אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ה · הלכה ט

הלכה ח

זה הקנין א"צ להיות בפני עדים, אלא אם היה בינו ובין חבירו קנה, שלא הצריכה תורה עדים בדיני ממונות אלא לכופר, אבל המוכר או הנותן או המשאיל וכיוצא בהן אין צריך עדים, וכיון שקנה הקונה בדרך אחד מן הדרכים שקונין בהן בין בהגבהה בין במשיכה בין במסירה בין בקנין בין בכסף בין בשטר או בחזקה קנה ואע"פ שאין שם עדים.
השגת הראב"ד שאין שם עדים וכו', א"א אין הכל מודים בקנין עכ"ל, כתב המ"מ דיסוד השגת הראב"ד הוא ע"פ דברי הגמ' בב"ב דף מ' דאמר שם קנין בפני שנים וא"צ לומר כתובו וליתא דהתם ה"ק כ"ז שהוא בפני שנים השנים כותבין וא"צ שלשה כמעשה ב"ד, אבל כ"ז שהם מודים בלא עדים סגי וראיה מפ' הזהב דאקשינן גבי עומד בגורן וליקני ליה אגב סודר וכו' איכפל תנא לאשמעינן בגברא ערטילאי ומוכיח דאין מטבע נעשה חליפין, ואם איתא לישני ליה כשאין שם עדים, אלו דברי בעל העיטור והרשב"א ז"ל עכ"ד המ"מ, וכן הוכיחו בתוס' בב"ב דף מ' גבי קנין בפני שנים, וההוכחה היא ברורה כ"כ עד שהוא תימה גדולה על הראב"ד שחולק ע"ז.
ונראה דטעמא של החולקים וסוברין דקנין צריך עדים אינו משום דעיקר כח הקנין אינו נתפס אלא כשיש עדים, דבאמת אין סברא בזה וכמו שכתב הרמב"ם דלא הצריכה תורה עדים אלא לכופר, וטעמם דמפרשים דמה דאמר בגמ' קנין בפני שנים הוא כמו מה דאמר שם מקודם הודאה בפני שנים דהטעם פשוט דבלא עדים אין ראיה ממה שהודה דהא אפי' אם לא אמר אתם עדי לא מהני הודאה משום דיכול לטעון משטה אני בך כשתבעו או שלא להשביע את עצמי הודיתי כשהודה בעצמו, וא"כ הטעם שם אינו משום הלכות עדים כמו דצריך בגיטין וקדושין, אלא משום דבלא עדים אין ראיה על כונתו להודות, ולכן סוברים דגם בקנין כן, דכשהקנה בקנין בלא עדים אינו מוכח שהיה כונתו בגמירת דעת להקנות, והחלוק בין קנין סודר לשאר קנינים הוא משום דשארי קנינים הם בעצם דבר הנמכר כמו הגבהה ומשיכה ומסירה וחזקה וכיון שעל פיו החזיקו בדבר הנמכר ודאי גמר דעתו להקנות, וקנין כסף אף שאינו בדבר הנמכר מ"מ ודאי גמר דעתו דהא קבל כסף דמי המכירה ובחנם אין לו רשות לקבל כסף, אבל קנין סודר אינו מעשה בדבר הנמכר וגם לא קבל דמי המכירה, ואפשר דסובר הראב"ד כהרא"ש דאינו אלא קני ע"מ להקנות ולא זכה מן הקונה כלום, ואף שכ' בהל' ז' דשיטת הרמב"ם אינו כן לא השיג עליו כיון דלא כתב זה מפורש, אך באמת מצינו גם לשיטת הרמב"ם חילוק מק"ס לשאר קנינים דבק"ס יכול לחזור בעסוקין באותו ענין ולא בשאר קנינים כמבואר בהל' ו' ועיין מש"כ הרא"ש בב"ב פ' יש נוחלין סי' ה'.
ועכשיו מיושב דכל זה היכי דהמקנה רוצה לחזור בו ואומר שלא גמר להקנות אבל אם הוא אומר שבודאי גמר להקנות אין ספק דמהני הקנין דבעיקר הדין אינם חולקים דבממון לא איברי סהדי אלא לשקרי, וא"כ מיושב דמהא דהיה עומד בגורן אין ראיה כלל דהתם הא רוצה בעצמו שחבירו יקנה המעות שיוכל לפדות המע"ש.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה