אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ח · הלכה ה

הלכה א

לקח שדה שוה מנה במאתים והמוכר יוצא ונכנס לתבוע שאר הדמים ה"ז ספק אם הוא כמוכר שדהו מפני רעתה ואינו תובע אלא מפני שמכר ביותר או אינו כמוכר שדהו מפני רעתה, וזה שתובע מפני שעדיין לא גמר להקנותו עד שיקח כל הדמים לפיכך הרוצה לחזור משניהם אינו יכול לחזור ואם תפס המוכר ממקח שמכר כנגד המעות שנשארו לו אין מוציאין מידו.
המל"מ הקשה במה שכתב הרמב"ם דהרוצה לחזור משניהם אינו יכול לחזור דכיון שפסק דאם תפס המוכר כנגד המעות שנשאר אין מוציאין מידו, א"כ אמאי לא יוכל הלוקח לחזור כנגד מה שלא נתן כיון שהוא תפוס וסיים בוצ"ע, וגם בעיקר הדבר מה שכתב הרמב"ם דאין שניהם יכולים לחזור צריך ביאור וכתב בזה הנתיבות בסי' ק"צ דהחילוק הוא בין המוכר להלוקח, דהמוכר טוען ברי שבודאי במה דעייל ונפיק אזוזי הוא בשביל שלא גמר להקנותו, אבל הלוקח הא טוען שמא לכן לא מהני תפיסתו, וחיזק דבריו במה שמבואר בכללי תפיסה דבעשו תקנת נגזל במסור לא מהני תפיסה משום שטוען שמא, ודבריו תמוהים מאוד דהא בא לבאר דברי הרמב"ם והרמב"ם סובר להדיא דבעשו תקנת נגזל במסור מהני תפיסה, וזהו עיקר מחלוקת הרמב"ם והרא"ש דהרא"ש סובר דתפיסה לא מהני אלא בטוען ברי, והרמב"ם סובר דאפי' בטוען שמא מהני תפיסה.
ובעיקר דברי הרמב"ם במה שכתב דכל א' משניהם אינו יכול לחזור בו כתב הט"ז בזה בטעמא דלא אזלינן בתר חזקת מ"ק משום דכיון דקנין המקח ברור ובטולו ספק לכן אינו יכול לקלקל המקח הברור משום חזקת מ"ק, וחיזק הנתיבות דברי הט"ז במש"כ הרשב"א בתשובה סי' תתקע"ב דאם הקנין הוא ברור אין מבטלין אותו מפני הספק תנאי, וכשעיינתי בדברי הרשב"א בתשובה ראיתי שדברי הנתיבות הם תימה גדולה, דהרשב"א בעובדא דידיה שהיה תרי ותרי אם היה תנאי או לא כתב שם וז"ל, שאין בזה דמיון להא דאמרינן בכתובות אין נאמנים ולא מגבינן ביה דתרי ותרי נינהו ואוקי ממונא בחזקת מאריה דשאני הכא שלדברי כולם לוקח זה כדין ירד והמוכר החזיקו בכסף ושטר וחזקה, אלא שזה מביא עדים שיש לו להסתלק מחמת תנאי, וזה מביא עדים שהמכירה לחלוטין הרי קרקע בחזקת לוקח זה שהוא עכשיו בידו וכו' עכ"ל, ע"ש שהאריך עוד ומבואר דכל דבריו אינו אלא להחזיק את הלוקח שירד ברשות המוכר ונעשה מוחזק בקרקע, וא"כ איך מביא הנתיבות ראיה מזה לחזק דברי הט"ז בבאור דברי הרמב"ם והמחבר שכתבו שאין כל אחד מהם יכול לחזור, והיינו דאם אין המוכר מוחזק אין אומרים בזה העמידנה בחמ"ק, וכמש"כ הט"ז דאף אם לא תפס הלוקח את הקרקע תח"י אלא יד שניהם אין שולטת בה ג"כ הוי של לוקח, ורק אם המוכר תפס אין מוציאין מידו וזהו להדיא דלא כדברי הרשב"א דלדברי הרשב"א אפי' תפיסת הלוקח בקרקע לא מהני רק היכי שהחזיקו המוכר מקודם.
והנה לכאורה היה אפשר לדמות זה לדין ספק בבעלים שפסק הרמב"ם בפ"ב מה' שאלה ופקדון הל' ח' דאם פשע בה ה"ז משלם, וכ' המ"מ דכיון שהפושע הוא כמזיק ואין שם ראיה ברורה לפטור לכן חייב לשלם, אבל באמת אין זה דומה. דשם כיון שמעיקר הדין היה חייב לשלם ורק שדין בבעלים הוא חדוש לפטור וכיון שספק אצלנו אם יש כאן הפטור, נשאר בחיובו, אבל הכא הא מעיקרא מספקא לן אם גמר להקנות או לא רק דהספק נמשך מדין עייל ונפיק אזוזי אבל עכ"פ מספקא לן בעיקר הקנין.
המבואר מדברינו דהלכה זו אין לה ביאור משני הצדדים בין מעיקר הדין במה דפסק הרמב"ם דמספק אין יכולים לחזור, בין במה דפסק דרק להמוכר מהני תפיסה ולא להלוקח אף שהוא תפוס ועומד בהמעות שנשארו, לכן לולי דמסתפינא הייתי אומר שאף שכבר הוכפלו דברי הרמב"ם בטור והושלשו בהמחבר, מ"מ יש כאן ט"ס בתיבת אינו וצ"ל יכול לחזור.
ומש"כ הרמב"ם ממקח שמכר וכו' כונתו דכבר נתבאר דהחזרה הוא לחלק המקח שלא נתן מעות, והלוקח אינו מחויב ליתן מותר המעות להמוכר ונוטל חלק המקח שכנגד המעות, ולכן כתב דאם תפס המוכר ממקח שמכר ואינו נותן לו כנגד המעות שנשארו לו אין מוציאין מידו, והיינו דחצי הקרקע שנשאר הא אינו שוה חצי המעות דהא מכר ק' בר' לכן תופס כל הקרקע: ומה דאינו מועיל תפיסה ללוקח אם חזר המוכר שיתפוס כל המקח ויתן כל המעות זהו משום דבקרקע לא מהני תפיסה ובשדה מיירי, והחדוש הוא דלמוכר מהני תפיסה אפי' בקרקע כיון שהקרקע לא יצאה מרשותו ויש לו רשות לומר ללוקח הילך מעותיך כשהלוקח חוזר לכן לא מיקרי תפיסה בקרקע אלא במעות, איברא דאכתי קשה דלמה כתב הרמב"ם ממקח שמכר דהא יתכן שצריך לתפוס יותר ממקח שמכר כגון שלא נתן בתחלת הקנין אלא דינר ולא סגי תפיסתו במקח שמכר כיון שהוא תובע מהלוקח מאתים, והשדה הא אינו שוה אלא מאה ולמה לא יוכל לתפוס משל הלוקח מביתו ואולי דהרמב"ם נחת להשמיענו דכאן גם בקרקע מהני תפיסה וזהו ממקח שמכר, אבל ממעות או ממטלטלין אחרים לא הוצרך להשמיענו דכבר השמיענו כמה פעמים דבכל ספיקא דדינא מהני תפיסה, וכיון שכתב כאן דין תפיסה ודאי אם יתפוס המוכר מעות או מטלטלין מהני, והרמב"ם חידש רק דבכה"ג מהני תפיסה גם בקרקע.
-השמטות ומלואים-
במה שכתבתי דכיון דיש להמוכר רשות לומר ללוקח הילך מעותיך כשהלוקח חוזר לכן לא מיקרי תפיסה בקרקע אלא תפיסה במעות, צריך בזה להוסיף דאף דלכאורה הוא תרתי דסתרי דאם המוכר יאמר ללוקח הילך מעותיך כשהלוקח חוזר, א"כ ע"כ מחוייב להחזיר לו המעות שנתן, וא"כ איך יתפוס ממנו מעותיו ולא יתן לו לא קרקע ולא מעות, אכן באמת הדברים נכונים דלפי טענתו של הלוקח שיש בזה דין עייל ונפיק אזוזי, א"כ המוכר יוכל לומר לו דבאופן זה אינו רוצה למכור לו חצי הקרקע ואינו מגיע לו אלא מעות, אלא דמ"מ המוכר תופס וטוען שאין לזה דין עייל ונפיק אזוזי, והלוקח כבר זכה בהקרקע וחייב לו כל המעות, ולכן הלוקח אינו יכול להחזיק בהקרקע לפי טענתו, והמוכר אינו מחוייב להחזיר לו המעות כיון שהוא תפוס, ועיין במה שבארתי שם בהל' א' דדעת הרמב"ם דהמקח כנגד המעות שנתן לא נתבטל, רק שמי שאינו חוזר הברירה בידו לבטל המקח שאינו רוצה בחצי המקח בין המוכר בין הלוקח.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה