אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ה · הלכה ח

הלכה ז

זה שכותבין בשטרות וקנינו מפלוני בכלי הכשר לקנות בו, בכלי להוציא פירות וכיוצא בהן, הכשר להוציא איסורי הנאה, לקנות בו להוציא כליו של מוכר.
השגת הראב"ד כליו של מוכר א"א ביה למעוטי מטבע עכ"ל, המ"מ הביא השגת הראב"ד וכ' ע"ז ובאמת שכן הוא בגמ' ללשון אחרון, ולא כתב כלל בטעמו של הרמב"ם שהשמיט זה, ואף דאין נ"מ לדינא דכבר הביא בהל' ו' דאין קונין במטבע מ"מ קשה דהא פירות ואיסורי הנאה וכליו של מוכר כתב ג"כ שם, ומ"מ כתב כאן לשון הגמ' ולמה השמיט מטבע.
והנראה בזה דהנה התוס' בדף מ"ה בד"ה אין מטבע, כתבו דמטבע מקרי כלי שראוי לשקול בו משקולת ולתלותו בצואר בתו, ונראה דזה תליא במחלוקת הראשונים אם שור ופרה חיים מיקרי כלי וביחוד דהתוס' בקדושין דף כ"ח בד"ה ש"מ, כתבו זה בשם ר"ח, והר"ח הוא הסובר דשור ופרה חיים מיקרי כלי כמש"כ התוס' שם בד"ה ה"ק ובב"מ דף מ"ו ע"ב ד"ה פירי, דמסתבר דאם שור ופרה חיים לא מיקרי כלי ובעינן כלי ממש מטבע נמי לא הוי כלי דאף דראויה לשקול בה משקולת אבל אין שם כלי עליה וראיה דהא לענין שבועה דכתיב כסף או כלים חלקה התורה להדיא בין מטבע לכלי דבכלים אמרינן יצאו כלים למה שהן דלא בעינן שתי כסף, ולפי"ז לדעת הרמב"ם דסובר בהלכה א' דשור ופרה חיים לא מיקרו כלי ועמש"כ שם, א"כ לא שייך כלל לומר ביה למעוטי מטבע כיון שכבר אמרנו בכלי וכי היכי דאימעוט פירות ה"נ אימעוט מטבע, ובאמת התוס' הנ"ל בדף מ"ה הוכיחו מכאן מדאמר במנא למעוטי פירות ביה למעוטי מטבע דמטבע לא מיקרי פירי.
והנה כמה מדויקים דברי הרמב"ם שכתב בכלי להוציא פירות וכיוצא בהן, ולכאורה היה אפשר לומר דכונתו כיוצא בפירות דהיינו חתיכת עץ וחתיכת מתכות וכיוצא, אבל אם היתה כונתו כן היה לו לכתוב כן בהלכה ו' כשכתב עיקר הדין וז"ל אין קונין אלא בכלים וכו' ואין קונין בדבר שאסור בהנאה ולא בפירות ולא במטבע וכו', ומדכתב כאן ע"כ כונתו לומר דבכלי ממעט גם מטבע שהוא כיוצא בפירות שאינו כלי, אח"כ ראיתי שדברינו ברורים ומפורשים דהתוס' הנ"ל סוברים דמעות הרעות הוו כמו כלי וקונין בהם ובדברי הרמב"ם בפ"ו הל' ו' מפורש דמעות הרעות הרי הן כפירות לכל דבר, ועמש"כ בפ"ו הל' ב'.
אלא שעלינו לבאר טעמא דר"פ דאמר ביה למעוטי מטבע וצ"ל דר"פ סובר דמטבע מיקרי כלי והרמב"ם דחה הא דר"פ מסוגיא דלמעלה דאמר דשור ופרה חיים לא מיקרי כלי, ונראה לחזק זה דבגמ' אמר מעיקרא דכשר לאפוקי מדשמואל דאמר קונין במרוקא ובמימרא דר"ז ור"א דאמרי דכשר למעוטי איסורי הנאה אמרי אבל מרוקא לא איצטריך והרמב"ם לא הזכיר מרוקא, והנה לפירש"י דמרוקא הוא כלי העשוי מגללי בקר או לפי' הראב"ד בש"מ שהוא עביט של מ"ר קשה למה לא הזכיר זה הרמב"ם, ואף דבגמ' אמר מרוקא לא איצטריך והיינו דפשיטא שאין קונין מ"מ היה להרמב"ם להביא זה כיון דשמואל אמר דקונין, דהרמב"ם מביא להלכה כל מה דאמר בגמ' ע"ז פשיטא, ולכן נראה דהרמב"ם מפרש כפי' התוס' דמרוקא הוא גרעיני תמרה שמחליקין בהם את הקלף, וזהו באמת יסוד המחלוקת, דשמואל סבר דכל דבר שמשתמשין בו חשוב כמו כלי אף שאין שם כלי עליה ומעיקרא הוי סבר בגמ' למעוטי רק משום שאינו חשוב לקנות בו, וממילא ר"פ סבר נמי כדסבר מעיקרא ולכן אמר ביה למעוטי מטבע, אבל ר"ז ואיתימא ר"א סבר דמרוקא לא איצטריך למעוטי כיון שכבר שאינו כלי, וממילא ל"ש ג"כ למעוטי מטבע, ומטעם זה השמיטה הרמב"ם כיון שכבר כתב בכלי להוציא פירות וכיוצא בהן וכנ"ל.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה