אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ה · הלכה יד

הלכה ט

הדברים שאין בהם ממש אין הקנין מועיל בהם כיצד הרי שכתב בשטר וקנינו מפלוני שילך בסחורה עם פלוני או שיחלקו השדה שביניהם או שישתתפו שניהם באומנות וכיוצא בדברים אלו כולן הרי זה קנין דברים ואינו מועיל כלום שהרי לא הקנה לחבירו דבר מסוים וידוע, לא עיקר ולא פירות עיקר הידוע.
השגת הראב"ד הדברים שאין בהם וכו' א"א אבל השתוף עצמו נקנה בקנין עכ"ל.
המ"מ מפרש דברי הראב"ד שאם השתתפו שהטילו שניהם בכיס וקנו מידם, ודבריו תמוהים דקנין לא מהני כאן דאין מעות לקנין בק"ס, ובכיס צריך שיגביהו שניהם המעות כמש"כ הרמב"ם פ"ד מה' שלוחין, וכבר הקשה כן הלח"מ ודחק ליישב ואין לדבריו טעם דמה שייך צירוף קנין עם הכיס, ולומר דע"י הקנין הקנו זל"ז הכיס תלוי אם חצר השותפין קונין זה מזה, ולדעת הראב"ד ודאי אין קונין ועמש"כ בפ"ד מה' מכירה גבי סמטא, והאמת הוא מש"כ הלח"מ אח"כ דכונת הראב"ד הוא לדבריו פ"ד מה' שלוחין אלא שיש ט"ס כאן בד' הלח"מ שכ' דצ"ל שהשתוף עצמו נקנה בקנין ובזה לא תיקן כלום דכן היא גירסתנו, אלא צ"ל דהשותף עצמו נקנה בקנין וכמו שציין לדבריו בפ"ד מה' שלוחין וז"ל שם, ורבותי הורו שאדם יכול להקנות את עצמו לחבירו בקנין כדין עבדים וכמו שמצינו באומרת יקדשו ידי לעושיהן עכ"ל.
אכן דברי הראב"ד צריכין ביאור דאין לומר דכונתו שאדם יכול להקנות עצמו בקנין מדין עבד עברי, דממ"נ אם כונתו לדין ע"ע ממש א"כ פשיטא, אבל זהו דוקא בזמן שהיובל נוהג ואינו אלא לשש אבל בזה"ז אינו נוהג מכירת ע"ע, ועוד מה יסתייע לזה מדין יקדשו ידי לעושיהן דאיך יפרש יקדשו ידיך לעושיהן דהתם בודאי אינו מדין ע"ע שאין הבעל מקדיש אשתו מדין ע"ע, וע"כ דזהו דין מיוחד דאפשר להקדיש הידים, אלא דבאמת צריך ביאור דמנלן קנין זה כיון דאינו ע"ע ממש דאינו אלא לשש ודוקא בזמן שהיובל נוהג.
ונראה דהחלוק הוא דדין ע"ע הוא שנעשה עבד ומחוייב לעבוד וזה באמת אינו אלא בגדרי ע"ע בשש ובזמן שהיובל נוהג, אבל מדין ע"ע אנו לומדים דאדם יכול להקנות עצמו דשייך הקנאה באדם לחברו, אלא דבדין עבד עברי ממש שהוא מחוייב לעבוד בזה גילתה תורה דאינו אלא לשש ותלוי ביובל, אבל להקנות עצמו שיהיה לחברו זכות במעשה ידיו זה אפשר גם ליותר משש וגם אינו תלוי ביובל כיון דאינו עבד באמת ויש לו רשות שלא לעשות כלום.
ובדעת הרמב"ם היה אפשר לומר לכאורה דיש חילוק בין מעשה ידיו ובין למה שירויח מעסק, דמעשה ידיו יוצאין מגוף הידים יותר ממה שמרויח בקניית ובמכירת סחורה, ולכן אף שאפשר להקנות את עצמו לחבירו שיהיה לחבירו זכות במעשה ידיו, מ"מ לא יהיה לו זכות במה שיקנה וירויח כיון דאינו עבד ממש ועיין מש"כ הקצוה"ח בסי' ר"ט ס"ק ד' ומה שהרחיב מדברי הראשונים בענין אם אפשר להקנות מעות לפירותיהן, ויש הרבה לדון בדבריו אבל אכ"מ להאריך בזה משום דעכ"פ היא גמ' מפורשת בב"מ דפועל ששכרו ללקט מציאתו לבעה"ב אפי' שכרו ללקט דגים ומצא כיס מעות כמבואר ברמב"ם שם, וא"כ אם יהיה השותף קנוי שיהיה בשותפות כל הכספים שירויח יתקיים בזה השותפות.
