אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק י · הלכה ב
וצריכין העדים לידע שהוא מוכר מפני האונס ושהוא אונס ודאי, לא שיסמכו על פיו, וכל מודעא שאין כתוב בה ואנו העדים ידענו שפלוני זה אנוס היה אינה מודעא. בד"א במוכר או בעושה פשרה אבל במתנה אם מסר מודעא קודם מתנה אע"פ שאינו אנוס הרי המתנה בטלה שאין הולכין במתנה אלא אחר גילוי דעת הנותן שאם אינו רוצה להקנות בכל לבו לא קנה המקבל מתנה והמחילה מתנה היא.
אע"פ שאינו אנוס, דבריו מבוארין דלא צריך אונס במתנה ומפרש כן מה דאמר בגמ' אי דגיטא גלויי מילתא ומתנתא בעלמא הוא, אבל הרשב"ם לא פירש כן אלא דלא צריך שידעו העדים באונסו דדואי הוא אנוס, וכתב דאם מוסר מודעא שהגט שיתן לא יהיה גט אין זה ביטול דכיון דלא נאנס כלל אנן סהדי דגמר בלבו בשעת מעשה לעשותו גט גמור ולא מהני ביה ביטול דקודם כתיבה אא"כ ביטלו אחר כתיבה, אבל הרמב"ם בפ"ו מה' גירושין הל' י"ט כתב וז"ל וכן מי שאמר לשנים גט שאני כותב לאשתי בטל הוא וכתב אח"כ גט ונתנו לה בפני שנים אחרים ה"ז בטל, ולכאורה הוא מחלוקת אחת דמשום דסובר הרמב"ם דלא צריך אונס במתנה לכן סובר כן גם בגט דמהני ביטול קודם כתיבה והרשב"ם דסובר דגם במתנה לא מהני מודעא בלא אונס לכן סובר דגם בגט לא מהני כשאומר סתם שהגט לא יהיה גט כיון שאינו אומר שהוא אנוס, אבל לפי"מ שנבאר בהלכה ח' הם שני מחלוקת ע"ש, והנה ברבינו גרשום בפירושו מבואר להדיא במתנה כדברי הרשב"ם, אבל הרא"ש כתב כד' הרמב"ם דבמתנה לא צריך אונס כלל ועמש"כ בזה בפי"א הל' ט'.