אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק יא · הלכה יח

הלכה טז

כשהיו חכמי ספרד רוצים להקנות באסמכתא כך היו עושין, קונין מזה שהוא חייב לחברו מאה דינרין. ואחר שחייב עצמו קונין מבעל חובו שכל זמן שיהיה כך או שיעשה כך הרי החוב הזה מחול לו מעכשיו ואם לא יהיה או לא יעשה הריני תובעו מעכשיו בממון שחייב עצמו בו, ועל דרך זה היינו עושין בכל התנאים שבין אדם לאשתו בשדוכין ובכל הדברים הדומין להם.
כתב המ"מ דמכאן מוכח דאפי' בקנין יש דין אסמכתא וכמו שכתב בהלכה י"ג לכן הוצרכו שיהיה התנאי במחול לך, ותמה הכ"מ דעכ"פ הא במעכשיו ליכא אסמכתא וכתב הכ"מ בשביל שהיו דברים שא"א להקנותם בקנין לכן עשו בהתחייבות, ודבריו תמוהים דאכתי למה הוצרכו להתחייב בהחלט ולמחול מעכשיו על תנאי ולמה לא עשו ההתחייבות על תנאי במעכשיו, עוד קשה דלמה הוצרכו שתהיה המחילה מעכשיו הא סובר הרמב"ם דבמחול לך ליכא אסמכתא, וכתב בזה הלח"מ דרצו לתקן אפי' לדעת החולקין וסוברים דבמחול לך נמי איכא אסמכתא, ותירוצו אינו מיושב דאין זה דרך הרמב"ם לכתוב שלא לפי שיטתו.
ונראה דמה דסובר הרמב"ם דבמעכשיו ליכא אסמכתא זהו דוקא במקנה דבר מסויים דכיון שהקנה לו מעכשיו הרי נעשה המקח ברשות הקונה, אבל בהתחייבות כיון דעכ"פ המעות הם ברשותו לא מהני מעכשיו לסלק אסמכתא ולכן הוצרכו שהחיוב יהיה ברור בלא אסמכתא, איברא דבהלכה ד' בארתי דמה דבמעכשיו ובע"מ דהוי כמעכשיו לא הוי אסמכתא, ומה דבמחול לך לא הוי אסמכתא אינו מטעם אחד דבמעכשיו ובע"מ דלא הוי אסמכתא הטעם משום דכיון שכבר נגמר הקנין לא הוי אסמכתא, אלא דבמעכשיו יותר חדוש מתנאי דע"מ. דע"מ נגמר הקנין עכשיו ממש ובתנאי דאם מעכשיו אחר שיתקיים התנאי נגמר הקנין למפרע. ובמחול לך אפי' אם אחר שיתקיים התנאי תחול המחילה מ"מ כיון שעכ"פ הוא תחת ידו לא הוי אסמכתא. וא"כ לפי"ז כאן גבי התחייבות אף דהמעות הם ברשותו כיון דעכ"פ ההתחייבות נגמר מעכשיו אמאי הוי אסמכתא, אלא דמ"מ יש לומר דעכ"פ לא דמי לקנין. דבקנין כיון שהקנהו מעכשיו כבר נגמר הקנין והמקח כבר ברשות הקונה אפי' לא קנה אלא במעות או בק"ס. אבל בהתחייבות אפי' אם נגמר ההתחייבות המעות אכתי הם ברשותו לגמרי לא סמכה דעתו להתחייב כיון שהוא על תנאי, ולפי"ז גם מה דמהני בע"מ ובמעכשיו הוא ג"כ מטעם דכיון שהקנין כבר נגמר הוא כמו שהוא תחת יד הקונה ומיושב מה שכתב הרמב"ם בהלכה ד' "לפיכך" ועיין מש"כ למעלה בזה דלא קאי הלפיכך אלא על זה דבחצר המוכר הוי אסמכתא, אבל לפי"ז מיושב יותר דשייך נמי לזה דאם חזר הלוקח קנה המוכר להערבון.
ומה שהצריכו לפרש שאם יעשה כך הרי החוב מחול לו מעכשיו אף דהרמב"ם סובר דבמחול לך ליכא אסמכתא נראה דבזה שהצריכו מעכשיו אינו משום דין אסמכתא אלא שלא יוכל השני לחזור בו דכיון שזה מתחייב מעכשיו בהחלט, והשני יאמר שאם יעשה כך יהיה מחול לו וכיון דאם הוא כלאחר הא קיי"ל דבאומר לאחר יכול לחזור בו קודם שיגיע הזמן. וא"כ יוכל לחזור מהמחילה לכן הצריכו שגם המחילה תהיה מעכשיו ומה שהוצרכו לקנין על המחילה אף דמחילה א"צ קנין בזה ודאי נכונים דברי הלח"מ שזהו כמש"כ הרמב"ם בפ"ו הל' י"ב שנהגו ברוב המקומות לעשות קנין גם על מחילה אף שאינו צריך.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה