אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק יא · הלכה יב
מעשה באשה ששלחה ראובן לקנות לה חצר משמעון שהיה קרובו ואמר שמעון המוכר לראובן השליח אם יהיו לי מעות תחזיר לי פלונית קרובתי קרקע זו, והשיבו ראובן ואמר לו אתה ופלונית קרובים כמו אחים כלומר הדבר קרוב שהיא תחזיר לך ואינה מקפדת על זו, ובא מעשה לפני חכמים ואמרו הרי זה השליח לא קנה כלום שהרי לא סמכה דעתו של קרוב זה על דברי השליח מפני שלא השיבו תשובה ברורה ונמצא שלא גמר ולא הקנה וכן כל כיוצא בזה.
בגמ' איתא כל את ונוולא אחי סמכה דעתיה ולא גמר ומקנה והיינו דסמכה דעתו של המוכר על דברים אלו שתחזור לו והוי כמו שהשליח אמר בפי' שתחזיר לו ולכן לא גמר ומקנה וכן פי' הנמוק"י בשם הרשב"א אבל מד' הרמב"ם מוכח דגורס לא סמכה דעתיה, וקשה דכיון דלא סמכה דעתו שתחזיר א"כ סבר וקבל אפי' באופן שלא תחזיר והול"ל דהוי מכירה, וכתב בזה הלח"מ דהרמב"ם מפרש דהמוכר אמר לא בלשון שאלה אלא בלשון החלט שאם יהיה לו מעות תחזיר לו ואם היה השליח משיב שלא תחזיר וע"מ כן הוא קונה א"כ כשלקח המוכר המעות וכתב השטר הסכים על דברי השליח אבל את ונוולא אחי אינו תשובה ברורה שלא תחזיר ולא סמכה דעתו להקנות בכל אופן, ומלבד שאינו מכוון פירושו בלשון הרמב"ם במה שכתב שהרי לא סמכה דעתו על דברי השליח לומר דדברי השליח הם שלא תחזיר דהא כתב הרמב"ם כלומר הדבר קרוב שתחזיר, אך באמת כתב כאן הרמב"ם דין אחר ולא כמו בהלכה י"א דבהל' י' ביארנו דמה דמוכר אוכל פירות הוא רק משום דשמא יביא המוכר המעות ונמצא דמעיקרא המקח לא נתקיים והמעות הלואה אבל אם לא יביא המכר קיים וגם מה שכתב בה' מלוה דלא קנה היינו דלא קנה לענין אכילת פירות משום הספק שמא יביא המעות אבל אינו יותר מצד אחד ברבית וכאן כתב הרמב"ם הרי זה השליח לא קנה כלום, ומוכח דאין כאן הקנאה כלל ולא משום הספק דשמא יביא המוכר המעות, וטעמא הוא משום דלא סמכה דעתו של המוכר על דברי השליח שאומר לו שקרוב הדבר שתחזיר, ולכן לא גמר והקנה כלל כיון שלא השיבו תשובה ברורה.
אח"כ ראיתי דברי הגר"א ז"ל בהגהותיו לב"מ ומתחילת דבריו משמע דנחית למש"כ, שכתב וז"ל סמכא דעתו וכו' ואינו מכור אלא על תנאי כה"ג טוש"ע יו"ד סי' קע"ד וחו"מ סי' קפ"ב וקמ"ל של"ת דלא סמכא דעתיה ומתרצה המוכר בלא תנאי קמ"ל דהוא תנאי גמור, אבל הרמב"ם גורס לא סמכא ולא קנה כלום, אך אח"ז כתב דברי הלח"מ ומשמע שמסכים לדבריו ולא ירדתי לכונתו, אבל מדבריו בבאורו לחו"מ סי' ר"ז ס"ח מבואר להדיא דמחלק בין דעת הרמב"ם לדעת הטור שכתב שם בס"ק י"ח וז"ל מעשה כו' לשון הרמב"ם, והטור כתב שאינה מכורה אלא ע"ז התנאי, וכן בסי' קפ"ב וביו"ד סי' קע"ד הביא המחבר לשון הטור ציין שם הגר"א ז"ל לדברי המחבר בסי' ר"ז שהוא לשון הרמב"ם ומוכח דמפרש כמש"כ שהם שתי שיטות וכנ"ל.