אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק יב · הלכה י

הלכה א

וכן אם היה הסלע חסרה שתות והיו מוציאין הסלעים במנין ולא במשקל מחזיר ההונייה.
כתב המ"מ דמה שכתב הרמב"ם והיו מוציאין הסלעים במנין ולא במשקל כונתו שאם היו מוציאין במשקל אפי' בכל שהוא חוזר כמו שיתבאר פ' ט"ו, אכן ביאורו אינו מספיק דאם היה שיטת הרמב"ם כשיטת הראב"ד דמה דאמרינן פחות מכדי אונאה חוזר היינו דבטל המקח היו דבריו מיושבים דכיון דכתב כאן מחזיר ההונייה לכן כתב שהיו הסלעים יוצאים במנין ולא במשקל, אבל שיטת הרמב"ם הוא בפ' ט"ו דחוזר אינו בטול המקח אלא דמשלים החסרון, וכתב שם המ"מ שזהו שיטת הר"י מיגש א"כ אין נ"מ לענין אונאת שתות בין יוצאים הסלעים במנין או במשקל דבזה ובזה מחזיר האונאה ואין נ"מ אלא לענין פחות משתות, ולא משמע כן בלשון הרמב"ם דמשמע דהך דינא דהוא בשתות אינו אלא באופן זה שהיו יוצאים הסלעים במנין.
ונראה בזה עפ"מ שבארתי שם בפ' ט"ו שיטת הרמב"ם דדוקא היכי שקנה ממנו סתם ונתן לו סאה חסר דאז צריך להשלים לו המקח, אבל אם קנה ממנו סאה זו והיתה חסרה אז א"א לומר דצריך להשלים לו המקח ומ"מ לא נתבטל המקח משום דיכול להחזיר לו מעות כפי החסרון, דהחזרה בחסר הוא בין בהשלמת המקח בין חזרת מעות היתירים, ומה דכתב הכ"מ שם מדברי הר"ן דבדבר שא"א להשלים בטל המקח זהו בקנה קרקע דיש קפידא בכמה קרקע שהוא רוצה אבל באגוזים שהזכיר בפ' ט"ו כיון דאין נ"מ ויכול להשלים עליהם א"כ אפי' אין להמוכר יותר יש תקנה בחזרת מעות כנגד החסר, וא"כ לפי"ז בקנה דבר שא"א לחלק כמו בהמה או כלי בעד סלע זו לא שייך השלמה ליתן יותר דמים דהא לא נתחייב הלוקח כיון שלא קנה בעד סלע סתם אלא בעד סלע זו וכן מבואר להדיא בדברי הר"י מיגש בב"ב דף צ' שהביא המ"מ דזהו יסוד שיטת הרמב"ם שכתב משום דהקנין היה בסתם ואחר שנגמר הקנין נתן לו מדה חסרה. ומבואר בדבריו דבמכר לו מדה זו ונמצאת חסרה לא נאמר שישלים.
ולפי"ז מבואר דברי הרמב"ם שכתב והיו מוציאין הסלעים במנין ולא במשקל דאם היו מוציאין במשקל וקנה חפץ מסוים בעד סלע זו בטל המקח לגמרי כיון דאין בזה דיני אונאה אלא דין חסרון, ולכן כתב שהיו מוציאין הסלעים במנין דהמקח לא נתבטל וליכא אלא דין אונאה ושפיר איכא דין להחזיר האונאה ולהשלים מה שחסר בהסלע.
והנה בעיקר הך דינא כשהסלעים יוצאים במנין דתנן במתני' שאינו אלא נפש רעה מי שאינה מקבלה וזהו לפי' הרמב"ם דמפרש מתני' על כדי אונאה כפי' הריב"ן וכמו שנבאר בהלכה י"ב, וכדאמר ע"ז בג"מ דסגי להו ומפרש הרמב"ם דיוצאה ע"י הדחק וא"כ צריך ביאור למה צריך להחזיר לו האונאה כיון דטעמא דאינו בטל המקח הוא משום דיכול להוציאה ע"י הדחק ביפה, וא"כ ממ"נ אם לא נחשבה כמו שיוצאה בהוצאה כיון דאינה יוצאה אלא ע"י הדחק יתבטל המקח לפימש"כ דגם לדעת הרמב"ם משכחת לה ביוצאה במשקל שיתבטל המקח, ואם נחשוב בשביל זה שיכול להוציאה ע"י הדחק דהוי כמו יוצאה בהוצאה א"כ אמאי יחזיר לו האונאה, וצריך לומר דאף דיוצאה ע"י הדחק ומשום זה אין כאן בטול מקח מ"מ כיון דלא היה לו להנותן רשות להונותו יש כאן דין אונאה כיון דצריך הוא להוציאה ע"י הדחק, ולכן חייב להשלים לו שיעור החסרון מדין חזרת אונאה, אלא דמ"מ נראה דלא דמי לכל אונאת שתות דקיי"ל דקנה ומחזיר אונאה והמאנה אינו יכול לבטל המקח מ"מ כאן לא יוכל המתאנה לומר דכבר קנה הסלע החסר והמאנה ישלים לו החסרון דבודאי מסתבר שיכול להחליפה ביפה, ואף דכ' הרמב"ם מחזיר ההוניה מ"מ נראה דגם במה שמחליפה ביפה ג"כ יוצא בחזרת האונאה כיון דאין המקח של הסלע לגופו והמאנה הא יכול לטעון שיכול הוא להוציאה ביפה ולמה ישלים החסרון שיהיה לו היזק כיון שרוצה להחליפה וע"כ דזה נמי מיקרי מחזיר ההוניה.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה