חולבות אין ראיה דאין לזה דין אונאה דלא מיירי אלא מדין איסור רבית, דהא לא קנה שם מן הדין דדשלבל"ע הוא אלא דאם נתרצה המוכר לקיים דבורו מותר.
והנה אף דדברי המל"מ נכונים מ"מ נראה דגם הרמב"ם מודה דבכה"ג דעיזי חולבות ליכא דין אונאה, אפי' היכי דקנה מן הדין כגון שמכר לו עזים לחליבה, דבפי"ג הבאתי דברי הנתיבות שהקשה במה דאמרינן דנושא ונותן באמנה אין לו אונאה לפי שלא סמך על שיווי המקח דאמאי במכור לי באלו יש אונאה דנימא דלא סמך על שיווי המקח, וכתב בזה הנתיבות דמיירי שהמוכר יש לו אומדנא כמה חפן וטעה באומד, וכתבתי דהוא דחוק למוקמי כן, אלא דגבי נושא ונותן באמנה קאי בלוקח דאין לו אונאה וגבי מכור לי באלו קאי במוכר ע"ש, עכ"פ זהו דוקא במכור לי באלו דקשה לומר דמיירי דוקא היכי דיש לו אומד כמה חפן, אבל הכא בערימה זו של חטים כתב הרמב"ם להדיא אע"פ שנמצא חסר או יתר על האומד שהיה בדעתם, ומבואר שהיה להם אומד וטעו באומד ומש"ה שפיר יש להם אונאה, וכמש"כ רש"י בדף נ"ו ע"ב גבי חטין וזרען בקרקע דמידי דאומדנא דשכיח דטעו הוי כדין אונאה ועמש"כ בפי"ג הל' ט"ז.
ומבואר דשם בפי"ג כתב הרמב"ם גם בלוקח פירות אכסרה שקנה ומחזיר אונאה היינו שהלוקח מחזיר אונאה משום דהתם הוי דומיא דמכור לי באלו שאין להם אומד שלא הזכיר פירות אלו, וכאן שביאר להדיא באופן דיש להם אומד וכתב ערמה זו לכן כתב דיש להם אונאה דיש לשניהם הונאה, וממילא לא קשה מהא דמה שעיזי חולבות, דהתם כיון שודאי אין להם אומד שפיר דאין להלוקח אונאה, ומה דאין להמוכר אונאה יש לומר דכיון דהמוכר אוזיל בשביל קדימת המעות לא שייך אונאה דהא בהדיא אוזיל בשביל זה אלא דמ"מ ליכא רבית כיון דלא אמר כך וכך כדקתני בברייתא אח"כ ראיתי שהבאר הגולה בסי' ר"ט הביא דברי הכ"מ וכתב ע"ז וז"ל ולענ"ד משום שהחלב והגיזה א"א לעמוד עליהם לא במדה ולא במשקל והוא מוכר אכסרה דאין בהם אונאה כדלקמן בסי' רכ"ז סעיף י"ט וע"ש בהגה עכ"ל, ודבריו תמוהים דהביא ראיה לסתור דאדרבא שם פסק הרמב"ם וכן המחבר דמחזיר אונאה רק הרמ"א בהגה הביא דספיקא הוא ואין מוציאין מיד המוחזק, אכן לפימש"כ מבואר נכון.