והנראה לבאר דעת הרמב"ם משני טעמים, א' דאף שהראב"ד הוכיח חידושו שאדם יכול להקנות עצמו, אבל כיון דעכ"פ היסוד לזה הוא ע"כ מדין ע"ע וא"כ אין לנו דמהני אלא קנין כסף ושטר כמו בע"ע, והראב"ד יסבור דאף דבע"ע לא מהני קנין חליפין זהו בע"ע ממש אבל לקנותו למעשה ידיו בלא דין עבדות מהני גם בחלופין, וי"ל עוד דע"ע כיון דיוצא בשש הוי לזמן וכמש"כ התוס' בב"מ די"ב דכל דבר שסופו לחזור אינו נקנה בחלופין, ומה דקרקעות יוצאין ביובל לא קשה דהא בב"מ דק"ט אמרינן דיובל אפקעתא דמלכא, אך בזה יתיישבו רק דברי הרמב"ם כאן שכתב דלא מהני ק"ס, אבל אכתי לא יתיישבו דברי הרמב"ם בפ"ד מה' שלוחין דבא לכתוב הדברים שיתקיים בהם השותפות, וא"כ אף אם נימא דסובר דלא מהני ק"ס לקנות השותף עצמו אכתי אפשר לקנות בכסף.
ולכן נראה פשוט דהרמב"ם אינו סובר כהראב"ד מטעם ב', וזה תלוי באמת במחלוקת הראשונים לענין דין קבלן אם יכול לחזור בו דהתוס' בב"מ בדף מ"ח כ' בשם ר"ת דאומן שמשכו ממנו כלי אומנתו אינו יכול לחזור בו דדוקא פועל יכול לחזור בו דכתיב עבדי הם ולא קבלן, והרשב"א והר"ן חלקו ע"ז וכ' הר"ן שהר"י השיב על ר"ת דלא גרע מע"ע שמגרע מפדיונו ויוצא, ואף דיש לחלק דשאני התם דכתיב עבדי הם מ"מ מהכא לא מוכח אלא שיכול להחזיק התספורת, והרמב"ם פ"ט מה' שכירות כתב דבין פועל בין קבלן יכולים לחזור אף שכתב שם טעמא דכי לי בני ישראל עבדים, ומשמע דאפי' קנין בקבלן לא מהני וכן פסק המחבר בסי' של"ג ס"א והרמ"א הביא בשם וי"א דעת ר"ת דקבלן אינו יכול לחזור בו, ולכן יש לומר דגם לענין קנין זה שיהיה לחבירו זכות בכל מה שתבוא לידו אף דהוא באופן אחר מקבלן, דקבלן הוא עכ"פ לענין חיוב עבודה רק שאינו ליום, מ"מ כיון דחזינן דס"ל דלא בעינן דוקא דומיא דעבד, א"כ גם בזה אינו יכול להקנות את עצמו באופן שלא יוכל לחזור, ובזה מיושב דלשיטת הרמב"ם לא מהני להקנות את עצמו באופן שלא יוכל לחזור בו ואפי' קנין כסף לא מהני, והראב"ד אף דגבי קבלן לא השיג על הרמב"ם, אפשר משום דאינו מפורש בדבריו ואפשר דמחלק דקבלן עכ"פ יש בו חיוב לעבוד ויותר דמי לעבד, אבל הרמב"ם אינו מחלק בזה.
אלא דמ"מ צריכים אנו למש"כ דסובר הרמב"ם דקנין זה להקנות עצמו אפי' באופן שיכול לחזור לא מהני בק"ס אלא בקנין כסף, דהא בגמ' בב"מ דף ה' אמרינן גבי פועל דכל כמה דלא הדר ביה כיד בעה"ב הוא כי הדר ביה טעמא אחרינא דכתיב כי עבדי הם וכו' ואם נימא דמהני ק"ס בדין הקנאת עצמו, א"כ עכ"פ כל כמה דלא הדר ביה כל מה שירויח הוא של שותפות, והרמב"ם כתב כאן דהרי זה קנין דברים ואינו מועיל כלום, ולכן ע"כ דצ"ל שני הטעמים חדא דיכול לחזור בו אפי' אם הקנה בקנין הכסף, ומזה הטעם לא הזכיר הקנאת עצמו לענין קיום השותפות בפ"ד מה' שלוחין, וב' דאפי' לשעתו קודם חזרה דבקנין כסף מהני בקנין סודר לא מהני, וכמו בע"ע דלא מהני ק"ס ואפשר דהוא מטעם זה גופא דכיון דיכול לחזור לא מהני ק"ס דהוא קנין רק בדבר המתקיים כדכתיב לקיים כל דבר, ועכ"פ בשביל שני הטעמים מיושבים דברי הרמב"ם בכאן ובה' שלוחין.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה