אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק יג · הלכה יא

הלכה ז

נראה לי שב"ד שמכרו קרקע או עבדים של יתומים שוה מנה במאתים אין הלוקח יכול לחזור בהן לא יהיה כח הקדש חמור מכח היתומים, וכן הדין באפוטרפוס שמכר קרקע ועבדים שאין הלוקח יכול לחזור בהוניה כדין ההדיוט.
השגת הראב"ד נראה לי שב"ד שמכרו קרקע כו' א"א לפי ענין דבריו הלוקח אינו יכול לחזור ולא לתבוע האונאה וכשתעיין יפה אין הדבר כן, שהרי מה ששנינו שום הדיינין וכו' העמידו אותו בגמ' בדברים שמכריזין עליהם והכריזו כגון קרקעות ואפ"ה הותירו שתות מכרן בטל או יחזירו ההונאה כפי דבריו, והטעם כל מי שקונה בשומת ב"ד לא עלה בדעתו שיתאנה ויהיה שם שום טעות הלכך אפי' בקרקעות קפדי אינשי עכ"ל.
המ"מ הביא על ההשגה דברי הרמב"ן שכתב דשום ששנינו כאן הוא שהורידוהו לבע"ח בשומא שב"ד יורדין לשום ומכריזין שמא ימצאו יותר משומן אם לא מצאו אלא כדי שומא מוכרין, ואם לא מצאו אפי' שומן אין מוכרין בפחות אלא אומרין לבע"ח להפרע ממנו בשומן והיינו שטרי חלטאתה וכיון שבע"ח בשומתן הוא יורד אם פחתו לו הדין נותן להחזיר. אבל הלוקח מדעת עצמו הרי הוא כשאר הלוקחין בקרקע שאין להם אונאה, וכתב שכן דעת הרמב"ם ז"ל ואני תמה ע"ז במה שדעתם לבאר דעת הרמב"ם בזה דמתני' דשום היתומים מיירי בשומא שהורידו לבע"ח דהא בפי"ב מה' מלוה הל' י"א מבואר להדיא בדברי הרמב"ם דמיירי בב"ד שמכרו קרקע של יתומים לאחרים להגבות לבע"ח דהא על זה שכתב וכן אם מכרו קרקע בעת שאין צריכין להכריז עליו וטעו שתות או הותירו שתות מכרן בטל אע"פ שהכריזו כתב ע"ז איזהו העת שאין צריכין הכרזה בעת שימכרו קרקע לקבורה או למזון האשה והבנות, או ליתן מנת המלך, וקרקע לקבורה אינו להוריד בשומא, וכל דברי הרמב"ם שם מוכח דמיירי במכירה לאחרים ולא בהורדה בשומא.
ונראה דדין שום היתומים דתנן במתני' ושזה כתב הרמב"ם בפי"ב מה' מלוה הוא דין מה דמגבין ב"ד נכסי יתומים מה שאינו בשביל זכות היתומים דשם מקומו ואפי' מה שכתב ליתן מנת המלך הוא ג"כ מה שצריכין להשתתף במס העיר שצריכה ליתן למלך, וכדאיתא בב"ב דף ח' הכל לפסי העיר אפי' מיתמי, ועכ"פ הוא דין גוביינא של ב"ד, ולכן אם טעו ב"ד בהמכירה אפי' הותירו שתות מכרן בטל דע"ז אין להם דין ב"ד להונות אפי' לטובת היתומים, אבל כאן בה' מכירה מיירי במה שב"ד או האפוטרופסין מוכרין לטובת היתומים להאכיל כדאיתא בגיטין דף נ"ב וברמב"ם פי"א מה' נחלות, וא"כ כאן יש להיתומים דין לטובתם כמו שהם מוכרים דבקרקע ליכא אונאה, ורק אם טעו ב"ד ומכרו בפחות דאפוטרפוס הוי כשליח דאפי' בכ"ש חוזר דלתיקוני שדרתיך ובזה יפה כח ב"ד דבפחות משתות מכרן קיים, ובזה מבואר מש"כ כאן הרמב"ם בהל' י' בטעו בשתות דבטל המקח דאם רצו שלא לבטל הממכר ויחזירו ההונאה מחזירין לא יהיה כח הדיוט חמור מהן, וזה בודאי קאי על מטלטלין דיש דין חזרת אונאה ולכן אם ב"ד פחתו שתות, דמכרן בטל יכולים לקיים המקח ולחייב הלוקח להחזיר האונאה, ובפ' ב' מה' מלוה לא הזכיר זה אכן לפימש"כ הטעם מבואר דשם מיירי בדין מכירת ב"ד נכסי יתומים מדין גוביינא ולא לזכות היתומים וכשטעו מכרן בטל דאין דין ב"ד על מכירה של אונאה, לכן בכל אופן מכרן בטל ולא יוכלו במטלטלין לקיים המקח ולחייב הלוקח להחזיר האונאה, אבל הכא דמיירי דמכר לטובת היתומים שפיר יוכלו ב"ד לקיים המקח לטובת היתומים ולחייב הלוקח להחזיר האונאה.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה