אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ה · הלכה ז

הלכה ד

הקנה אחד כלי למוכר כדי שיקנה הלוקח אותו הממכר זכה הלוקח, ואע"פ שהקנה לו הכלי על מנת להחזירו נקנה המקח וזכה בו הלוקח, שהמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה אע"פ שלא תפס המוכר כל הכלי שהקנהו חלף ממכרו, אלא אחז מקצתו ואחז המקנה לו מקצתו קנה הלוקח, והוא שאחז ממנו כדי שיעור כלי או יאחזנו אחיזה שהוא יכול לנתק את כל הכלי מיד המקנה לו, לפיכך אם הקנה לו במקצת הבגד צריך שיאחוז מן הבגד ג' אצבעות שאם יפסוק ממקום שאחז הרי הוא כלי בפני עצמו שג' אצבעות מבגד קרוי כלי כמו שבארנו בענין טומאת בגדים וכן אם אחז פחות מג' והיה יכול לנתק כל הכלי קנה.
המ"מ כתב דהרמב"ם למד דמהני בק"ס מתנה ע"מ להחזיר מהא דאמר בפ"ק דקדושין דף ו' בכולהו קני לבר מאשה וה"ה לקנין, וכבר כתבתי בפ"א הל' ו' שהדבר תימה דעיקר הדין לענין קנין כסף השמיט הרמב"ם וכתב רק לענין קנין סודר שלמד משם, ולכן בודאי הרמב"ם מפרש דעיקר הדין דאמר רב אשי בכולהו קני לא הוי לענין דין כסף אלא בק"ס משום דבקנין כסף כיון דהוי כסף שיווי ובתורת דמי המקח כיון שהתנה ע"מ להחזיר התנאי מגרע מכל שויו של הנתינה וליכא דמי המקח ולכן לא שייך זה אלא לענין קנין סודר דלא הוי מטעם דמי המקח, וכן דין עבד כנעני אינו לענין דין קנין כסף אלא לענין קנין סודר והרמב"ם קבע כאן שני הדינים ביחד, דין דמהני כלי של אחר וזהו מדין עבד כנעני, ודין דמהני נתינה ע"מ להחזיר דשני הדינים הוא בדין קנין סודר ולא בקנין כסף כמו שבארתי שם בארוכה.
והנה דברי הרמב"ם שכתב ואע"פ שהקנה לו הכלי ע"מ להחזירו מוכח דבסתמא לא הוי ע"מ להחזיר, ודלא כדעת הרא"ש והר"נ בפ"ה דנדרים דסוברים דקיי"ל דחליפין קני ע"מ להקנות הוא כר"נ בנדרים דף מ"ח ואע"ג דרב אשי פריך ומאן לימא לן דחוייא בעלמא, אבל הרמב"ם פוסק כרב אשי, והנה הרא"ש והר"ן הוכיחו מהא דרב אשי גופיה אמר בקדושין דף ו' גזירה שמא יאמרו אשה נקנית בחליפין, והרמב"ם גורס לפי שאין אשה נקנית בחליפין, ומוכח דחליפין הוי ע"מ להחזיר אבל הרמב"ם לשיטתו דסובר דבקנין כסף לא מהני ע"מ להחזיר לפי שאין כאן דמי המקח ודוקא בקנין חליפין מהני, א"כ אמר שם רב אשי שפיר, לפי שאין אשה נקנית בחליפין דבחליפין מהני גם ע"מ להחזיר אבל בקדושין דהוא דוקא מטעם כסף לא מהני עמ"ל ואפי' לפימש"כ בפ"א הל' ד' דבקדושין הוא כסף קנין ובמכירה הוא כסף שיווי מ"מ גם גבי קדושין לא מהני ע"מ להחזיר דדוקא בחליפין מהני שאין לזה גדר כסף כלל והדברים מבוארים בר"ן בהלכות בקדושין דף ג' בהא דאמר ואשה בפמש"פ לא מקניא נפשה דחליפין אינו מתורת כסף כלל, ולכן רק בחליפין מהני ע"מ להחזיר וכנ"ל, אבל קדושין אף שאינו בתורת שיווי מ"מ כיון דהוא מתורת כסף צריך חשיבות בהנתינה והתנאי מגרע את הכל, ודברינו הוא חדוש לדינא דהרמ"א בסי' קצ"ה פסק דאין המקנה יכול לתפוס ע"ש.
-השמטות ומלואים-
במה שכתבתי דהרמב"ם פוסק דק"ס בסתמא לא הוי קני ע"מ להקנות קצרתי במקום שהי' ראוי להאריך דהר"נ שם כתב דגם הרמב"ם פוסק כרב נחמן, ומקור דבריו הוא בודאי ממה שכתב הרמב"ם כאן דמהני מעמ"ל, דאי פסק כרב אשי דסודרא אי תפיס מיתפיס א"כ מנ"ל דמעמ"ל מהני בק"ס, אבל מדברי המ"מ שכתב דמקור דבריו הוא מהא דרב אשי דקדושין דאמר בכולהו קני מבואר דמפרש כפשוטו, וכמש"כ דלא כתב דכל ק"ס הוא עמ"ל, אלא דאע"פ שהקנה לו ע"מ להחזירו קנה, אלא שהוספתי דהרמב"ם מפרש דמה דמהני במכר זהו דוקא בק"ס ולא בקנין כסף וכמו שבארתי.
אכן צריך לבאר דכיון שכתב הרמב"ם כאן דאם הקנה לו סודר ע"מ להחזיר מהני לקנין, א"כ עכ"פ אינו כרב אשי בנדרים דאמר ומאן לימא לן דסודרא אי תפיס לא מיתפיס דהא אם הקנה בפי' הסודר עמ"ל נמי מהני לקנין, ומוכח כהר"נ דדברי רב אשי בנדרים הוא דחויא בעלמא, וכיון דהוא דחויא בעלמא א"כ מנ"ל להרמב"ם לפסוק דלא כר"נ דכל קנין סודר הוא במעמ"ל, ועוד דבהא דפליג עוד רב אשי על ר"נ שם בהך עובדא שיקנה לבנו שיקנה לבן בנו כשיהי' צורבא מרבנן כתב הר"נ שם דבזה קיי"ל כרב אשי דאף דבהא דסודרא אי תפיס מיתפיס קיי"ל כר"נ דהוי רק דחויא בעלמא, אבל בזה פליג עלי' וכונתו דמעיקרא אמר ר"א רק ומאן לימא לן וכו', אבל אח"כ פליג עלי', וכתב עוד הר"נ דהרמב"ם פסק בשתיהן כר"נ ומשמע דס"ל דכיון דפירכא קמייתא דרך דחויא הוא כל מאי דא"ל נמי לדחויא מכוין עכ"ל, וא"כ מוכח דהרמב"ם נמי סובר דהא דקאמר רב אשי הוי רק דחויא, וא"כ מנ"ל להרמב"ם לפסוק דלא כר"נ.
ונראה דמה דלא פסק כרב נחמן אינו משום הא דרב דנדרים דודאי אינו אלא דחויא אלא דהוא מהא דרב אשי בקדושין דאמר בכולהו קני דקאי נמי על במכר, ולפימש"כ דהוא על קנין סודר דוקא דבקנין כסף שהוא משום שיווי הדמים ודאי לא מהני להחזיר, וא"כ רבא דאמר במכר לא קנה ע"כ דלא סבר כר"נ דסתם סודר הוא ע"מ להחזיר, ולכן גם רב אשי דאמר בכולהו ודאי ג"כ לא סבר כר"נ דסתם סודר הוי ע"מ להחזיר, דא"כ לא הו"ל למימר דקני אלא דע"כ הכי הוא ומוכח דבזה סבר כרבא דסודר אינו דוקא עמ"ל אלא דסבר רב אשי דגם במעמ"ל קני בקנין סודר, ולכן דברי מבוארים דדעת הרמב"ם דסתם ק"ס אינו ע"מ להחזיר ומ"מ פסק שפיר בהל' נדרים דקני ע"מ להקנות קנה.
אכן כל זה הוא לדברי הר"נ דהרמב"ם פסק כר"נ דקני ע"מ להקנות ולית ליה סברת רב אשי דהא הדר סודרא למארי', אבל לפימש"כ דהרמב"ם לא סבר דסתם קנין סודר הוא במעמ"ל, א"כ אין ראי' כלל דהרמב"ם סבר דקני ע"מ להקנות לאחר ל' קנה דכיון דאם תפיס מיתפיס, א"כ שפיר קנה דלא הדר סודרא למארי' ואפי' אם באמת החזיר המוכר הסודר לקונה מ"מ י"ל דלא חשיב בזה הדר סודרא למארי' כיון דבשעת הקנין הקנה לו המכר עבור הסודר ממש, ומה שהחזיר לו אח"כ מתנה בעלמא הוא דיהיב לי', ואף דלאחר שלשים אין הסודר ביד המוכר הוי כמו נתאכלו המעות דמהני בלאחר שלשים, ולפי"ז צ"ל דמה דפריך רב אשי לר"נ אף דאיהו אמר ומאן לימא לן דסודרא אי תפיס לא מיתפיס, זה פריך לר"נ לשיטתו דאמר דסודרא הוא קני ע"מ להקנות, וכן מוכח מד' רב אשי דאמר ועוד סודרא קני ע"מ להקנות מן השתא הוא אלמא דלדברי ר"נ אמר כן, ולדברי ר"נ שפיר פריך דהיכי אמר דמה שהקנה לבנו שיקנה אח"כ לבן בנו כשהי' צורבא מרבנן מהני דהא באותה שעה הדר סודרא למארי', אבל לרב אשי בקדושין דסתם סודר לא הוי עמ"ל, א"כ לא מוכח כלל דהרמב"ם לא סבר כרב אשי דנדרים, דמה דפסק דמהני הקנין הא פסק בסתם קנין סודר, דלא אמרינן בזה הדר סודרא למארי' ובפי"א מהל' מכירה הל' י"ג לא נתעוררתי בזה, וכתבתי רק לפי דברי הר"נ ע"ש. [ע"כ]
ובמה שכתב הרמב"ם שאם תפס פחות מג' אצבעות ויכול לנתק כל הכלי קנה כתב המ"מ שהשיג עליו הרשב"א וכתב וז"ל ונראה שדקדק אותה מדרב חסדא דאמר גט בידה ומשיחה בידו אם שיכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה מגורשת וליתא דהתם הא אסיקנא טעמא משום דבעינן כריתות וכו' עכ"ל. וכונתו למה שאמרו בגמ' לחלק דאפי' המקנה יכול לנתק ולהביא אצלו קנה כשתפס ג' על ג' וכיון דגבי קנין אינו מגרע מה שהמקנה יכול לנתק א"כ למה יועיל היכי דלא תפס ג' על ג' והקונה יכול לנתק, כיון דחזינן דיכול לנתק אינו מועיל אלא לענין זה שיהיה אגוד גבי הבעל ולא הוי כריתות אבל לא שיועיל שיקנה בזה הקונה.
והנה הב"ח בסי' קצ"ה כתב ע"פ מה שיש שינוי בגירסא בב"מ דף ז' דבגמ' איתא האי סודרא כיון דתפיס ביה שלש על שלש, ובנוסחת הרי"ף איתא כיון דאית ביה והוא מפרש בנוסחת הרי"ף דכיון דאיכא בסודר ג' על ג' מהני אף שאחז רק מקצתו כיון שיכול לנתקו, ודבריו תמוהים בתרתי חדא דהא אמר להדיא כמאן דפסיק דמי, ולדבריו דהקנין משום שיכול לנתק כל הסודר א"כ אינו משום דכמאן דפסיק ואדרבא אם הוא כמאן דפסיק ודאי לא מהני פחות מג' על ג', ועוד דא"כ אין מקום כלל לקושיית הגמ' ומ"ש מדרב חסדא דאדרבא מדרב חסדא הוכחה גמורה לרב משרשיא דכמו דמחשיב רב חסדא ענין יכול לנתקו של הבעל, ה"נ מחשיב רב משרשיא יכול לנתקו של הקונה וע"כ דהוא להיפוך וקושיית הגמ' משום דבסתמא אם אינו אוחז אלא שלש על שלש, מי שאוחז כל הבגד יכול לנתק ולא הקונה.
אכן לבד כל זה קשה על דעת הרמב"ם מגמ' ערוכה בב"מ דף ט' בהא דתניא דא' רכוב חמור וא' תפוס במוסרה זה קנה חמור וזה קנה מוסרה ואמר ר' אבהו בטעמא דקנה מוסרה הואיל ויכול לנתקה ולהביאה ואמר ע"ז והא דר' אבהו בדותא היא ומוכח דיכול לנתקה לא מהני, ומצאתי שכבר עמד בזה בש"ך סי' קצ"ה ס"ק ו' שכתב וז"ל ודוקא לענין ק"ס ע"מ להקנות מהני כשיכול לנתקו אצלו, אבל לענין שיקנה כל הכלי לא מהני מה שיכול לנתקו אצלו וכדלקמן סי' רס"ט ס"ה [וזהו מדין מוסרה הנ"ל] או אפשר דדוקא במציאה אבל במכירה, דדעת אחרת מקנה אותו מהני כשיוכל לנתקו לקנות כל הכלי כשאחז במקצתו והראשון נ"ל עיקר עכ"ל, והנה מש"כ הש"ך בתירוצו הא' דדוקא לענין ק"ס שהוא רק ע"מ להקנות קנה הלוקח בשביל שיכול לנתקו מיושב לשיטות הסוברים דק"ס הוא ע"מ להקנות אבל כבר ביארנו דמלשון הרמב"ם מוכח דלא פסק כר"נ דסודר הוי קני ע"מ להקנות, אלא כרב אשי דאי תפיס מיתפיס רק דמהני כאן גם ע"מ להחזיר משום שאינו דמי המקח, אבל עכ"פ צריך שהמוכר יקנה הסודר, לכן אנו צריכין לבוא לתירוצו הב' ונחזק את זה בהקדם ב' יסודות, ובזה נאמר דאדרבא הגמ' דמוסרה הוא מקור לדברי הרמב"ם.
היסוד הא' מה דסובר הרמב"ם בפ' י"ז מה' גזו"א הלכה ו' דבהמת מציאה שקדם אחד ואחז במוסרה לבדה, קנה המוסרה וכפי"מ שביארתי שם דפשטות דבריו דקנה כל המוסרה ולא רק מה שתפוס בידו, וטעמו משום דסובר דזהו באמת חדוש בדין מוסרה שכיון שדרכה להיות תמיד על החמור לא הצריכו בזה משיכה או הגבהה וקנה בזה שתפס את המוסרה ע"ש שבארתי בארוכה, וחזינן מזה עכ"פ דאפשר קנין בלא הוצאת הדבר הנקנה מרשות הבעלים ע"י קנין משיכה או הגבהה וכמו דחזינן דאיכא קנין מסירה למאן דאית ליה גם בבהמה ולדידן בספינה, והיסוד הב' הוא לפי"מ שבארתי שיטת הרמב"ם בפ"ב מה' מכירה הל' ה' דאף שפסק דבהמה בין דקה בין גסה נקנית במשיכה ולא במסירה מ"מ אין זה בהחלט דבפ' י"ז מה' גזו"א כתב בהמה של הפקר ונכסי הגר אינה נקנית במסירה וכתב המ"מ דזהו משום דאין דעת אחרת מקנה אותו, ומוכח דבמו"מ מהני מסירה בבהמה וכתבתי בזה דזהו עפ"מ שכתב בפ"ג הל' ג' הספינה הואיל וא"א להגביהה ויש במשיכתה טורח גדול ואינה נמשכת אלא לרבים לא הצריכוה משיכה אלא נקנית במסירה וכן כל כיוצא בזה, ודיייק לכתוב וכן כל כיוצא בזה אף שלא הוזכר בגמ' דיש כיוצא בספינה משום הא דאמר בגמ' דבהמת מציאה לא קנה במסירה משום דמאן מסר לו דליקני ומסירה מחבירו קנה, ומוכח מזה דיש אופן דנקנה גם בהמה במסירה וזהו באופן שיצוייר שיהיה במשיכת הבהמה טורח גדול ובארתי שם בארוכה.
ונמצא דיש לנו שתי הנחות הא' דלבד קנין מסירה מצאנו עוד קנין במוסרה דאפשר לקנותה באחיזתה לבד אף שלא הוציאה מרשות הבעלים וזהו אפילו במציאה דאין זה מגדר קנין מסירה דבמציאה לא מהני, ב' דיש נ"מ גם במסירת בהמה בין מציאה למו"מ, דבמו"מ דאיכא מסירה יש אופן דקנה אבל במציאה א"א בכל אופן דמאן מסר ליה דליקני.
ועכשיו נאמר דהך דינא דהואיל שיכול לנתקו למד הרמב"ם דוקא מהא דב"מ דף ט' דאמר ר' אבהו דמהני לקנות המוסרה הואיל ויכול לנתקה דבזה כבר לא מהני אחיזת המוסרה לבדה כמו בהל' ה' בשביל שהרכוב מעכב שגם הוא אוחז במקצת במה שמונח על החמור, ובזה אמר בגמ' והא דר' אבהו בדותא היא, וסובר הרמב"ם דכיון דעכ"פ אמר רק אבהו הכי לכן אף דאיפריך לא מצאנו דאיפריך אלא במציאה ולא במו"מ, דכיון דאשכחן דאיכא קנין מסירה דיש נ"מ בין מציאה למו"מ ה"נ אפשר לחלק בזה דכשמקנה לו ואוחז הקונה מקצתו באופן שיכול לנתקו קנה והוא בגדר קנין מסירה ולא דהוא קנין מסירה ממש דבקנין מסירה הא צריך דוקא אופן שיש במשיכתה טורח גדול אלא דהוא קנין חדש דהואיל שיכול לנתקו מהני בזה המסירה מה שנותן לו להדיא לקנות.
ומבואר עכשיו דדין יכול לנתקו לא מהני אלא משום שהנותן נתן הסודר לקנותו, אבל לא מוכח מזה כלל שיהיה עיכוב לקנין כשהקונה אינו יכול לנתקו ואחז ג' אצבעות והמקנה יכול לנתקו, דמה שהמקנה יכול לנתקו ודאי אין זה עיכוב כלל בקנין, ומיושב בזה קושיית הרשב"א דבגמ' מבואר דיכול לנתקו לא מהני אלא לענין כריתות גבי גיטין ולא לענין קנין דזהו לענין יכול לנתקו של המקנה, והך דינא הוא ביכול לנתקו של הקונה, והרמב"ם למד זה ממה דמסיק הגמ' בדף ט' דגבי מציאה דלא מהני, ולכן סובר דגבי מו"מ דמצינו גבי קנין מסירה דמהני במקום טורח גדול ולכן מהני הא דיכול לנתקו.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה